78. על בסיס הקביעות לעיל, אדרש להלן לכל אחד מהחובות על פי סדרם:
חוב כלפי בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן – בנק דיסקונט)
לטענת קלוד, חובות החברה כלפי בנק דיסקונט עמדו על מאות אלפי שקלים. נוכח ערבותו האישית של קלוד לחובות החברה כלפי הבנק, פנה אליו מספר פעמים נציג מטעם בנק דיסקונט על מנת שיסדיר את חוב החברה בטרם יינקטו נגדו הליכים באופן אישי.
בשנת 2011, נאלץ קלוד להגיע להסדר עם בנק דיסקונט ופרע את מלוא חובה של החברה, באמצעות העברה בנקאית על סך 707,000 ₪ מחשבון הבנק של פטריות הכפר אל חשבון החברה בבנק דיסקונט. לאחר שבוצעה ההעברה, נפרע מלוא חובה של החברה, נסגר חשבון הבנק שלה בבנק דיסקונט ופקעה ערבותם של קלוד ואריה.
מנגד, לטענת עו"ד לוי, התשלום לבנק דיסקונט נעשה בחודש יוני בשנת 2011, קרי בחלוף כשנתיים מעת שעו"ד לוי משך את ערבויותיו כלפי הבנקים ומעת ההשתלטות של קלוד ופטריות הכפר על החברה. בעת שעו"ד לוי משך את ערבויותיו לא היה קיים חוב כלפי בנק דיסקונט, אחרת בנק דיסקונט היה מתנגד למשיכת הערבות. מכאן שמדובר בהעברת כספים לצורך מימון פעולות שנעשו לאחר מועד ההשתלטות.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני מעדיף במחלוקת זו את גרסת התובעים שכנגד.
ראשית, החוב בסך 707,000 ₪ שולם ביום 30.06.2011 וחשבון החברה בבנק דיסקונט נסגר ביום 31.07.2011 [נספח 50 ל-נ/3]. יש בכך כדי להעיד שמדובר בחוב של החברה עוד בטרם החלה פטריות הכפר לפעול מתוך חוות הפטריות אשר במשק (חודש אוגוסט 2011).
שנית, עם ביצוע ההעברה הבנקאית פקעה ערבותם של קלוד ואריה כלפי בנק דיסקונט [נספח 51 ל-נ/3]. היינו, רק לאחר ששולמו חובות החברה, הסכים בנק דיסקונט לפטור את קלוד ואריה מערבותם האישית לחובותיה.
הואיל וקלוד פרע את חובות החברה מכוח ערבותו האישית שניתנה עוד בטרם פרץ הסכסוך בין בעלי המניות הרי שיש לו זכות בדין להיפרע מהחייב הראשי, קרי – החברה. כך, בספרו "ערבות" מסביר המלומד ד"ר בר-קהן כי ""הגרעין הקשה" של זכות השיפוי מתייחס לזכותו העקרונית של החייב המשני להשבת מלוא עלות החיוב, אותו קיים, מהחייב העיקרי [...] נראה כי הכלל צריך להיות כי זכות השיפוי תוגבל לשיעור התשלום בפועל" [ראו: רוי בר-קהן ערבות 338-337, 340 (2006); כן ראו: ע"א 7084/97 תגל (תעופה) תעשיות גומי בע"מ נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נד(5) 860, 866 (2000); ע"א 1406/97 פרנקו נ' מלניק, פ"ד נג(3) 660, 671 (1999)]. יוצא אפוא כי החברה חייבת לשפות את קלוד מכוח זכות הסברוגציה שעומדת לו כערב, כקבוע בסעיפים 12-9 בחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן – חוק הערבות), בסך התשלום שבוצע בפועל מטעמו של קלוד, קרי – סך 707,000 ₪.