39. אשר על כן, יש לקבל בעניין זה את גרסת התובעת ולפיה לאחר שעסקו של הנתבע 1 קרס נעשו אליה פניות יזומות מצד לקוחותיו על מנת להמשיך ולמכור את תוצרתה באופן עצמי (ראה : עדות מר ברקוביץ' בעמוד 6 שורות 18 – 21 לפרוטוקול).
40. זאת ועוד, טענת הנתבעים ולפיה התובעת החלה "לדלל" את כמויות הסחורה אשר סופקה במהלך החודשים אשר קדמו לתקופת סיום ההתקשרות לא הוכחו על ידי הנתבעים, ובפרט משבענין זה נתגלעה סתירה בטענות הנתבע 1 אשר טען בתצהירו כי התובעת סירבה לספק לעסקו סחורה (ראה : סעיף 8 לתצהיר), בעוד שבחקירתו הנגדית בביהמ"ש הבהיר כי התובעת אמנם סיפקה את הסחורות שהוזמנו אולם בכמויות שונות מכפי שהוזמנו על ידו (ראה : עמוד 14 שורות 14 – 16 לפרוטוקול).
41. לא זו אף זו, הנתבעים אף נמנעו מהצגת תימוכין לטענה זו (כגון : תדפיס רישומי ההזמנות, דו"ח רוה"ח של העסק וכו') ומשכך מדובר בטענה בעלמא אשר לא הוכחה.
42. הנתבעים אף טוענים בסיכומיהם כי בשל התנהלותה הדורסנית של התובעת נגרמו להם נזקים כספיים בסכומים של 746,000 ₪ (330,000 ₪ בגין שווי הרכבים שנרכשו ; הפסד רווח שנתי בשיעור של 216,000 ₪; 200,000 ₪ בגין רכישת קו החלוקה מחברת מ.ג.ל. שיווק בע"מ) וכן גם לפגיעה בשמו הטוב של הנתבע 1 ומשכך הינם עותרים בסיכומיהם לקיזוז הסכומים הללו מתוך חובם הבלתי שנוי במחלוקת כלפי התובעת.
43. מעבר לכך שלא צורפו לכתב ההגנה ו/או לתצהירי הנתבעים ולו אסמכתא אחת לרפואה אשר תומכת בטענות הללו הרי שהנתבעים נמנעו הגשת תביעה שכנגד בגין אותם נזקים נטענים וזאת בניגוד לאמור בכתב הגנתם (ראה : סעיף 31 לכתב ההגנה), מה גם שטענת הקיזוז כלל לא נטענה בהזדמנות הראשונה במסגרת כתב ההגנה כפי המתחייב [ ראה : רע"א 11736/05 בנימין צאירי נ' רחל שרעבי מיום 6.4.06].
44. גם דינה של טענה זו להידחות מאחר והתובעים נמנעו מהגשת תביעה שכנגד אותה התחייבו להגיש ולתצהיריהם ולו אסמכתא אחת לרפואה אשר תומכת בטענה זו ומשכך ברי כי גם דינה של תובענה זו להידחות.
45. אוסיף כי בכל הנוגע לחתימה על כתבי הערבות, לא הייתה כל הכחשה, וככל שחבותו של הנתבע 1 מוכרעת בהקשר זה, הרי שערבותם של הנתבעים 2 ו- 3 כלל לא עמדה במחלוקת, והיא תקפה ושרירה.
גובה ההשבה :
46. לאחר שהוכח כי הנתבע 1 התעשר שלא כדין על חשבון התובעת בכך שרכש ממנה סחורה ולא שילם את תמורתה ולאחר מכן אף הפיק רווח מכירתה של הסחורה לצדדים שלישיים ולכן כל שנותר הוא לבחון האם בנדון מתקיימים יסודותיו של סעיף 2 לחוק עשיית עושר אשר מצדיקים פטור מהשבה וזאת בין אם באופן מלא או באופן חלקי (ראה : עניין בייזמן, שם).