פסק דין
1. התובע הגיש, ביום 18/2/18, בקשה "למתן סעד זמני לאיון פיטורים ולהשבה לעבודה" (להלן:"הבקשה") וכן תביעה וזאת כנגד החלטת הנתבעת, מיום 30/1/18, לפטרו. פיטורים שנכנסו לתוקפם ביום 1/3/18 (קרי, במועד בו הגיש, התובע, את בקשתו ואת תביעתו, הם עדיין לא נכנסו לתוקפם).
2. בתאריך 21/2/18, הגישה הנתבעת את תגובתה לבקשה, תגובה לה צירפה מסמכים וכן את תצהירה של גב' שדה לאה (להלן:"גב' שדה"), המשמשת כדירקטורית משאבי אנוש בחברת מדטרוניק בישראל.
3. בתאריך 22/2/18 התקיים דיון, מקיף, בבקשה, במסגרתו טענו ב"כ הצדדים את טענותיהם והגיבו זה לטענות זה, כאשר גם התובע, בעצמו, אמר את דבריו ולפני סיום, אמרה את דבריה גם גב' שדה.
4. בסיום הדיון והואיל וניסיונות ביה"ד, לסייע לצדדים להגיע להסכמות עקרוניות ולאחריהן להסכמות דיוניות וביניהן - "..לשקול אפשרות שלא יינתן כעת צו אך שהבקשה תאוחד עם התביעה העיקרית כך שייקבע סד זמנים קצר עד כמה שניתן כדי להביא את ההליך העיקרי לסיום מהיר יותר ממקרים רגילים" (עמ' 16 שורות 10-12 לפרוטוקול) לא צלחו, ניתנה החלטה, במסגרתה נקבע כי הבקשה תוכרע "על סמך כל החומר שיהיה בתיק (לרבות הדברים שנטענו בדיון, היום) לאחר שהמבקש יגיש, לא יאוחר מיום 25/2/18 שעה 16:00, השלמה קצרה של טיעוניו/התייחסות לתגובת המשיבה (השלמה/התייחסות שלא תעלה על שלושה עמודים) בצירוף פסיקה".
ואכן, לאחר שהוגשו התגובות המשלימות, ניתנה, ביום 28/2/18, החלטת ביה"ד, במסגרתה נדחתה הבקשה, תוך שנקבע, בסעיף הסיכום, כך:"לנוכח כל האמור לעיל ובהתבסס על העובדות הלכאוריות שקבעתי לעיל וכן בשים לב לטעם שמצאתי בטענות המשיבה וחרף טענות המבקש, אינני מורה על ביטול החלטת המשיבה לפטרו ולפיכך ייכנסו פיטוריו לתוקף ביום 1/3/18, בהתאם למכתב מיום 30/1/18".
5. כנגד ההחלטה הנ"ל, הגיש, התובע בר"ע לביה"ד הארצי, בר"ע שהתבררה במסגרת תיק 38121-02-18 ואשר בה ניתן, ביום 8/3/18, פסק דין, במסגרתו, נקבע, בין היתר, כך:"3.בנסיבות אלה הוצעה לצדדים ההצעה הבאה:"שתי הבקשות - הן בקשת רשות הערעור והן הבקשה לסעד זמני בערעור (שהוכתרה כ"בקשה לעיכוב ביצוע") - תימחקנה, כנגד קבלה בדיעבד של הצעת בית הדין האזורי, כך שהתובענה תידון בהתאם להצעת בית הדין האזורי ב"סד זמנים קצר עד כמה שניתן" כאילו לא התקיים דיון בצו הזמני (ראו: תקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה בבתי הדין לעבודה מכח תקנה 129(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991), תוך שמירה על מלוא טענות וזכויות הצדדים" (להלן - ההצעה).
4. הצדדים הסכימו להצעה.
5. ניתן בזה, אפוא, תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים להצעה. הבקשה לרשות ערעור נמחקת בזה. ממילא נמחקת הבקשה לסעד זמני. התיק מוחזר לבית הדין האזורי, אשר ידון בתובענה בסד זמני קצר עד כמה שניתן כאילו לא התקיים דיון בצו הזמני, תוך שמירה על מלוא טענות וזכויות הצדדים. אין צו להוצאות".
6. בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי, הוחזר התיק לביה"ד כאן וכדי לקיימו, ניתנה, ביום 8/3/18, החלטה, במסגרתה קצב ביה"ד לצדדים מועדים לשם הגשת כתב תביעה מתוקן (תובע) הגשת כתב הגנה (נתבעת) והגשת תצהירים משלימים ו/או נוספים לאלו שהוגשו במסגרת ההליך הזמני. כן קבע, ביה"ד, במסגרת החלטתו הנ"ל, כי ישיבת ההוכחות, בתיק, תתקיים ביום 16/5/18.
7. בסופו של דבר ובעקבות בקשת דחיה שהגישה הנתבעת ואשר לה הסכים התובע, נדחתה ישיבת ההוכחות והיא התקיימה ביום 26/6/18, כאשר עובר לישיבה זו, ניתנה החלטה בבקשת התובע לזימון עדים מסויימים שלא היו בשליטתו (ביה"ד נעתר לבקשה זו באופן חלקי).
8. בתחילת ישיבת ההוכחות הודע לצדדים כי נציג ציבור העובדים שהוזמן לא הגיע ולאחר שהתובע עמד על רצונו כי גם נציג ציבור המעסיקים לא יישב בהרכב "ולכן נבקש שביה"ד ידון בתיק כדן יחיד"(עמ' 1 שורות 13-21 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות שייקרא מעתה "הפרוטוקול") וכן לאחר שהנתבעת הודיעה כ:"משאירה לשיקול דעת בית הדין ולשאלתו משיבה כי אין לנו התנגדות שביה"ד ייעתר לבקשת חברי וידון בתיק כדן יחיד" (עמ' 2 שורות 1-2 לפרוטוקול), ניתנה החלטה מתאימה (עמ' 2 שורות 6-13 לפרוטוקול).
9. במהלך ישיבת ההוכחות העידו מר מישל אדרי - עובד בנתבעת אשר הוזמן, כעד מטעם התובע, בהתאם לבקשתו של האחרון, התובע ועדי הנתבעת: גב' לאה שדה (להלן:"לאה" או "גב' שדה") - דירקטור משאבי אנוש של חברת מדטרוניק בישראל; מר יהודה שקלרש (להלן:"יהודה" או "מר שקלרש") - מנהלו הישיר של התובע; גב' גלי בנימיני (להלן:"גלי" או "גב' בנימיני") - עובדת במחלקת משאבי אנוש של הנתבעת ומי שמאז אוקטובר 2015 משמשת גם כממונה על אנשים עם מוגבלויות בחברה.
בסיום ישיבת ההוכחות ובהתאם לבקשת הצדדים, קצב להם, ביה"ד מועדים לשם הגשת סיכומים וכן נעתר לבקשת התובע להגיש סיכומי תגובה.
הצדדים הגישו סיכומיהם (התובע ביום 23/7/18, הנתבעת ביום 3/9/18 והתובע (את סיכומי התגובה שלו ביום 12/9/18) ובכך הבשיל התיק למתן פסק דין.
10. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו לאחר שמיעת העדים ובחינת כלל החומר שבתיק:
א. התובע, יליד 1963, עבר בתאריך 10/8/87 תאונת דרכים קשה מאוד, שבגינה אושפז בבי"ח כעשרה חודשים ולאחר מכן עבר שיקום, עד שנת 1992.
ב. חרף הנכות הרפואית שנקבעה לתובע הוא התחיל לעבוד, לאחר השלמת הליך השיקום שלו, כחוקר פרטי ובשנת 2000 אף פתח עסק עצמאי לחקירות.
ג. משנת 2004, עבד התובע, כקבלן חיצוני של הנתבעת.
ד. בשנת 2006,התחיל התובע לעבוד כשכיר, בנתבעת, בתפקיד של קב"ט.
ה. במועד בו הצטרף התובע לחברה עמדה נכותו הרפואית על 75% כאשר בחודש 12/08, לאחר שחלה החמרה במצבו, הועלתה נכותו הרפואית ל - 90% וזה שיעור נכותו הרפואית עד היום.
ו. התובע, מעולם, לא התנהל בעבודתו כנכה וזאת חרף אחוזי הנכות הגבוהים שלו.
ז. הנתבעת הוקמה בשנת 1998 והיא מזוהה, בעיקר, עם פיתוח יצור ושיווק גלולה שבאמצעותה ניתן לצלם את מערכת העיכול ולבצע בדיקה אנדוסקופית מבלי להשתמש בהליך פולשני.
ח. בשנת 14' נרכשה הנתבעת על ידי חברת "קובידיאן" העולמית ובשנת 2015 נרכשה חברת קובידיאן ע"י חברת "מדטרוניק" העולמית כאשר למרות הרכישות הנ"ל נותרה הנתבעת חברה רשומה בישראל.
ט. בשנת 2014, בהתאם לצו ההרחבה לעידוד ולהגברת התעסוקה של אנשים עם מוגבלות, מונתה גב' בנימיני, ממחלקת משאבי אנוש לאחראית בנתבעת, על תעסוקת אנשים עם מוגבלויות, כאשר הודעה על מינוייה נשלחה לכלל עובדי הנתבעת, לרבות לתובע, אשר התבקשו, ככל שהם עונים להגדרה המופיעה בחוק, ליידע את הנתבעת.
י. התובע השיב למייל ואף מילא את השאלון שצורף לו, במסגרתו הבהיר כי מוגבלותו קבועה והיא עומדת על שיעור של 90% וכי ההתאמות הנדרשות לו הינן חניית נכה (חניה, בה, חנה, הלכה למעשה מאז תחילת עבודתו בנתבעת) וכן ציין כי תיתכן מוגבלות בפעילות ארגונית או חוץ ארגונית, לפי המאמץ שידרש.
יא. מר שקלרש שהתחיל את דרכו בנתבעת לפני כ - 12 שנה (נכון למועד בו הגיש את תצהיר עדותו הראשית (8/5/18), עת התקבל לעבוד בתפקיד סמנכ"ל תפעול, תחילה בחברת אורידיון מדיקל בע"מ, חברה אשר נרכשה בשנת 2014 ע"י חברת קובידיאן בע"מ העולמית, חברה שנרכשה בשנת 2015 ע"י חברת מדטרוניק בע"מ העולמית, כאשר עם רכישת קובידיאן, הוא מונה לדירקטור תפעול וכאשר בחודש נובמבר 2017 הוא מונה לדירקטור בכיר לתפעול בחטיבת GIH ובחטיבת HI&M ובמסגרת תפקידו הינו מנהל תפעול בשישה אתרים של חברת מדטרוניק בעולם - האתר ביוקנעם (הוא האתר בו עבד התובע), אתר בויטנאם וארבעה אתרים בארה"ב וכן אתר ההפצה שם.
יב. עם כניסתו לתפקידו החדש, בחודש 11/17, בדק מר שקלרש את תחום הביטחון ואף שוחח עם התובע (עמ' 43 שורות 1-2 לפרוטוקול), כאשר במועד סמוך לכניסתו, של מר שקלרש, לתפקידו החדש, ציין, לפניו, התובע, את חשדו באשר למעשה שחיתות ומעילה של מי מעובדי הנתבעת (טענה שהסתבר כי הועלתה על ידו בעבר ונבדקה), אלא שמר שקלרש, בניגוד לציפיותיו של התובע, העביר את הענין לטיפולה של גלי, אשר זימנה את התובע לשיחה, שהוקלטה (כפי שציינה גלי בתחילתה) ואשר אותה הוא תיאר כ"שיחת הבהרה/השתקה", ואשר במסגרתה אף העיר:"אני מרגיש שאני הנחקר, כאילו הבעיה זה אני".
יג. בדיקתו של מר שקלרש, אשר לו ניסיון רב, העלתה כי משרת הקב"ט אינה נחוצה וכי התפקידים והמטלות שביצע התובע, בפועל, מגיעים להיקף של 20% משרה בלבד.
יד. בתאריך 24/12/17 קיים מר שקלרש פגישת עבודה עם הגב' לורנס קסלברנר - מנהלת האתר ביוקנעם, עם גב' שדה, עם גב' גלי, עם גב' טלי יפה - מנהלת משאבי אנוש במשיבה ועם עו"ד רומן קרופניק - היועמ"ש של הנתבעת.
טו. בסיום הפגישה הנ"ל הוחלט לבטל את תקן הקב"ט באתר ביוקנעם ולכן בדקה גב' גלי, אפשרות להציע לתובע תפקיד אחר בנתבעת, אלא שבאותה עת המשרות היחידות שהיו פנויות היו משרות של מהנדסים, שאינן רלוונטיות לתובע.
טז. בתאריך 25/12/17, זימנה הנתבעת את התובע לשימוע, כאשר במסגרת הזמנה זו צויין, בין היתר:"הננו להודיעך כי החברה החליטה לבטל את התקן אותו הנך ממלא, בעקבות החלטת החברה על שינוים ארגוניים ותוכניות התייעלות, במסגרתן יבוטל תקן קצין הבטחון והעברת רכיבי התפקיד לפונקציות אחרות בחברה. הנך מוזמן לישיבת שימוע בה יישקל סיום העסקתך". כן צויין במכתב ההזמנה לשימוע, המועד בו הוא היה צפוי להתקיים - 28/12/17 בשעה 9:30, הגורמים בפניו הוא יתקיים, האפשרות העומדת לתובע להביא עימו נציג מטעמו, העובדה כי הוא פטור מלהתייצב לעבודה עד לקבלת החלטה בעניינו וזאת שלא על חשבון ימי חופשתו הצבורים ולשם "מתן זמן נאות עבורך להתכונן לישיבת השימוע". התובע, באמצעות בא כוחו ביקש לדחות את ישיבת השימוע והיא, אכן נדחתה, ליום 14/1/18.
יח. כן ביקש התובע, באמצעות בא כוחו, מסמכים הקשורים לכל שנות עבודתו בנתבעת והם הועברו לו.
יט. עוד ביקש התובע, באמצעות בא כוחו, כי הוא יישמע על יד הנהלת כח אדם בנתבעת ולכן הוחלט שד"ר שדה תשתתף בשימוע (ענין שאינו מתרחש כדבר שבשגרה בשימועים), בנוסף לכל הגורמים האחרים שהיו מתוכננים לשבת בו, כאשר בקשת התובע כי מנהלו הישיר - מר שקלרש לא יהיה נוכח בישיבה, מהטעם ש"לתחושת שלי (הוא התובע.א.י) ישיבת השימוע עם מנהלו הישיר לא תהיה אפקטיבית", לא נענתה הנתבעת.
יז.
כ. בסופו של יום לא התקיימה ישיבת השימוע ביום 14/1/18 שכן ביום 11/1/18 הודיע התובע, באמצעות בא כוחו, כי בשל הרכב השימוע (קרי - היותו של מר שקלרש חלק ממנו), הוא אינו יכול להופיע לפניה שכן, לטענתו, "ועדה זו, בהרכבה הנוכחי, נגועה במשוא פנים ואינה אפקטיבית" ולכן הודיע כי יגיש את טענותיו לשימוע, בכתב וזאת עד ליום 17/1/18 – הנתבעת איפשרה לו לעשות כן.
כא. ביום 17/1/18 הגיש התובע את תגובתו, הכתובה והמפורטת, למכתב השימוע.
כב. בתאריך 30/1/18 ניתנה החלטת הנתבעת בשימוע, במסגרתה התייחסה לטענות התובע בתגובתו למכתב השימוע והסבירה מדוע החליטה לסיים את העסקתו. כן הוצא, במועד זה, מכתב סיום העסקה, אשר גם במסגרתו צויין תאריך סיום יחסי העבודה בין הצדדים - 1/3/18.
כג. מאז פוטר התובע, הועברו חלק ו/או רוב תפקידיו למר מישל אדרי, תפקידים אותם הוא מבצע בנוסף לתפקידים אותם ביצע בעבר, כאשר הנפח שהתפקידים שהוא מבצע במקום התובע, גוזלים זמן קצר מאוד מסדר יומו השבועי/החודשי.
11. להלן טענות ב"כ התובע:
א. התובע, שהינו נכה בשיעור 90%, עונה להגדרת חוק שיוויון לאנשים עם מוגבלויות, תשנ"ח - 1998 (להלן:"החוק") והוא נלחם על זכויותיו ככזה, כאשר מאז פוטר הוא חותם אבטלה שכן אין אף מקום עבודה שמוכן להעסיקו.
ב. במחלקת התפעול, אליה השתייך התובע, לא נפתחו שום הליכי התייעלות והנתבעת לא עשתה, בזמן אמת, מאמצים כדי למצוא לו משרה חלופית ולהשאירו בחברה.
ג. היקף משרתו של התובע לא נבחן לעומק, למרות שניתן היה לעשות זאת בדרך של פניה לגורמים המקצועיים בחברה שיכלו לסייע בהערכת היקף משרתו.
ד. למרות שסעד האכיפה הינו סעד חריג, יש מקום, בנסיבותיו של תיק זה, להעתר לו.
ה. עת שקל ביה"ד, במסגרת החלטתו בבקשה, את סוגיית מאזן הנוחות, הוא יצא מנקודת הנחה כי משרתו של התובע לא תאוייש על ידי הנתבעת שכן "המדובר בביטול מוחלט של תקן המשרה..", כאשר גם ביה"ד הארצי אשר דן בבר"ע שהגיש התובע ציין כי "איוש תפקיד הקב"ט במהלך ניהול ההליך, יתמוך מטבע הדברים, בטענות המבקש עצמו ולא יהווה מחסום בלתי הפיך אם וככל התובענה תתקבל", כאשר בפועל התברר כי הנתבעת כן איישה את משרת הקב"ט, כאשר אין זה משנה, אם עתה היא מכנה תפקיד זה בשם "אחראי ביטחון".
ו. בסעיף 67 לתצהירו, פירט התובע את התפקידים אותם מילא בנתבעת (חמישה ראשי פרקים) וכן אמד את היקפו של כל תפקיד, כאשר מדובר בתפקידים שבגינם הוגדרה משרתו כמשרה בהיקף של 100%.
ז. בעבר היה אחראי התובע גם על תחום ההסעדה, אך זה נלקח ממנו, לפני מספר שנים וכן נלקח ממנו תפקיד החירום של הנתבעת, למעט תפקידי החירום הארציים שנותרו בסמכותו.
ח. הנתבעת סותרת את עצמה עת היא טוענת, מחד, כי עבודתו של התובע היתה מצומצמת ביותר (שיעור של 20% משרה) ומאידך, טוענת כי יש צורך שבכל רגע נתון יהיה אדם שידאג לענייני הביטחון.
ט. למעשה הנתבעת העבירה את כל תפקידיו של התובע למר אדרי למעט תפקיד אחד שהועבר לגב' ליזה ומכאן שגם אם תתקבל טענת הנתבעת כי ה"תקן" בוטל הרי שהתפקידים לא בוטלו.
י. במועד בו פוטר התובע לא נשקלה נכותו (כפי שניתן לראות גם מעיון בפרוטוקול הישיבה בה נדונה שאלת ביטול תקן הקב"ט) ובכך חטאה, הנתבעת, לתכליתו של החוק.
יא. לא די בכך שהנתבעת ידעה על נכותו של התובע ו/או שהיא לא פיטרה אותו בגללה, כדי להפוך את פיטוריו לכאלה המתיישבים עם החוק, המטיל, על המעסיק, דרישות גבוהות יותר מאלו המוטלות על מעסיק עת הוא דן בפיטורי אדם שהחוק אינו חל עליו.
יב. הנתבעת הפרה את החוק בכך שלא עשתה מאמצים אמיתיים להשאיר את התובע בעבודה, תוך שהעדיפה להעביר את תפקידיו לעובד אחר שהחוק אינו חל עליו.
יג. התנהלותה של הנתבעת אינה תואמת את ההלכה הפסוקה בנוגע לאנשים עם מוגבלויות (ולענין זה הפנה התובע לבש"א 2968/01 ולסע"ש 48656-10-15).
יד. הנתבעת פיטרה את התובע בתואנות שווא, כאשר טענתה באשר לכך שהתפקידים שביצע עולים כדי היקף משרה של 20%, אינה נכונה.
טו. הנתבעת לא הוכיחה קיום הליך התייעלות ולמעשה המפוטר היחיד במחלקת התפעול היה התובע.
טז. גלי, הממונה על קיום החוק בנתבעת, מעלה בתפקידה שכן היא לא הגנה על התובע בכל הליך פיטוריו ולמעשה אף היתה זו שניהלה אותו בהתאם להנחיות מנהליה - דבר המלמד על ניגוד עניינים.
יז. מעדותה של גלי עלה כי היא כלל אינה מבינה את מהות תפקידה כממונה על קיום החוק בחברה.
יח. התובע עומד על כך כי יש מקום להעתר לסעד האכיפה שביקש.
יט. לחילופין מבקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום של 200,000 ₪ פיצוי בגין העובדה כי הפרה את החוק, ביחס אליו וכן מבקש כי בית הדין יחיייבה בתשלום פיצוי בגין אובדן השתכרותו בעתיד וזאת למרות שרכיב זה לא נאמד על ידו הואיל ומדובר ברכיב בהיקף גבוה מאוד וכן מבקש כי בית הדין יחייבה לשלם לו סכום נוסף של 100,000 ₪ פיצוי בגין השפלה ועוגמת נפש שגרמה לו, עת דרש ממנו, מנהלו הישיר, לצאת בו ברגע ממקום העבודה, תוך שלקח ממנו את התג ותוך שהוציא אותו לעיני עובדים אחרים מהמקום, כאשר אפילו ארוחת פרידה ו/או הרמת כוסית לא מצאה הנתבעת לערוך לכבודו.
כ. בנוסף, יש לחייב את הנתבעת לשלם לו הוצאות משפט ושכ"ד עו"ד.