פסק דין
לפני תביעה לחייב את הנתבעים לשלם לתובע 1,750,000 ₪.
רקע
ביום 24.11.2014 נכרת בין התובע לבין טריידאופשנז מרקטינג בע"מ (להלן: "טריידאופשנז") "טופס פתיחת חשבון תנאי שימוש ללקוח בחשבון מסחר", "נספח גילוי סיכון", "תקנון פקדון כספת", "כתב הוראות והסכמה לחיבור לתוכנת מסחר אוטומטי" (להלן: "הסכם ההשקעה"). ביום 5.12.2014 העביר התובע לטריידאופשנז סך של 250,000 ₪ לצורך השקעה, ביום 24.3.2015 העביר התובע לפריים אינווסט פונד בע"מ (להלן: "פריים אינווסט") 1,000,000 ₪ לצורך השקעה וביום 5.4.2015 העביר התובע לטריידאופשנז 500,000 ₪ לצורך השקעה.
בין לבין, ביום 26.3.2015, קיבל התובע סך של 9,811.76 ₪ כתשואה על השקעתו.
ביום 26.11.2014 פורסמו תקנות ניירות ערך (זירת סוחר לחשבונו העצמי), התשע"א – 2014 (להלן: "תקנות זירת סוחר") ולאחר שישה חודשים, ביום 26.5.2015, נכנס לתוקף חוק ניירות ערך (תיקון 42), התש"ע – 2010 (להלן: "תיקון 42"). ביום בו נכנסו תקנות זירת סוחר ותיקון 42 לתוקף, חדלה טריידאופשנז מפעילותה.
ביום 25.6.2015 הגיש משה גיל מלכה (להלן: "הנתבע") בשם טריידאופשינז, פריים אינווסט ואפיקים חדשים (חושן) בע"מ (להלן: "אפיקים") בקשה להקפאת הליכים. בקשה זו נמחקה.
ביום 19.7.15 הגיש הנתבע בשם טריידאופשנז בקשה לפירוק טריידאופשנז (פר"ק 36622-07-15), [פורסם בנבו] וביום 7.1.2016 ניתן צו כאמור.
התובע לא קיבל חזרה את כספי ההשקעה ומכאן תביעתו נגד הנתבעות והנתבע אשר היה הבעלים והמנהל של הנתבעות וטריידאופשנז בתקופה הרלבנטית.
טענות התובע:
א. במסגרת המשא ומתן לכריתת הסכמי ההשקעה, קיבל התובע מהנתבע הבטחות לתשואה מובטחת ללא כל סיכון. כך, בתקנון פיקדון כספת המהווה חלק מהסכמי ההשקעה נקבע כי קרן ההפקדה הדולרית מובטח ובנוסף יקבל התובע תשואה של 1% כל חודש פעילות. בנוסף ובהתאם להוראות הסכמי ההשקעה היה על הנתבע למנות רו"ח, להיעזר בייעוץ משפטי ולהפקיד שיק ביטחון להבטחת השקעת התובע בידי הנאמן עו"ד דוד ביטון. נוכח ההבטחות של הנתבע וההתחייבויות שלעיל, הפקיד התובע את כספי ההשקעה בסך 1,750,000 ₪ לצורך השקעה חסרת סיכון ותשואה מובטחת בשיעור 1% לחודש. אלא, שעקב שינויי רגולציה החליט הנתבע להפסיק את פעילות ההשקעה של טריידאופשנז והחברות האחרות שבבעלותו (להלן: "החברות") ולפתוח בהליכי פירוק כאשר את שכרו, שכר בני משפחתו ויתר חובותיו לעובדיו, ספקיו, בנקים, רשויות ושאר נושים שילם הנתבע מכספי התובע ומשקיעים אחרים, ובעצם השתמש בכספי ההשקעה לצרכיו. "מחדלים ומעשים אלה של הנתבע מהווים תרמית, הטעיה, חוסר תום לב ומצגי שווא שדי בכל אחד ואחד מהם, על אחת כמה וכמה כולם ביחד, כדי להשית אחריות על הנתבעים – ובראשם הנתבע – ולחייב אותם בכל הנזקים שנגרמו לתובע".