פסק דין
השופט חננאל שרעבי:
1. עסקינן בשני ערעורים על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת שירי היימן) מיום 13.6.17 (להלן: "פסק הדין") בתיקים הבאים:
תמ"ש 33555-09-13 – תביעת האישה (להלן: "המשיבה"/"האישה") למזונות הקטינות.
תמ"ש 34662-09-13 – תביעת האיש (להלן: "המערער"/"האיש") למשמורת הקטינים וקביעת זמני שהות.
תמ"ש 34621-09-13 – תביעת רכושית שהגיש האיש, לפירוק שיתוף ואיזון משאבים.
תמ"ש 33631-09-13 – תביעת רכושית שהגישה האישה, לפירוק שיתוף ואיזון משאבים.
--- סוף עמוד 2 ---
תמ"ש 33493-09-13 – תביעתה של האישה למשמורת הקטינים וקביעת זמני שהות.
רקע בזעיר אנפין
2. האישה, ילידת שנת 1974, והאיש יליד שנת 1958, הכירו בשלהי שנת 2001.
במועד היכרותם שניהם היו גרושים, כשלאישה בן שהיה במשמורתה מנישואיה הראשונים שהיה כבן שלוש שנים (יליד 1998) ולאיש בת בגיל 12 שהייתה במשמורת גרושתו.
3. בתחילת שנת 2002 עלו יחסיהם של האישה והאיש שלב. הם עברו למגורים משותפים וחיו כידועים בציבור. כך נקבע כקביעה עובדתית בפסק הדין.
נציין כבר כעת, כי נגד קביעה עובדתית זו של השופטת קמא טען האיש בהודעת הערעור ובישיבת הערעור (באמצעות באת כוחו) שהתקיימה ביום 12.3.18, כי החיים המשותפים בין בני הזוג החלו רק בשנת 2007 מועד בו שכרו דירה משותפת. עד אז כל אחד גר בדירת מגורים משל עצמו, ללא כוונת שיתוף בנכסים (עמ' 1 לפרו' שו' 11-16).
לטענה זו השיבה באת כוחה של האישה בעיקרי הטיעון ובישיבת הערעור, כי כבר בחודש ינואר 2002 עבר האיש להתגורר בדירתה השכורה של האישה, בה התגוררה עם בנה מנישואיה הראשונים.
בנדון אף הפנתה לעדותן של שתי אחיותיו של האיש כי האיש החל לגור עם האישה בחודש ינואר 2002.
עוד הדגישה, כי האיש לא הציג אישורים על שכירת דירה לעצמו לשנים 2002 ואילך עד לשנת 2007, מועד בו נכרת חוזה שכירות משותף ראשון (עמ' 3 לפרו' שו' 16-18 ו-25-26).
לנוכח טענות אלה של באת כוחה של האישה נשאלה באת כוחו של האיש ע"י בית המשפט האם הוצגו בבית משפט קמא הסכמי שכירות נפרדים של האיש לשנים 2002 ואילך עד חוזה השכירות המשותף בשנת 2007, והשיבה בשלילה (עמ' 3 לפרו' שו' 21-22; עמ' 4 לפרו' שו' 30-31).
במצב דברים זה אין מקום לסטות מקביעתה העובדתית של השופטת קמא בפסק הדין (סעיף 2), כי החיים המשותפים של בני הזוג החלו בשנת 2002. בנדון נזכיר את הכלל שבפסיקה, על-פיו ברגיל לא תתערב ערכאת הערעור בקביעת ממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה קמא אלא במקרים חריגים [ע"א 3305/17 חוסיין אבו ג'מייע ואח' נ' אשקר ריבחי ואח' [פורסם בנבו] (27.2.18)]. המקרה דנן אינו בכלל המקרים החריגים המחייבים התערבות בקביעה העובדתית של מועד תחילת החיים המשותפים, שאף נתמכה בעובדה שלא הוגשו כראיה בבית משפט קמא הסכמי שכירות נפרדים של האיש לשנים 2002 ואילך, עד חוזה השכירות המשותף בשנת 2007.