ה. ראוי לציין כי האיש כלל לא ידע כי הוא חייב לחברת ... סכום כלשהו. הוא חשב שהוא ביתרת זכות אצלה, היינו שחברה זו חייבת לו סכום של 82,870 ₪. כך הוא הבין מהדו"ח הכספי של החברה לשנת 2010 שם רשום ליד "בעלי מניות" סכום של 82,780 ₪ (צורף כחלק ממוצג ה4 לתיק המוצגים מטעם האיש). רק המומחה שטרנפלד, במכתבו לב"כ של האיש מיום 5.7.15 (מוצג ה/4) העמידו על טעותו בציינו כדלקמן:
"לגבי טענתך בדבר הלוואת בעלים של הבעל בחברת ... (כפי מכתבך מיום 19.2.2015), ראשית כל יובהר כי עפ"י הדוח
--- סוף עמוד 51 ---
הכספי האחרון של החברה שנתקבל לשנת 2010, הבעל היה ביתרת חוב כלפי החברה (בסך של 82780 ₪) ולא ההיפך כטענתך, קרי שהחברה היתה חייבת לבעל כספים בגין הלוואה שנתן לחברה...
בנוסף לכך, נוכח העובדה שהחברה נחלה הפסדים והיתה בגרעון היא הפסיקה את פעילותה ולכן לא ייחסתי שווי כלכלי משותף לחברה זו, וכיוצא מכך אין הבעל יכול לבקש החזר כספי בגין הפסדי החברה במסגרת איזון המשאבים.
יחד עם זאת כפי שציינתי בחוו"ד, במידה והבעל יידרש לשלם חובות של החברות שפעלו במהלך תקופת השיתוף, שלהם יהיה ערב באופן אישי, הרי שעל האישה לשאת בחלקים שווים בחובות אלו בלבד, ואשר נוצרו במהלך השיתוף".
(דברים דומים לענין חובות של החברות שפעלו במהלך תקופת השיתוף אמר המומחה שטרנפלד גם בתשובותיו לשאלות הבהרה מיום 11.11.14).
ניתן לסכם את קביעתו של המומחה שטרנפלד לענין חובות החברות של האיש שנוצרו בתקופה הקובעת במילים הבאות:
1. חוב של האיש לחברה עצמה, כשהחברה הפסיקה פעילותה – אין לאזן.
2. חוב של אחת החברות לצד ג' לו ערב אישית האיש – יש לאזן.
ו. לאחר עיון בכל אלה סבורני כי יש לדחות הערעור על קביעת השופטת קמא בנוגע לחוב הנדון, מהטעמים הבאים:
1. האיש לא הראה כיצד ומתי נוצר החוב לחברת ..., שהוקמה טרם התקופה הקובעת (טרם הנישואין), כפי שצויין בחוות דעתו של המומחה שטרנפלד מיום 7.9.14, עמ' 5 (מוצג ה' למוצגי האיש). בלעדי מידע זה לא ניתן לקבוע בכלל כי מדובר בחוב משותף (נזכיר כי האיש אף חשב בטעות, כי מדובר בחוב של החברה אליו ולא ההיפך, ורק המומחה שטרנפלד, במכתבו מיום 5.7.15 העמידו על טעותו כאמור).
2. ראינו כי המומחה שטרנפלד עשה הבחנה בין חוב לחברה שבבעלות האיש ו/או בשליטתו והפסיקה פעילותה, ואז אין לה ערך כלכלי ואין לאזן חוב זה, לבין חוב של חברה כאמור לצד ג' שהאיש ערב אישית לחוב זה.