פסק דין
1. מהות התביעה
בכתב התביעה נאמר כי בין התובעים לבין הנתבעת 1 ווייב גארד טכנולוגיות בע"מ (להלן: "החברה") נחתם הסכם השקעה ביום 6.6.11, לפיו ישקיעו התובעים בחברה סכום של 540,000 דולר בתמורה לקבלת 11,726 מניות (להלן: "ההסכם" או "הסכם ההשקעה").
התובעים טענו כי כי נציגי החברה דחקו בהם לבצע השקעה מהירה.
לאור העובדה כי לוחות הזמנים לא איפשרו לבצע בדיקת נאותות, נכרת ההסכם על בסיס מצגים שהוצגו לתובעים בדבר מצבה של החברה ותחזיות הרווח והמכירות הצפויות לה.
בהסכם נאמר כי ידוע לחברה שהתובעים מסתמכים על המצגים ואף צוין כי התחזיות נעשו בזהירות הראויה.
במסגרת ההסכם ניתנה לתובעים הגנה בדמות מנגנון אנטי-דילול אשר מטרתו להשוות לתובעים תנאי כל הנפקה שתבוצע בתקופה של 12 חודשים החל מחודש ספטמבר 2012.
נטען, כי הנתבעים או חלקם גרמו לכך שהחברה תפר את ההוראה בהסכם המגנה על התובעים מפני דילול אחזקותיהם. זאת, לצורך האינטרס האישי שלהם וקיפוח האינטרסים הלגיטימיים של התובעים.
התובעים טענו כי בהתאם להוראת האנטי-דילול, יש להקצות להם מניות רגילות נוספות כך שסך המניות הכולל אותן יחזיקו יעמוד על 46,717 מניות.
כמו כן, התברר לתובעים כי המצגים שהוצגו בפניהם היו מצגי שווא.
חמישה חודשים בלבד לאחר חתימת ההסכם שונתה תחזית המכירות באופן דרסטי כך שמכירות החברה ירדו ב- 80% ללא כל נימוק.
מכאן, ברור כי המחיר ששילמו התובעים בגין רכישת מניות החברה היה גבוה ומופרז ויש להקצות להם מניות בהתאם לשווי האמיתי של החברה במועד בו חתמו על ההסכם עמה.
עוד נטען בכתב התביעה כי הנתבעים 2-7, או מי הם, אישרו בדצמבר 2014 ביצוע תשלומים של מיליוני ש"ח לתובעים 2 ו- 3 שלא לטובת החברה תוך קיפוח התובעים וכי עליהם להשיב כספים אלה לקופת החברה.
כמו כן, ציינו התובעים מספר דוגמאות של מקרים בהם עשו הנתבעים שימוש בכספי החברה לצרכים אישיים תוך קיפוח התובעים.
בהקשר זה נאמר כי המאבק המשפטי בתובעים נוהל במימון החברה, כאשר היועצים המשפטיים הגנו למעשה על הנתבעים 2-5 כבעלי מניות. מדובר בסכום של למעלה מ- 450,000 ₪.
התובעים אף טענו כי הם נאלצו להוציא הוצאות בסך 150,000 ₪ בגין התנהלות הנתבעים במשך 4 שנים.
בכתב התביעה נאמר כי התובעים מר ויקטור מדינה (להלן: ויקטור") ומר איתן מדינה (להלן: "איתן") הם משקיעים אשר השקיעו כספים בחברה ורכשו את מניותיה בהתאם להסכם.
בעת הגשת כתב התביעה מחזיקים ויקטור ואיתן יחד ב- 13.09% מהון המניות המונפק של החברה.
החברה עוסקת בפיתוח טכנולוגיות בתחום הניטור והאיכון הסלולרי.
הנתבעים 2 – 7 הם דירקטורים בחברה וחלקם מחזיקים במניות החברה בשיעורים שונים.
התובעים טענו כי התמורה אשר שולמה על ידם על פי ההסכם שיקפה שווי חברה של 4.8 מיליון דולר ארה"ב לפני ההשקעה, ושווי של 46.05 דולר למנייה לאחר ההשקעה.
נטען, כי במהלך המו"מ שקדם לחתימת ההסכם הטעו הנתבעים 2 ו- 3 מר דוד שאול (להלן: "שאול") מר ליאור נווה (להלן: ליאור") את התובעים והציגו בפניהם מצג שווא בדבר תחזיות המכירות והרווחים של החברה שהיו בלתי ריאליות.
התובעים טענו כי לו הייתה השקעתם משקפת את השווי האמיתי של החברה, אשר להערכתם הוא בסכום של 2.4 מיליון ₪ ולא 4.8 מיליון ₪ כפי שצוין בהסכם ההשקעה, הרי שבגין ההשקעה הייתה החברה צריכה להקצות להם 23,452 מניות רגילות חלף 11,726 מניות כפי שנקבע בהסכם ההשקעה.
התובעים טענו בכתב התביעה כי אם יתקבל הסעד בהתאם לטענותיהם בעניין הפרת הוראת האנטי –דילול - הרי שהסעד המתבקש בגין מצג השווא מתייתר.
אם יורה בית משפט להקצות לתובעים מניות בכמות קטנה יותר בגין הפרת הוראת האנטי-דילול - הרי שבהתאם לטענת מצג השווא "יש להורות לכל הפחות להקצות לתובעים את הסך הנזכר לעיל".
בכתב התביעה צוינו סעיפים שונים בהסכם ובין היתר צוטטו סעיפים 8 ו- 9 אשר קבעו את מנגנון ההגנה על התובעים מפני דילול.
התובעים טענו כי ביום 1.7.11, כשלושה שבועות בלבד לאחר חתימת ההסכם, חתמה החברה עם הנתבע 6 מר אלי קמפו (להלן: "קמפו") על עסקה, לפיה יהיה קמפו זכאי לחבילת אופציות במחיר אפקטיבי הנמוך משמעותית מהמחיר לפיו השקיעו התובעים בחברה.
הסכם זה כונה על ידי התובעים "הסכם קמפו".
הסכם קמפו הוסתר מהתובעים כמו גם המו"מ אשר התנהל לפני חתימתו.
בהקשר זה נאמר, כי לא מן הנמנע שהמו"מ עם קמפו החל עוד לפני החתימה על הסכם ההשקעה.
כדי לבחון את הסכם קמפו ואת האופציות שהוקצו על פיו לקמפו פנו התובעים למשרד רו"ח דלויט שירותי ייעוץ כלכלי (1986) בע"מ אשר הכין חוות דעת מיום 5.12.11 (להלן: "חוות דעת דלויט").
על פי חוות דעת זו גלומה בחבילת האופציות שהוקצו לקמפו הטבה משמעותית בשיעור כולל של 74.9%, המגלמת מחיר אפקטיבי למנייה הנמוך משמעותית מ- 46.05 דולר.
התובעים טענו כי הסכם קמפו מהווה הפרה של סעיף האנטי-דילול, שכן מדובר באופציה אשר הוצעה במחיר אפקטיבי למנייה הנמוך מ- 46.05 דולר. לכן, היה על החברה להנפיק לתובעים מניות רגילות נוספו ללא תמורה.