דומים הם פני הדברים גם באשר לטענה הנוגעת למשבר אמון. כך, לטענתו של הבנק, לאור פעולותיהם של התובעים בחשבונותיהם, סירובם המתמיד למסור לבנק את המידע להפגת חששותיו ומידע נוסף אשר נודע לו במסגרת ההליך המשפטי, אשר אינו עולה בקנה אחד עם מצגים קודמים, נוצר משבר אמון ביחסיו עם התובעים. דא עקא, כפי שקבעתי- הבנק היה זה אשר לא שיקף לתובעים חששותיו בזמן אמת, פנה וביקש מסמכים אשר הומצאו, דרש מסמכים אשר קודם לכן לא נדרשו ואילו התובעים היו אלו אשר שיתפו עם הבנק פעולה באופן מלא או למצער מספק. זאת ועוד, פרטתי בהרחבה כי גם חוסר הבהירות אשר נותרה באשר לנושאים מסוימים, נובעת בחלקה מתהיות אשר הועלו לראשונה במסגרת ההליך המשפטי וממילא אין בה בכדי לבסס חשדות קונקרטיים רלוונטיים. לאור האמור, הרי שדין טענות הבנק המושתתות על חוסר אמון להידחות - בבחינת "נפל הסוס ונפל רוכבו" - בהינתן שאלו מבוססות על טענותיו אשר נדחו .
סוף דבר;
- התביעה מתקבלת ובהתאמה הנני מורה על ביטול הודעת הסגירה אשר נשלחה על ידי הבנק לתובעים. עוד הנני קובעת כי על הבנק חלה חובה לספק לתובעים שירות בנקאי בהתאם לדין.
יודגש, הנני סבורה כי בפסק דיני יש בכדי להבהיר את חששות הבנק בשלב זה ואולם, הנני מוצאת להבהיר כי אין בפסק דיני בכדי להוביל לקביעה ולפיה הבנק מנוע מלסגור את החשבונות בעתיד ככל שבהתאם לחובות המוטלות עליו בדין, יזהה סיכון הכרוך בפעילות של התובעים או מי מהם ויפעל כדין במסגרת פעולות להקטנת הסיכון ובכלל זה- כאמצעי אחרון - גם יודיע על סגירת חשבון.
- הבנק יישא בתשלום בהוצאות כל אחד מהתובעים בסך של 1,500 ₪ (ובסך הכל הוצאות בסך של 6,000 ₪) ובשכ"ט עו"ד לכל אחד מן התובעים בסך של 15,000 ש"ח (ובסך הכל בשכ"ט בסך של 60,000 ₪).
- המזכירות תדוור את פסק הדין.
ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ט, 06 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.
לימור ביבי