אלא שקשה להשוות בין הדברים שנקבעו בפסק דינו הנ"ל של בית הדין הארצי לעניינו של התובע, אשר כפי שכבר צויין, לא התנהל כנכה ולא ביקש שום התאמות מיוחדות למצבו, מצב אשר לא מנע ממנו לבצע, את תפקידו, לאורך השנים.
הנתבעת כן היתה ערה לנושא אנשים עם מוגבלויות ולחוק ולכן פעלה לשם הכשרת ממונה בתחומיה.
כאשר גם בנקודה זו ראוי להדגיש כי נכותו של התובע, לא פעלה לרעתו ולא היותה שיקול ואף לא חלק מהשיקול של הנתבעת לפטרו.
הנתבעת, באמצעותה של גלי וגם בעזרתה של גב' שדה, עשו מאמץ לנסות ולמצוא לתובע תפקיד חלופי ובכך קיימו גם את אותו חלק בפסה"ד של ביה"ד הארצי שקבע:"נקבע בפסיקה כי מעסיק מחויב לנסות ולאתר לעובד תפקיד חלופי התואם את מגבלותיו הרפואיות, בכפוף לכך שתפקיד כאמור תואם את כישוריו ויכולותיו של העובד, כמו גם את צרכיו ואפשרויותיו של המעסיק. זאת מכוח חובת תום הלב, שאף ניתן לפרשה באופן רחב בהתבסס על רוחו ותכליתו של החוק (ע"ע (ארצי) 141/10 ג'קי רבח - דן חברה ציבורית לתחבורה בע"מ (6.12.12); ע"ע (ארצי) 60058-01-13 זלמן שוחט - מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (15.12.16))"
בנקודה זו ראוי לשים לב כי התובע לא טען להעדר ייצוג הולם, בנתבעת, לאנשים עם מוגבלויות.
לנוכח האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאתי בטענות הנתבעת, הרינו קובעת כי התובע לא הוכיח כי הנתבעת פעלה בניגוד לחוק.
הסעדים
האם יש מקום להורות על ביטול פיטורי התובע ולחייב את הנתבעת להחזירו לעבודה ?
על בסיס הטעמים שפורטו עד כה והואיל והשתכנעתי כי החלטות הנתבעת לביטול תקן הקב"ט ובהמשך לפיטורי התובע, נעשו לאחר שהושקעה בענין מחשבה רצינית, משיקולים ענייניים ולגיטימיים ולאחר שניתנה לתובע הזדמנות מלאה והוגנת לטעון טענותיו והואיל ולמעט הפגם המסויים שנפל בהליך הפיטורים (העובדה שנכותו לא עמדה על הפרק עת נשקל ביטול תקן הקב"ט) בוצע הליך פיטוריו בצורה ראויה והוגנת וכן הואיל וממילא גם לו לא היה נופל הפגם המסויים הנ"ל, בהליך, לא היתה התוצאה משתנה, החלטתי שאין מקום להתערב בהחלטת הנתבעת, כאשר לכל אלו יש להוסיף, כי בלתי אפשרי, בשלב זה ולנוכח הדברים הקשים ביותר שטען התובע, בכמה וכמה הזדמנויות, כלפי מר שקלרש, לנוכח חוסר הבנתו את ההיררכיה הקיימת בנתבעת וחוסר נכונותו לקבל את מרות הממונים עליו (עובדות שעלו בצורה ברורה בתצהירו, בנימוקיו לשימוע וגם במהלך עדותו, למשל עמ' 25 ועמ' 26 לפרוטוקול) וכן בשים לב לדבריו:".. יש לי רישיון במשרד חקירות. יש לי הגנה על פי החוק – מותר לי לסלף עובדות ולהטעות לומר דברים שלא בדיוק האמת לצורך חקירות – אני מוגן בחוק חוקרים פרטיים. המנהל שלי באירופה ידע את האמת, אני מחוייב לו ולא לגלי" (עמ' 24 שורות 26-27 לפרוטוקול וכן עמ' 25 שורות 1-2 שם), לקבוע כי אפשרי שהנתבעת תחזירו לעבוד בשורותיה.