בפרשת עדני נתבקש בית המשפט לאכוף זיכרון דברים שעניינו ברכישת חנות. בזיכרון הדברים סוכם המחיר ונכתב כי „[...] התשלומים יפורטו בנספח המצ"ב“, מסמך שהצדדים לא הסכימו עליו ושלא נערך מעולם. בית המשפט העליון, בדעת הרוב, לא מצא לנכון להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי הצדדים גילו דעתם שנושא התשלומים מהותי מבחינתם, ומשהותירו את ההסכמה בו לעת מצוא אין מדובר ב„חסר“ שבית המשפט יבחן אם יש להשלימו בנסיבות המקרה (פסקה 14). אשר-על-כן התביעה נדחתה. אם באותה עסקה פשוטה לא ראה בית המשפט להשלים את הפרט של תנאי התשלום, שהיה חשוב לצדדים, קל וחומר במקרה שלפניי. כאן מדובר בעסקה מורכבת, שהצדדים לה הופכים שותפים במיזם שתחילתו פנייה לרשויות המוסמכות לשינוי תב"ע והמשכו בנייה בהיקפים נרחבים, ולאחר מכן ניהול יום-יומי שמשמעותו, הלכה למעשה, גם רווחים שישיא לכל אחד מהם כפי שינוהל. באין חוזה מפורט לא סוכם כיצד ינוהל המיזם ולא נבנו מנגנונים חשובים, בפרט כאלה שנדרשים למניעתו של עושק המיעוט כאשר חלוקת המניות בין הצדדים אינה שווה.
בנסיבות ענייננו, הגם ששוכנעתי כי הצדדים חפצו להתקשר בחוזה לביצוע העסקה, ברי שלא סוכמו פרטים מהותיים ועקרוניים בעסקה מהמין הנדון, היינו לא הוכח יסוד המסוימות. התוצאה היא שדין התביעה לאכיפתו של זיכרון הדברים להידחות.
9. לפני סיום אידרש לטענת התובעים כי החוזה המפורט עימם לא נחתם בשל העדפתם של הנתבעים להשכיר את המקרקעין לשניב תעשיות נייר בע"מ. לגרסת הנתבעים הצעת שניב לשכור את הנכס הגיעה רק לאחר שהתחוור כי המשא-ומתן בין הצדדים הגיע למבוי סתום (סעיף 11 לתצהיר נתבע 3; עמ' 62 לפרוטוקול, שורות 4–5). החוזה עם שניב (ראו נספח לתשובה לבקשה למתן צו מניעה זמני) נחתם רק ביום 30.08.15, וממכתבו של עו"ד אבו מתשעה ביוני אותה שנה עולה שהמגעים בין הצדדים הופסקו לפני כן. אֵי-לכך אין בידי לקבל את טענת התובעים בעניין.
אשר לבקשה לפיצול הסעד – לתפיסת הנתבעים התובעים יכלו לתבוע פיצוי על כל נזקיהם בהליך זה, ואין להיעתר לבקשה. התובעים עומדים על כך שהנזקים עודם נגרמים, ושתביעת הפיצוי כרוכה בשאלה אם זיכרון הדברים ייאכף. לשם משל, אם ייאכף, נמצא שלא נגרם נזק כפועל יוצא מרכישת המגרש הצמוד. אני מתירה לתובעים את הפיצול כך שיוכלו להגיש תובענה כספית. מובהר בזה כי אין בהיתר משום הבעת עמדה בשאלה בכל הקשור לחיובים הכספיים.