פסקי דין

תא (ת"א) 4827-02-16 פנחס דנינו נ' טרקוטה אופקים תעשיות חרס בע"מ

26 נובמבר 2018
הדפסה
בית המשפט המחוזי בתל־אביב–יפו ת"א 4827-02-16 דנינו ואח' נ' טרקוטה אופקים תעשיות חרס בע"מ ואח' 1 בנובמבר 2018 כ"ג במרחשוון תשע"ט לפני כבוד השופטת שושנה אלמגור התובעים 1. פנחס דנינו 2. נדב אוחנה 3. ברוך מור־יוסף 4. דוד צרויה 5. רננה ורון בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אהוד ערב ועו"ד דן כהן נ ג ד הנתבעים 1. טרקוטה אופקים תעשיות חרס בע"מ ע"י ב"כ עו"ד טוביה נבנצל 2. אברהם והבה ע"י ב"כ עו"ד יצחק דוידוב 3. יהושע והבה ע"י ב"כ עו"ד טוביה נבנצל

פ ס ק - ד י ן

1. הצדדים בתיק שלפניי ביקשו להקים מרכז מסחרי על מקרקעין באופקים שלנתבעים זכויות חכירה בהם. ביום 29.04.14 חתמו תובעים 1–3 והנתבעים – צמד אחים וחברה שהם בעליה – על מסמך שכותרתו „זיכרון דברים – מסמך הבנות“ (נספח 3 לתצהיר העדות הראשית של תובע 1) (להלן: זיכרון הדברים). בסעיף 1 לזיכרון הדברים נקבע כי חוזה מפורט ייחתם עד ל-30 ביוני 2014, ובסעיף 17 – כי ניתן להאריך בהודעה את פרק הזמן לחתימה על החוזה המפורט ב-14 יום נוספים. חוזה מפורט לא נכרת מעולם, והשאלה הדרושה הכרעה היא אם זיכרון הדברים הוא חוזה בר-אכיפה.

אליבא דתובעים לפנינו חוזה המשקף בבירור ובפרוטרוט את מתוות העסקה, נתקיימו בו יסודות גמירת הדעת והמסוימות, והוא מחייב לכל דבר ועניין. הכוונה להתקשר בחוזה מחייב נלמדת, לשיטתם, גם מהתנהגותם לאחר החתימה על זיכרון הדברים. הם גורסים כי רק להם הוקנתה הזכות לבטל את זיכרון הדברים עד לתאריך 30.06.14, וכי הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם החוזיות כלפיהם. התובעים תובעים לאכוף את זיכרון הדברים ומבקשים לאפשר להם לפצל את הסעד הנתבע, כך שיהיו רשאים לתבוע לחוד את הנזקים הכספיים שלטענתם נגרמו להם עקב הפרת החוזה.

לעומת התובעים הנתבעים סבורים כי הצדדים לא ראו בזיכרון הדברים חוזה מלא ומגובש ביניהם כאשר חתמו עליו, ואין הוא מגלם אלא שלב ביניים במשא-ומתן אשר לא השתכלל לכדי חוזה מחייב. לעמדתם זיכרון הדברים אינו ממלא אחר דרישות המסוימות וגמירת הדעת: לא פורט בו איזה שטח בנוי יקבלו לידיהם ולא צוין המועד לקבלת התמורה – קרי: השטחים המבונים במיזם ודמי השכירות שיניבו – והוא אינו מסוים דיו בכל הנוגע לניהול החברה המשותפת שהייתה אמורה לנהל את המיזם. לגישתם תוקפו של זיכרון הדברים פג בחלוף התאריך האחרון לחתימה על החוזה המפורט. את הבקשה לפיצול הסעדים הנתבעים מבקשים לדחות.

2. זיכרון הדברים מחזיק שלושה עמודים. הנתבעים הצהירו בו כי הם בעלי זכויות החכירה במגרשים 28 ו-70 בחלקה 1 בגוש 100212, ששטחם כ-15,600 מטרים רבועים, ובעלי הזכויות ב„[...] מגרש 224P חלקי על-פי הסכם מיוחד מיום 08.12.2000 [...]“ (את ההסכם המיוחד ראו בנספח 1 לתצהיר תובע 1). לפי הצהרת הצדדים „קבוצת דנינו“ – כינוים של תובעים 1–3 במסמך – „[...] באמצעות חברה מטעמה תיזום ותממן על הקרקע מיזם של מרכז מסחרי, ותפעל לשיווקו וניהולו של מיזם זה, כפי שיפורט בהסכם מפורט שיחתם בין הצדדים עד ליום 30.06.2014“. בסעיף 3 נכתב:

1
2...15עמוד הבא