בשלב ראשון יש לציין, כי אין מקום לטענת התובעים לפיה טענת הנתבעים כי מדובר באופציות לעובדים הינה בגדר הרחבת חזית.
השאלה האם מדובר באופציות לעובדים עלתה עוד בישיבת הדירקטוריון מיום 11.1.15 (נספח ו' לתצהירו של גילת) – ישיבה שהתקיימה כבר לאחר שאושר מסמך העדכון ולפני אישורה של האסיפה הכללית.
עו"ד חרחס העלה את נושא האופציות וטען כי, להבנתו, בעלי השליטה לא זכאים לקבל אופציות לעצמם שכן האופציות לא יכולות להיות מתוקף תכנית אופציות לעובדים.
עוד נאמר על ידו כי צריך להציע את האופציות לכל בעלי המניות.
מדברים אלה עולה כי אין מקום לטענה בדבר הרחבת חזית.
עם זאת, לגופו של דבר, עולה מהפרוטוקול כי בא כוח החברה, עו"ד בן שטרית ממשרד עורכי דין יגאל ארנון ושות', השיב לעו"ד חרחס "בתכנית האופציות ניתן להעניק גם לעובדים וגם ללא עובדים. ההבדל העיקרי הוא שלבעלי שליטה כמו דוד וליאור ההקצאה היא לפי סעיף פקודת מס הכנסה 3ט ולא כמו לעובדים לפי סעיף 102...".
מדובר בהקצאה לשני בעלי מניות המחזיקים יחד 37.5 אחוז ממניות החברה.
אין לראות בהקצאת האופציות לשאול וליאור במסגרת מסמך העדכון כהקצאה של אופציות לעובדים; כחלק מהחזר שכר או כתגמול בגין העבודה אשר בוצעה על ידם בשנים שקדמו למסמך העדכון.
בעניין זה, אין מקום לטענת הנתבעים כי מדובר למעשה בהשלמה בשיעור 30% מהשכר עליו ויתרו.
ההחלטה לשלם 70% מהשכר שלא שולם לשאול וליאור בזמן שמצבה של החברה היה קשה – הינה אכן החלטה אשר מתייחסת לשכר עבודה ויש לראות בה כהחלטה ראויה העומדת בפני עצמה.
הקצאת אופציות למניות נוספות היא למעשה על חשבון בעלי המניות האחרים של החברה, ויש לראות בה כהקצאה מקפחת.
בהקשר זה יש לציין כי אם היה מקום לבחון את שיקול הדעת העסקי בקבלת ההחלטה בדבר הענקת האופציות ואת שאלת טובתה של החברה במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת – נראה כי היה מקום להגיע למסקנה כי מדובר בעסקה המעניקה תנאים בלתי סבירים ויוצאי דופן לשני בעלי מניות מרכזיים של החברה.
זאת בעיקר לאור העובדה כי בהתאם למסמך העדכון האופציות שנכללו בהטבה זו נתנו במחיר מימוש המשקף "שווי אחרון (5.5 מיליון דולר)".
שווי החברה בהתאם להסכם ההשקעה ביוני 2011 הועמד על סך של 4.8 מיליון דולר, כאשר מכירות החברה עמדו על מאות אלפי ₪ בשנה בלבד.
אין ספק כי בסוף שנת 2014, מועד הענקת האופציות, לאחר שנחתמה עסקה בשווי של כ-10 מיליון ₪ - היה שווי החברה גבוה בהרבה.
לכן, מחיר מימוש בהתאם לשווי חברה של 5.5 מיליון דולר, גם אם לא נעשתה הערכת שווי מדויקת באותו מועד – אינו ריאלי ומהווה בגדר הטבה בלתי סבירה.
יש לדון עתה בסעדים הראויים.
שיקול דעתו של בית משפט במתן סעד לשם הסרת קיפוח הוא רחב.
במקרה הנוכחי אין הקיפוח מתייחס אך ורק לתובעים באופן אישי.
יש לראות הן בכספים ששולמו בפועל בגין העמלות שנקבעו והן באופציות שהוקצו (ככל שטרם מומשו או פקעו) כנכסים אותם יש להחזיר לחברה על מנת שישמשו אותה להמשך פעילותה, בכל דרך שיימצא הדירקטוריון לנכון לטובת החברה.
דרך זו יכולה לכלול חלוקת דיבידנד מושכלת לכל בעלי המניות וכן הקצאת האופציות שנותרו במסגרת תכנית אופציות לעובדים, כדי שיהוו אכן תגמול ותמריץ לעובדי החברה – המטרה הראויה להקצאת אופציות אלה מתוך "בנק מניות ששוריין מלכתחילה למטרה זו", כפי שצוין על ידי הנתבעים 2-7 בסיכומים.
לאור זאת, יש להורות לשאול וליאור להשיב לחברה את הכספים אשר התקבלו על ידם בגין העמלה בשיעור 6% אשר אושרה במסגרת מסמך העדכון.
יש לציין, כי אין בקביעה זו כדי לפגוע בדרך כלשהי בזכותם לקבלת הבונוסים על פי נספח B.
לאור זאת, יערך חישוב הסכום להשבה – תוך קיזוז הסכומים המגיעים על פי נספח B - על ידי משרד רו"ח החברה תו ך 30 יום מיום מתן פסק הדין.
הסכום שייקבע על ידי משרד רו"ח החברה – יהווה את סכום פסק הדין.
דין האופציות שהוקצו וטרם מומשו או פקעו – להתבטל ולחזור לחברה כדי שישמשו להקצאה במסגרת אופציות לעובדים.
יש לציין כי אופציות שמומשו למניות הן בגדר מעשה עשוי.
5. סיכום
דין התביעה ככל שהיא מתייחסת לטענת התובעים בדבר הפרת הוראת האנטי - דילול ומצגי השווא וההטעיה – להידחות.
דין טענות התובעים בגין תשלום שכר רטרואקטיבי לשאול וליאור – להידחות.
דין טענות התובעים בעניין הטבת העמלות והאופציות – להתקבל כמפורט בסעיף ה' לעיל ובדרך שנקבעה בו.
לאור התוצאה אינני רואה כל מקום לקבל את טענת התובעים בדבר ההוצאות אשר הוציאה החברה לשם ניהול ההליך.
בהתחשב בדחיית התביעה ברובה – יישאו התובעים, ביחד ולחוד, בהוצאות הנתבעים והחברה יחד בסכום כולל של 50,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
ניתן היום, י"ד חשוון תשע"ט, 23 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.
דניה קרת מאיר