בענייננו, חברה א' אמנם לא שילמה את חוב התמלוגים שהצטבר בשנים קודמות, אך משחוב זה התיישן אין בו כדי לשנות את התמונה. העיקר הוא כי חוב התמלוגים שלגביו בוצעה הפרה בשנת 2005 עמד על 89,658 דולר ארה"ב – ומכאן שניתן יהיה לבטל רק את הרכיב המקביל של חוב זה, דהיינו סכום דומה מתוך המענקים שקיבלה חברה א'. התוצאה היא, כי לא זו בלבד ששני הסכמי המענק המוקדמים חסינים מביטול, אלא שגם ההסכם השלישי בר ביטול רק בחלקו. קרן השיווק רשאית, אפוא, לבטל את ההסכם הנוגע למתן מענק בשווי 89,658 דולר ארה"ב, ולתבוע השבה של סכום זה – ושלו בלבד – בתוספת ריבית והצמדה.
18. אשר על כן, עמדתי היא כי יש מקום לקבל את הערעור שכנגד, לבטל באופן חלקי את הסכמי המענק – ולחייב את המערערים בהשבת 89,658 דולר ארה"ב לקרן השיווק, בתוספת ריבית והצמדה.
אכן, חברי, השופט ד' מינץ, אימץ אף הוא סכום זה כבסיס לחישוב חוב המערערים כלפי קרן השיווק. ברם, המסלולים השונים שבהם צעדנו מקרינים על סוגיית השיערוך, ויוצרים, בשורה התחתונה, הבדל לא מבוטל בנוגע לחובם הממשי של המערערים. הלכה היא כי על מנת למנוע התעשרות שלא כדין, השבת כסף בעקבות ביטול חוזה תעשה בערכים ריאליים –
"השבה נכונה נעשית על פי ערכיו הריאליים של הכסף, ולא על פי ערכיו הנומינליים [...] בתנאים של אינפלציה, כסף ששולם, והשבתו מתבקשת במסגרת חוזה שבוטל בשל הפרתו, יש להשיבו בערכים ריאליים, דהיינו, על פי ערכו של הכסף שעה שנתקבל על ידי המשיב [...] המוכר עשה שימוש בכסף, ותהא זו התעשרות שלא כדין אם את דמי השימוש הוא לא ישלם לקונה. דמי השימוש בכסף היא הריבית" (ע"א 741/79 כלנית השרון השקעות ובניין (1978) בע"מ נ' הורביץ, פ"ד לה(3) 533, 542-543 (1981); ע"א 495/80 ברקוביץ נ' קלימר, פ"ד לו(4) 57, 67 (1982)).
כלומר, גם כאשר ההפרה שהביאה לביטול החוזה התרחשה רק בשלב מאוחר, יש להשיב את הכסף ששולם במסגרת החוזה בערכו הריאלי – קרי, בתוספת ריבית והצמדה מהיום בו שולם סכום זה ועד השבתו בפועל. משכך, קבלת הערעור שכנגד וצעידה במסלול החוזי מובילים למסקנה כי סכום היסוד, 89,658 דולר ארה"ב, נושא ריבית מן המועד בו קיבלה חברה א' חלק זה של המענק. הווה אומר, מן התאריכים 13.1.1997 (ביחס לסכום של 1,650 דולר ארה"ב) ו-14.11.1996 (ביחס ליתרת סכום היסוד; ראו פסקה 24 לכתב התביעה שנתוניה לא הוכחשו). זאת, בניגוד למסלול הנזיקי, במסגרתו מתחיל "מירוץ הריבית" רק בשנת 2005, עת בוצעה עוולת התרמית.