את התרשמותו ממר טברצ'ה סיכם בית משפט בזו הלשון:
"התרשמתי כי מר טברצ'ה דובר אמת, מבכה את גורלו, ומתאר את עיסוקו ושהותו בארץ כהוויתם...
המדובר, אם כן, באדם קשה יום, אשר הועסק בישראל כעובד זר ואשר המרחק בינו לבין עסקאות בינלאומיות חובקות עולם רב כמרחק מזרח ממערב, ואין, למעשה, כל אפשרות אחרת, זולת כי נעשה שימוש בזהותו שלא על דעתו וללא הסכמתו, לצורך פתיחת חשבון הבנק של קלנפורט בבנק דיסקונט. מאחר שמר טברצ'ה היה, לכאורה, נציג החברה היחידי בישראל ומורשה החתימה היחיד בחשבון הבנק של קלנפורט בבנק דיסקונט, הרי שברי כי העומד מאחורי זיוף וגניבת הזהות של מר טברצ'ה הוא גם המוציא והמביא בקלנפורט. כפי שיובהר להלן, כל הראיות מצביעות על כך כי המדובר בחייבת".
23. בחקירתה הנגדית על-ידי הנאמן, אישרה הגב' אדלר-קצן כי במסגרת עסקת האשראי הדוקומנטרי, הציגו "רחל ואורי סייג" בפני סיטיבנק מצג, לפיו קלנפורט הינה חברת בת השייכת ל"קבוצת סייג". עוד העידה הגב' אדלר-קצן, כי לאחר שהתברר לסיטיבנק, כי המסמכים שצורפו למכתב האשראי מזויפים, הוגשה תלונה במשטרה. בית משפט קמא ראה ליתן אמון בגרסתה של הגב' אדלר-קצן, ואף ציין כי גרסתה עולה בקנה אחד עם הגרסה שמסרה החייבת בחקירתה במשטרה.
24. מכאן עבר בית משפט קמא לבחון את גרסתן של החייבת ושל קלנפורט. במסגרת הודעתה במשטרה, אישרה החייבת, כי היא הקימה את קלנפורט. כך גם, בעלה של החייבת, מר אורי סייג, אישר בהודעתו במשטרה, כי קלנפורט הוקמה על-ידו ועל-ידי החייבת, לצורך פעילותה בדובאי; וכי קלנפורט נשלטת ומנוהלת על-ידי החייבת. לאחר שנפתח הליך הפש"ר, שינתה החייבת את גרסתה, והעידה בתיק הפש"ר, כי קלנפורט הוקמה על-ידי "אנשי עסקים ממדינת אבו דאבי". גרסה זו התפתחה במסגרת התובענה, שם העידה החייבת, כי קלנפורט היא חברת בת של חברת האם "קלנפורט מאבו דאבי", שאותה הקים "השייח עבדולה מסעוד", והיא עצמה "מייצגת את קלנפורט ישראל". בחקירתה הנגדית בבית משפט קמא, העלתה החייבת גרסה חדשה, לפיה מנכ"ל קלנפורט הוא מר "סוואהל דהארי מאבו דאבי"; כי בסיס החברה מצוי בהולנד; וכי יש לה משרד נוסף המתנהל בלונדון.
בשלב זה, הבהיר בית משפט קמא, כי "שלל הגרסאות והתשובות התמוהות של החייבת אינן תורמות למהימנות גרסתה, וזאת בלשון המעטה", מעבר לכך, צוין כי "גם הפרכות הרבות שהתגלו בגרסתה, במהלך חקירתה הנגדית בגדרי התובענה, מביאות למסקנה, כי אין המדובר בגרסת אמת". בית משפט קמא הדגיש, בהקשר זה, כי החייבת לא סיפקה הסבר המניח את הדעת לשינוי גרסאותיה; לעובדה שהיא ערבה לכל חוב של קלנפורט בבנק דיסקונט, ובנה, עו"ד עמית סייג, ערב לחובותיה של קלנפורט עד לסכום של 400,000$; לכך שפרטי ההתקשרות של משרד קלנפורט בלונדון נמצאו פיקטיביים; ולעובדה שבנה הנוסף, עומר סייג, מופיע באתר האינטרנט של קלנפורט, כמי שפתח את האתר, וכאיש הקשר של האתר.