האם פיטורי התובע נעשו משיקולים ענייניים, כטענת הנתבעת, או בתואנות שווא כטענת התובע
כפי שהדברים עלו מהדברים שנקבעו, בפסק דין זה, עד נקודה זאת - הנתבעת השכילה להוכיח, באמצעות עדותו המהימנה של מר שקלרש, כי פיטורי התובע שנבעו מההחלטה לבטל את תקן הקב"ט, החלטה שהתקבלה לאחר שנעשו הבדיקות הרלוונטיות ולאחר שלא נמצא לתובע תפקיד מתאים אחר בשירותי הנתבעת, נעשתה משיקולים ענייניים ולגיטימיים, כאשר בניגוד לטענת התובע - אשר כלל לא פעל להוכחת טענתו זו, במועד המתאים, קרי במועד בו הגיש את נימוקיו לשימוע, משרת הקב"ט, בה שימש, הצטמצמה עד מאוד וכבר לא הצדיקה, לדידה של הנתבעת (קביעה שמצויה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה) השארת תקן זה, כאשר גם בנוגע להתייעלות - הרי מקום שהנתבעת הוכיחה כי תקן הקב"ט בוטל וכי מעט השעות שחייבו התפקידים שביצע התובע, חולקו בין עובדים אחרים (גם אם מדובר רק בשני עובדים), אשר שכרם לא השתנה, כתוצאה מכך, מעלה כי היא כן הצליחה לחסוך בעלויותיה וסותרת את טענת התובע כי לא היה שום הליך של התייעלות במקום.
האם הפרה גלי את חובותיה כממונה על אנשים עם מוגבלויות?
מתצהירה של גלי ומנספחיו וכן ומעדותה, למד ביה"ד את העובדות הבאות:
א. בתפקידה הרשמי היא אחראית על גיוס עובדים ויחסי עבודה (עמ' 49 שורות 5-6 לפרוטוקול) והיא משמשת כממונה על אנשים עם מוגבלויות בחברה מאז 10/15.
ב. היא סיימה בהצלחה קורס ממונה תעסוקה לאנשים עם מוגבלות של עמותת נגישות ישראל (נספח א לתצהירה - תעודה מחודש 11/15).
ג. בתאריך 7/10/15 היא הוציאה דוא"ל לכלל עובדי החברה, בדבר מינויה וכן ביקשה מעובדים המעוניינים בכך להצהיר על מוגבלותם וכן לפרט את המגבלות וההתאמות הנדרשות להם (נספח ב'+עמ' 50 משורות 1-9 לפרוטוקול).
ד. היא השתתפה בפגישת העבודה שהתקיימה ביום 24/12/17 בנושא תקן הקב"ט וקיבלה את דעתו של מר שקלרש לענין העדרות הנחיצות של תקן זה וזאת גם מתוך שסמכה עליו וגם מתוך שמהכרותה את התפקידים שביצע התובע, הדברים נראו לה הגיוניים.
ה. הקליטה של התובע בנתבעת, לא היתה קשורה בשום צורה ואופן למגבלה שלו, היא לא עלתה, בשום דרך, באופן היומיומי השוטף של עבודתו בנתבעת (עמ' 54 שורות 25-28 לפרוטוקול).
ו. היא הכירה אותו שכן עד הרכישה של הנתבעת את אובידיאן, היא עבדה איתו, באותה מחלקה הרבה מאוד שנים והיו לה שיחות יומיומיות שוטפות איתו (וכן עמ' 55 שורות 1-2 לפרוטוקול).
ז. הסיבה בשלה לא מצאה הנתבעת לנכון לשלב את התובע אצלה, בהיקף של 20% היא מאחר ותפקיד של ביטחון אינו תפקיד שאפשר לעשות בשבוע, ובלשונה:".. זה לא תפקיד שאפשר לעשות יום בשבוע, זה לא חומר על השולחן שאפשר להגיע יום אחד בשבוע ולתייק אותו. אני יכולה להעיד על עצמי שאני ממונה על הטרדה מינית בחברה. אז אחוזים בודדים מהמשרה שלי אבל כשמשהו קורה אני שם כדי לתת מענה. גם ביטחון זה משהו שרוב הזמן לא קורים דברים אבל כשמשהו פתאום קורה צריך מישהו שיתן מענה במקום"
ביה"ד התרשם כי גלי מודעת לחשיבות תפקידה כממונה על אנשים עם מוגבלויות בנתבעת וכי היא עשתה ככל יכולתה כדי לסייע לתובע (לרבות ניסיון למצוא לו תפקיד אחר בנתבעת ולרבות פנייה לגב' שדה שתבחן אפשרות שכזאת) אלא שכפי שנאמר לעיל, נפל פגם מסויים בכך, שנושא מוגבלותו של התובע לא עלה מיד כשעלה על הפרק הרעיון לבטל את תקן הקב"ט - מדובר בפגם שבחינת מכלול הראיות והעדויות הובילה את ביה"ד למסקנה, כי גם לו היה מועלה, קרי - לו לא היה נופל הפגם המסויים הנ"ל, היתה הנתבעת מגיעה לאותה תוצאה של ביטול תקן הקב"ט ובהמשך של פיטורי התובע וזאת בשל כל הטעמים שהובהרו על ידה.
האם הפרה הנתבעת את החוק?
התובע הפנה לסע"ש 48656-10-15, מעבר לעובדה שספק אם יש מקום להקביל את המקרה של התובע למקרה שם, שעניינו בפיטורי צמצום והעדפת אנשים עם מוגבלות על פני אלו שאינם מוגבלים, כאשר היתה גם שאלה האם התובעת שם נחשבת כ "אדם עם מוגבלות", הרי שיש לשים לב שפסה"ד של ביה"ד האזורי, התהפך בביה"ד הארצי (ע"ע 34874-10-16), אשר בו נקבעו, בין היתר, הדברים הבאים:
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נפתח בהצהרה ברורה של המחוקק בדבר עקרונות היסוד העומדים בבסיסו, בקבעו כי "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות" (סעיף 1). המחוקק ממשיך ומבהיר את תכליתו של החוק, בציינו כי "חוק זה מטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו" (סעיף 2; להרחבה בדבר תכלית החוק ראו אצל שגית מור, אנשים עם מוגבלויות בתעסוקה - מתיקון הפרט לתיקון החברה, עיוני משפט ל"ה 97 (2012); להלן - מור; עינת אלבין ושגית מור, ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלויות בתעסוקה בישראל, עתיד להתפרסם ב-עבודה, חברה ומשפט (2018); להלן: אלבין ומור). דברי ההסבר להצעת החוק מרחיבים ומדגישים אף הם את תכלית החוק, במילים הבאות:
"אנשים עם מוגבלות בישראל מופלים ומקופחים בתחומים רבים של חייהם. הם נוטלים חלק מזערי במוקדי הכוח הציבוריים, התרבותיים והכלכליים בחברה. מכשולים פיסיים בצד דעות קדומות וסטריאוטיפים, מולידים ניכור והרחקה. אלה האחרונים מחזקים דעות קדומות, וחוזר חלילה.
מטרתה של הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות היא להביא לפריצתו של מעגל קסמים זה ולפתוח את שערי החברה להשתלבותם המלאה של אנשים עם מוגבלות בקרבה. שוויון, שילוב מלא ושיתוף בחברה הם אפוא מטרות הצעה זו. הסרת מכשולים המונעים שילוב, ומתן מענה לצרכים מיוחדים שבלעדיהם שיתוף איננו אפשרי, הם הדרכים להשגת מטרות אלה"
(הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ו-1996, ה"ח 2525 (התשנ"ו) 628).
..
החוק משקף תפנית משמעותית בשיח הנוגע לזכויות אנשים עם מוגבלות, תוך העמדת עניינם כ"נושא מובהק של זכויות אדם" על מנת להביא ל"שוויון מהותי וממשי" (בג"צ מחמלי; כן ראו את ע"ע (ארצי) 12264-10-13 יוסף כהן - עיריית תל אביב יפו (21.8.17; להלן: עניין כהן); עב"ל (ארצי) 12705-11-12 אליהו עילם - המוסד לביטוח לאומי (19.4.17)).