בסיכומים חזרו התובעים וטענו כי הוצגו בפניהם מצגי שווא טרם השקעתם בחברה.
נטען, כי מצגים אלה גרמו לכך שהתובעים הסכימו לשלם תמורת מניותיהם לפי שווי חברה שלא שיקף את המציאות.
התובעים פירטו בסיכומים את העובדות המעידות לטענתם על כך שמדובר במצגי שווא:
על פי המצגים שהוצגו היו הכנסות החברה ממכירות בשנים 2012- 2015 אמורות לעמוד על סכום של למעלה מ- 257 מיליוני דולר.
במהלך שנים אלה לא התקרבה החברה למכירות בסכום זה.
בשנת 2016, על אף שיפור משמעותי במכירות החברה, עדיין לא התקרבה החברה לסכום הנזכר.
התובעים ציינו כי בישיבת דירקטוריון מיום 6.11.11 הציג ליאור את התכנית העסקית העדכנית של החברה לשנים 2012 – 2013 אשר כללה תחזית מכירות עדכנית.
התובעים הדגישו בסיכומים כי לא אירע כל אירוע אקסוגני או מהותי בפרק זמן הקצר של חמישה חודשים מהמועד בו נחתם הסכם ההשקעה עד למועד בו עדכנה החברה את תחזית מכירותיה.
מכאן עולה, לטענת התובעים, כי לא יכול להיות ספק שהוצג בפניהם מצג שווא בדבר מצבה של החברה טרם חתימה על הסכם ההשקעה וכי למעשה שווי החברה בעת ההשקעה - היה נמוך בהרבה ממה שהוצג להם.
בסיכומים עלתה לראשונה הטענה כי העסקאות אשר הוצגו בפני התובעים במסגרת התכנית העסקית לחודש אפריל 2011 ובטבלת העסקאות אשר הכילה נתונים מהותיים לאורם הסכימו התובעים לשווי החברה - הינן "עורבא פרח".
מדובר בטענה שהיא למעשה טענה בדבר כזב או הטעייה במודע לגבי עובדות קיימות.
הנתבעים התייחסו בסיכומים לגופן של טענות אלה תחת פרק הנושא את הכותרת "אין מצגי שווא והתובעים לא זכאים למניות נוספות".
כמו כן, טענו הנתבעים כי אף אם היו התובעים מוכיחים את טענתם לפיה הם הוטעו כביכול להשקיע בחברה על בסיס שווי גבוה מהשווי האמיתי, הרי שלא היה בכך כדי לזכות אותם בסעד המבוקש על ידם – הקצאת מניות נוספות.
הנתבעים ציינו כי הסעד בגין פגמים בכריתת חוזה, לרבות בטענת הטעיה, הוא סעד הביטול בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים").
סעד זה גורר סעד נוסף של השבה בלבד.
עוד נאמר, בין היתר, כי התובעים אינם מעוניינים בביטול ההסכם והשבת כספי השקעתם, שכן שווי מניותיהם כיום גבוה בהרבה מהמחיר ששילמו עבורן.
בתשובה לטענה זו של הנתבעים, הבהירו התובעים בסיכומי התשובה כי בתי המשפט פסקו לא אחת שהצגת מצג שווא הינה בגדר התנהגות חסרת תום לב - על כל המשתמע מכך לעניין התרופות המגיעות לנפגע.