11. בע"א 7991/07 שמעון רפאלי נ' שמואל רזין ואח' [פורסם בנבו] (פורסם בתקדין), נקבע (שם פסקה 22):
"הטיעון העיקרי בפי המערערים ובייחוד בפיו של ברקת הוא שאין מקום לחיובם האישי בחבות אשר חלה על מוכרת הדירות, קרי החברה. רפאלי וברקת למעשה טוענים כי הם עומדים מאחורי מסך ההתאגדות של החברה החתומה על חוזי המכר ואין מקום לחיובים האישי לאור תורת האישיות המשפטית הנפרדת. אין לקבל טענה זו.
...
בהתאם למודל זה הנהוג במשפטנו "פעולתו העוולתית של האורגן מקימה אפוא אחריות אישית כפולה. ראשית, אחריות אישית של החברה. שנית, אחריות אישית של האורגן.
...
נושא משרה בתאגיד אינו יכול להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, מקום בו ביצע הוא עצמו מעשה המנוגד להוראות הדין החלות עליו כלפי אדם אחר...
...
עמד על האחריות האישית של נושא משרה בחברה, אשר מנהל משא ומתן שלא בתום לב לקראת כריתתו של חוזה, בית משפט זה בע"א 230/80 פנידר חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מנ' קסטרו, פ"ד לה(2) 713, 725-726 (1981) (להלן: ערעור אזרחי פנידר):
"אין מקום להבחין, לעניין תחולתו העקרונית של סעיף 12לחוק החוזים, בין שלוח סתם, המנהל משא ומתן, לבין מנהל, המשמש כאורגן של חברה, המנהל משא ומתן. תורת האורגנים, אשר פותחה במאה העשרים, באה בעיקרה לאפשר הטלת אחריות אישית על תאגיד, תוך ייחוס מחשבות ופעולות האורגן לתאגיד. אין בתורה זו, בדרך כלל, כדי לשחרר את האורגן מאחריות אישית, במקום שמתקיימים יסודותיה של משבצת אחריות. אין מנהל של חברה משוחרר מאחריות בנזיקין או בפלילים, רק משום שהוא משמש כאורגן של החברה. על-כן נראה לי, כי עצם העובדה, שמנהל המשא והמתן אינו שלוח סתם אלא אורגן דווקא, אין בו כדי למנוע את תחולתו של סעיף 12לחוק החוזים".
אם כן, מודל האחריות האישית קובע כי לנושא משרה בחברה אין חסינות להפרת חובה בדין שביצע באופן אישי אך משום שהינו אורגן של החברה. פעולותיו של נושא המשרה ייבחנו כפעולותיו של כל אדם פרטי אחר, והוא יהיה חייב בהתאם לכללים הקובעים חבות זו (ראו ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם, פ"ד נט(3) 66, 74-77 (2004)). בענייננו "שלוח, המנהל בשם שולחו הגלוי משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה עם צד שלישי, חייב - יחד עם שולחו - לנהוג כלפי הצד השלישי בדרך מקובלת ובתום-לב. משלא עמד בחובתו זו, תוטל על השלוח אחריות לפי סעיף 12 לחוק...".
12. אף בהתעלם ממסקנתי לפיה יש לראות בנתבע ובחברות שהיו בבעלותו יחידה כלכלית אחת, נראה כי נוכח ההלכה האמורה ומשנקבע כי הנתבע לא גילה לתובע אודות השינויים הרגולטוריים הצפויים והשפעתם האפשרית על המשך פעילות המסחר של החברות, יש להטיל על הנתבע כמו גם על הנתבעות האחרות את האחריות לנזק שנגרם לתובע מהפרת חובת תום הלב בניהול המשא ומתן לקראת כריתת הסכם ההשקעה.
13. בניגוד לטענת הנתבע, הדעת נותנת שאילו היה הנתבע מגלה לתובע על השינויים הרגולטוריים הצפויים והשפעתם האפשרית על המשך פעילות המסחר של החברות, לא היה התובע מתקשר עם הנתבעים בהסכם ההשקעה ולא היה מעביר לנתבעים 1,750,000 ₪. כך גם מתבקש מההואיל השני לטופס פתיחת חשבון בו צוין ש"הלקוח מעוניין לפתוח את החשבון במערכת ביצוע עסקאות של החברה, למטרת ביצוע מסחר במכשירים פיננסיים". אפשרות שכבר בחודש מאי 2015 כ – שישה חודשים לאחר כריתת הסכם ההשקעה, לא ימשיכו החברות לפעול, חותרת תחת התכלית שלשמה ביקש התובע להתקשר עם הנתבעים בהסכם ההשקעה.