האם זכאי התובע לפיצוי בגין ההפרה של החוק - התובע לא הוכיח כי הנתבעת הפרה בעניינו את החוק ולכן ובשים לב לנימוקיה, כפי שהובאו לעיל וכן לנוכח קביעות בית הדין, אין מקום לחייבה לשלם לו פיצוי כלשהו בגין רכיב זה.
האם זכאי התובע לפיצוי בגין אובדן השתכרות עתידי?
מעבר לעובדה שהתובע לא הוכיח כי לא יוכל להתקבל לעבודה הרי שלא ניתן להתעלם מהעובדה כי הוא עבד בנתבעת 13 שנים וכי הוא לא טען ובוודאי שלא הוכיח כי הובטח לו לעבוד שם עד גיל פרישה, כאשר לאלו יש להוסיף כי הוא התחיל לעבוד בנתבעת עת היה כבר נכה וכי הוא מעולם לא ביקש התאמות מיוחדות בשל נכותו (למעט חנייה והתחשבות בפעילויות חוץ), עובדה זו מבססת את טענת הנתבעת לפיה, אין סיבה שהוא לא ימצא עבודה במקום אחר, כאשר בהקשר זה יש להצטער על כך שהתובע דחה את הצעתה ההגונה של הנתבעת לשלם לו שתי משכורות נוספות (סכום שהיה יכול לסייע לו בהתארגנות למציאת עבודה חדשה) וכן ליווי תעסוקתי על ידי יועצת.
לנוכח כל אלו, הריני מורה על דחיית רכיב זה של התביעה.
האם זכאי התובע לפיצוי בגין השפלה ועוגמת נפש?
השאלה האם הנוהל הקיים בנתבעת לפיו, מקום שאדם מוזמן לשימוע הוא מוצא לחופשה בתשלום, הינו הנוהג הטוב ביותר, אינה שאלה עליה נדרש בית הדין לענות, אך הואיל וטענתה זו לקיומו של נוהג שכזה לא נסתרה על ידי התובע כמו גם הטענה כי הוא עצמו היה מפעיל נוהל זה ביחס לעובדים אחרים שקבלו הזמנה לשימוע והואיל ולא נסתרה גם גרסתה, של הנתבעת, באשר לכך שהוא זומן למשרדו של מר שקלרש, כפי שנהוג בנתבעת ושם נמסר לו מכתב הזימון לשימוע, באופן אישי, על ידי הגב' טלי וכן הואיל והוא לא הוכיח כי מר שקלרש לקח ממנו באופן משפיל ו/או מבזה את התג שלו, הרי שאין מקום להשית על הנתבעת פיצוי, בגין רכיב זה של התביעה, כאשר לכך יש להוסיף כי גם טענות התובע כאילו הוא זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש בשל כך שלא נערכה לו מסיבת פרידה ו/או הרמת כוסית, דינן להידחות ולו בשל כך שלא הוכיח כי במקרים אחרים, כן ערכה הנתבעת לעובדיה המפוטרים מסיבות שכאלו.
16. לפני סיום
א. לא מצאתי לנכון לשוב ולהתייחס לטענת המניעות שהעלה התובע, במועד מאוחר למועד בו העלה את טיעוניו בקשר לשימוע שכן מקובלות עלי, בענין זה טענות הנתבעת כפי שפורטו בסעיף 12 לפסק דין זה וכן הואיל וממילא הוא לא הוכיח טענתו זו, שהיא למעשה, כלל לא מעניינו, כאשר לענין זה, עדיין רלוונטיים, בשינויים המתחייבים, הדברים שנכתבו, בסעיף 12ב, להחלטה מיום 28/2/18.
ב. לענין טענת האפליה, שהעלה ו/או חידד התובע בסיכומיו - לא מצאתי לנכון לדון בהרחבה בטענה זו הואיל ומקביעותיי האחרות עולה בבירור כי לא מצאתי שהתובע הוכיח טענתו זו וזאת אף בלי להיכנס לשאלה אם מדובר בטענה שהיא בבחינת הרחבת חזית, אם לאו.
ג. הפגם המסויים שמצאתי בהתנהלות הנתבעת - אינו מצדיק את ביטול ההחלטה בדבר פיטורי התובע ואף אינו מצדיק את חיוב הנתבעת בתשלום פיצוי כלשהו לתובע אך בשלו החלטתי שלא לחייבו בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד (אותם במצב דברים אחר הייתי מעמידה על לפחות 15,000 ₪) וזאת למרות שדחיתי את תביעתו על כל רכיביה ולמרות שגם במסגרת ההחלטה בבקשתו לסעד זמני, קבעתי כי "למרות שדחיתי את הבקשה, החלטתי לנהוג עם המבקש, לפנים משורת הדין ולא לחייבו, כבר כעת בהוצאות המשיבה אלא בשכר טרחת עו"ד אלא להמתין, עם הענין זה, עד לסיום בירור התביעה העיקרית".