בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 262-04-17 טויגה און ליין בע"מ ואח' נ' בנק מזרחי טפחות רמת גן סניף מגדל יהלום 20077
לפני כבוד השופטת לימור ביבי
ת.א. 262-04-17:
התובעות: 1. טויגה און ליין בע"מ
2. טויגה מדיה בע"מ
באמצעות באי כוחן עורכי-הדין רועי סלוקי וארז אמיר
נ ג ד
הנתבע: בנק מזרחי טפחות בע"מ
באמצעות באי כוחו עורכי-הדין גב' מיטל מזוז וישראל בכר
ת.א. 265-04-17:
התובעים: 1. חיים טולדנו
2. ליחט אחזקות בע"מ
באמצעות בא כוחם עו"ד שׂריג דמארי
נ ג ד
הנתבע: בנק מזרחי טפחות בע"מ
באמצעות באי כוחו עורכי-הדין גב' מיטל מזוז וישראל בכר
פסק דין
לפני שתי תביעות כנגד בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק"). התביעה האחת היא תביעת החברות טויגה און ליין בע"מ וטויגה מדיה בע"מ (להלן: "התובעות" או "טויגה און ליין" ו"טויגה מדיה" בהתאמה), אשר נסבה על הודעה מיום 29/3/17 בדבר סגירת חשבונות התובעות המתנהלים בבנק ואשר מספריהם (בהתאמה): 460987 אשר נפתח ביום 12/8/09 ו - 438590 אשר נפתח ביום 27/11/08. התביעה השנייה היא תביעת מר טולדנו חיים (להלן:"טולדנו") וחברת ליחט אחזקות בע"מ (להלן:"ליחט"), אשר נסבה על הודעה מיום 20/3/17 בדבר סגירת חשבונותיהם המתנהלים בבנק ואשר מספריהם (בהתאמה): 442253 אשר נפתח ביום 5/8/07 ו - 441982 אשר נפתח בשנת 2008 .
(כלל התובעים בשתי התביעות להלן :"התובעים").
במסגרת תביעותיהם, אשר נדונו במאוחד- ביקשו התובעים את בית המשפט לקבוע כי ההחלטות בדבר סגירת חשבונותיהם אינן סבירות, הינן בניגוד לדין ומשכך, בטלות. עוד ביקשו התובעים כי יינתן צו המונע את סגירת החשבונות או הטלת מגבלות גורפות על הפעילות בחשבונות וכן, כי תינתנה התוויות באשר לאופן בו ימשיכו לפעול החשבונות מכאן ואילך.
מבוא;
1. בנק מזרחי טפחות, הוא הנתבע בשתי התביעות, הינו תאגיד בנקאי הפועל בהתאם לחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1981(להלן: "חוק הבנקאות רישוי").
2. התובעת 1 בת"א 262-04-17 טויגה און ליין – הינה חברה בע"מ אשר התאגדה בישראל ואשר בעלת המניות בה הינה חברה בשם paragon EX limited (להלן: "פרגון אי אקס"), שהינה חברה זרה אשר התאגדה באיי הבתולה ואשר מקום מושבה באיי מיין. הדירקטורים של טויגה און ליין, היו, במועדים הרלוונטיים לתביעה- מר טולדנו חיים – תושב ואזרח ישראלי- שהוא כאמור התובע 1 בתביעה השנייה ומר פלואט רוברט קמרון, אשר מקום מושבו באיי הבתולה הבריטיים.
התובעת 2 בת"א 262-04-17 - טויגה מדיה, הינה חברה בע"מ אשר התאגדה אף היא בישראל, אשר אף מניותיה מוחזקות במלואן על ידי חברת פרגון אי אקס ואף בה שימש, מר טולדנו חיים, במועדים הרלוונטיים לתביעה, כדירקטור.
הנני מוצאת לציין, כבר בשלב זה, כי לחברות התובעות, במועדים הרלוונטיים לתביעה, ארבע חברות לקוחות- האחת UFX TRADE (אשר היתה לקוחה של התובעות עד לסוף שנת 2016) ושהיא חברה אשר התאגדה בבליז ופעלה בקפריסין, השנייה UFX GLOBAL שהיא חברה אשר החלה להיות לקוחה של התובעות במקום חברת UFX TRADE שמקום התאגדותה בואנואטו ופעילותה בקפריסין; השלישית, חברת MPF GLOBAL (להלן:"MPF") אשר מקום פעילותה בקפריסין ; והרביעית חברת RELIANTCO GLOBAL (להלן:"ריאלנטקו") אשר מקום פעילותה בקפריסין.
(להלן: "החברות הלקוחות של התובעות").
3. התובע 1 בת"א 265-04-17 מר טולדנו חיים– הינו איש עסקים פרטי אשר חשבון העו"ש שלו (שקלי ומט"ח) מספר 442253, מתנהל בבנק הנתבע וזאת החל מיום 5/8/07. כאמור מר טולדנו שימש במועדים הרלוונטיים לתביעה כאחד הדירקטורים בטויגה און ליין ובטויגה מדיה וכן, הינו אחד מבעלי המניות בחברת פרגון אי אקס, שהיא חברת האם של חברות אלו וזאת, בין בהחזקה ישירה של מניותיה ובין בהחזקת מניותיו בה באמצעות נאמן.
התובעת 2 בת"א 265-04-17 - ליחט, הינה חברה פרטית בבעלות מר טולדנו המנהלת חשבון עו"ש (שקלי ומט"ח) מספר 441982 בבנק הנתבע משנת 2008.
4. ביום 20/3/17 פנה הבנק במכתב, שבשורת הנושא בו מפורטים כלל מספרי החשבונות של התובעים כפי שפורטו לעיל, אשר יועד אל כלל התובעים ואשר הנמען בו הוא :"חיים טולדנו וקבוצת טויגה". במסגרת המכתב הודיע הבנק כי אופן ניהול החשבון (כך במקור, ל"ב) אינו עולה בקנה אחד עם ההתנהגות המקובלת בבנק לחשבון מסוג זה ועם הצהרותיהם בעת פתיחת החשבונות. עוד נכתב כי התובעים התבקשו להמציא הסברים ומסמכים מספקים לאופי הפעילות בחשבונות הקבוצה וכי התקבלה רשימה מפורטת ומדויקת בה לא עמדו התובעים. הבנק הוסיף ופירט כי הינו נדרש על ידי בנק ישראל להכיר את פעילות הלקוח, לקבל הסברים ואסמכתאות מתאימים לכל תקבול ופעולה המתבצעים בחשבון וכי חוסר מאלץ שלא לאפשר להפקיד תקבולים.
לאור האמור סיכם הבנק והודיע:
"בנסיבות אלו אתם נדרשים על ידינו לסגור את החשבונות. לפנים משורת הדין אנו מוכנים לתת למרשך 14 יום להתארגנות והוא מתבקש לצמצם את הפעילות בהתאם ולהתארגן לסגירת החשבון. במידה ולא יעשה כן עד ליום 3.4.2017 ניאלץ להפסיק את הפעילות בחשבון ללא התראה נוספת".
(לעיל ולהלן :"הודעת הסגירה").
5. בגין הודעת הסגירה וכן, בגין ההתנהלות בין הבנק לבין התובעים אשר קדמה לה, הוגשו התביעות נשוא פסק דין זה.
טענות הצדדים - בקצירת האומר;
6. קודם אפנה לפירוט טענות הצדדים, אקדים ואציין כי נקודת המוצא לדיון (ועליה יורחב הדיבור בהמשך ) הינה כי על תאגיד בנקאי חלה החובה למתן שירותים בנקאיים ללקוחותיו וזאת אלא אם סירובו למתן שירות כאמור, הינו סביר. כיוון שכך - בהסכמה ומבלי שיהא באמור בכדי לקבוע מסמרות באשר לנטלים המוטלים על כל אחד מן הצדדים - הוסכם כי הבנק, הגם שהינו הנתבע, יקדים סיכום טענותיו לסיכומי התובעים. משכך ובהתאמה תפורטנה ראשית טענות הבנק.
7. הבנק מצדו האחד של המתרס מפנה בראשית דבריו לחובות המשמעותיות אשר הוטלו על התאגידים הבנקאיים במסגרת המלחמה בהלבנת ההון ובטרור. כך, כמי שחולשים על הפעילות הכספית העוברת במערכת הבנקאית, הוצבו הבנקים בחזית המאבק והוטלו עליהם חובות הנוגעות לבקרה, ניטור, פיקוח ודיווח על לקוחותיהם, ככל שעולה חשד מפעילותם. עוד מוסיף הבנק ומפנה לכך שבמסגרת הוראות החוק והנהלים הרלוונטיים החלים על פעולתו, אי היענות לקוח למסור לבנק פרטים הנדרשים לו לשם מילוי הוראות הדין וכן יסוד סביר להניח כי פעולה מסוימת קשורה להלבנת הון או מימון טרור, יהיה בהם בכדי להקים סיבה לסירוב סביר של הבנק ליתן שירות.
מן הכלל אל הפרט, טוען הבנק כי על פעילותם של התובעים התנוססו דגלים אדומים רבים אשר העלו חשדות לפעילות אשר אינה כדין, חשדות אשר התובעים - הם לקוחות הבנק, לא הצליחו להסיר וזאת, בהינתן שחדלו מלהציג לבנק מסמכים אשר נדרשו על ידו. בכלל זה מפנה הבנק לכך שקיימות שתי חברות בשם טויגה אשר פעילותן זהה ואשר לא ניתן הסבר משכנע להקמת שתיהן תחת פעילות בחברה אחת; לכך ששתי החברות הינן חברות בנות של חברת פרגון אי אקס אשר מקום התאגדותה באיי הבתולה הבריטיים ומקום מושבה באי מאן, שניהם מוכרים כמדינות OFF SHORE; לעובדה כי התובעות לא הבהירו את פעילותן כמו גם את פעילות חברת פרגון אי אקס; מבנה האחזקות בחברות הינו מורכב כאשר חלק מהמניות מוחזקות בנאמנות אשר לא הוסבר הצורך בה; התאגדות לקוחות התובעות במדינות OFF SHORE - בליז וואנואטו ורישום משרדיהן בקפריסין; העדר מידע מפורט באשר ללקוחות הקצה של לקוחות התובעות; העדר הסבר לכך שהתובעות הפסיקו לעבוד עם חברת UFX TRADE ועברו לעבוד עם UFX GLOBAL - והכל בהינתן שלמעשה מדובר באותו לקוח בדיוק המוחזק על ידי אותו בעל מניות, עובד מאותו מקום ומעסיק אותם עובדים; קשר בין התובעות לבין לקוחותיהן באשר התחוור כי אחת הלקוחות - UFX הוקמה בתחילה על ידי חלק ממייסדי התובעות ופרגון אי אקס -מידע אשר הוסתר מהבנק; וחקירות והליכים פליליים המתנהלים כנגד בעלי זכויות החתימה בחשבונות ובכלל זה כנגד מר טולדנו, בחשד להעלמת מס בהיקף של מיליוני ₪ באמצעות שימוש בחברות זרות ומקלטי מס.
לטענת הבנק, בהינתן קיומם של הדגלים האדומים כפי שפורטו, חלה עליו חובה לנהוג בזהירות ובחשדנות כלפי פעילותם הפיננסית של התובעים וכן, לדרוש מסמכים והסברים אשר יסירו חשדות העולים מהדגלים האדומים האמורים ולפיהם מתנהלת פעילות הלבנת הון שאינה כדין. דא עקא, לטענת הבנק, הוא קיבל מהתובעים מסמכים חלקיים או כאלו אשר לא ענו אחר דרישותיו וזאת, למרות הזדמנויות חוזרות ונישנות אשר ניתנו על ידו לתובעים. זאת ועוד, לא זו בלבד שהמסמכים אשר סופקו על ידי התובעים לא הסירו את החשדות, אלא שהיה בהם בכדי ללבותם וזאת, בהינתן שהתגלו בהם סתירות וכן, הואיל והיה בחלקם בכדי לתמוך בחשדות אשר התעוררו בלב עובדי הבנק באשר לפעילות התובעים. בכלל זה מפנה הבנק לכך שהתובעות לא העבירו אישורי מס תקינים המתייחסים ללקוחותיהם וכן לכך שהמידע אשר פורט באישורי עורכי הדין, אשר הומצאו לו על ידי התובעים לא הוצהר מידיעתו האישית של עורך הדין, אלא התבסס על הצהרות לקוחות עורך הדין מבלי שנערכה בדיקה עצמאית. עוד מפנה הבנק לכך שבמענה לשאלה בדבר פעילות התובעות נענה הבנק באופן סתום כי הינן: "מספקות שירותים לחברות זרות בתחום הפיננסי, בהתאם להסכמים לאספקת שירותים אלו". עוד לטענתו של הבנק, לא הובהר מה מקור הכספים של חברת פרגון אי אקס, באשר המידע היחיד אשר נמסר באשר לפעילותה היה כי היא חברת אחזקות. נוסף על כך לא הובהר מדוע נדרשו שתי חברות טויגה העושות אותה פעילות ומדוע התאגדה פרגון אי אקס במדינת OFF SHORE. בנוסף, נטען כי התובעות לא הבהירו מה פעילות לקוחותיהם וכן לא הפריכו חשדות אשר התעוררו באשר לפעילות לקוחות התובעות בתחום האופציות הבינאריות, חשדות אשר אף הוחמרו, הואיל ובבנק נאספו אינדיקציות המלמדות על פעילות כאמור.
הבנק מוסיף ומפנה לכך שבין התובעות, חברת פרגון אי אקס ולקוחותיהם - UFX, ריאלנטקו ו- MPF מתקיים לכאורה משולש כאשר הגבולות בין הצדדים אינם ברורים ומטושטשים. כך, הינו שב ומפנה לכך ש UFX יוסדה על ידי חלק ממייסדי פרגון אי אקס, לכך שהאופן בו הועברה לידי בעליה - דניס דה יאנג לא הובהר. כן לטענתו עלה כי פעילותה של UFX הינה מצומצמת עד כדי לא קיימת יחסית לפעילות התובעות ואופן והיקף התשלום המבוצע על ידה לתובעות לא הוסברו, הינם תמוהים ולכאורה חסרי היגיון כלכלי. בהקשר זה מפנה הבנק לכך שבחלק מהמקרים משלמת UFX לתובעות בגין פעילותן שיעור של 80% מנפח פעילותם של לקוחות קצה מסויימים. משכך, לטענת הבנק עולה חשד ולפיו UFX אינה לקוחה ותו לא. בהקשר זה הוסיף הבנק ואף הפנה לחשבונית אשר הוצאה ל UFX אשר לה צורף תחשיב שמלמד על כך שחישוב הסכום בחשבונית הינו מהכפלת מספר השיחות אשר בוצעו בסך 1.55$ וזאת בניגוד לאופן קביעת התמורה בהסכמים עם החברה, שמחושב באחוזים מנפח הפעילות של הלקוחות בהתאם לסיווגם. יתרה מכך, מפנה הבנק לקשרים לכאוריים בין לקוחות התובעות ובכלל זה לכך ששתיים מהחברות - UFX וריאלנטקו הינן בבעלות אותו בעל מניות- מר דניס דה יאנג ואילו כתובתה של החברה הלקוחה השלישית - MPF - היא באותו רחוב בו נמצאים משרדי ריאלנטקו, במרחק 5 בניינים. יתרה מכך, הבנק מפנה לכך שאין חולק כי כלל הלקוחות הינם לקוחות של חברת פרגון אי אקס, באשר שלוש החברות משתמשות בפלטפורמה למסחר שפיתחה פרגון אי אקס. זאת ועוד, הבנק מפנה לכך שכלל הלקוחות חתמו על שני סוגי הסכמים עם התובעות - הסכם שירות ("support service and marketing") והסכם תיווך ("inter media service") ואולם, ההסכמים עם כלל הלקוחות הינם זהים במהותם ובתוכנם - ולעניין זה לא היה בפי התובעות הסבר לשאלה כיצד כלל ההסכמים זהים ומדוע נדרשו שני הסכמים כאמור.
בנוסף מפנה הבנק לכך שהתובעות התייחסו אל לקוחות הקצה של לקוחותיהן כאל "לקוחות קמעונאים" - התייחסות שאינה נכונה וחמור מכך, לכך שהתחוור כי לקוחות אלו הינם, בחלק המקרים, תושבי מדינות מוסלמיות וערביות המוגדרות כמדינות אויב או מדינות בסיכון גבוה. עוד הינו מפנה לכך שבדרישה לקבלת רישיון של חברת UFX TRADE הועבר אליו רישיון שאינו בתוקף ובאשר לחברות ריאלנטקו ו - MPF הועברו רק תדפיסים מאתר CYSEC מהם לא ברור האם רישיונות חברות אלו בתוקף. עוד היפנה הבנק לכך שבניגוד להצהרה ולפיה צורפו אישורי קציני ציות של לקוחות התובעות, לא צורפו אישורים כאמור.
באשר לחשבונו של מר טולדנו, טוען הבנק ראשית כי יש לקשור בין חשבונות התובעות לחשבונו של מר טולדנו וזאת, בהינתן שאין חולק בדבר קשריו עם התובעות ולכך, שהינו מקבל דיבידנדים מהחברה האם של התובעות- פרגון אי אקס. יתרה מכך, לטענת הבנק מר טולדנו לא הצליח להבהיר את מקור הכספים אותם ביקש לקבל לחשבונו ומשכך, לטענת הבנק, נוצר משבר אמון בינו לבין הבנק.
כסיכום לטענותיו טוען הבנק כי פעולותיהם של התובעים, כמו גם סירובם להמציא מידע לשם הפגת חששותיו של הבנק, הובילו למשבר אמון אשר מקשה על המשך ניהולם התקין של חשבונות התובעים ולטענתו גם מטעם זה החלטתו בדבר סגירת החשבונות מהווה סירוב סביר למתן שירות.
הבנק אף מפנה לכך שרף ההוכחה אשר בו נדרש הבנק לעמוד לשם ביסוס חשדותיו הינו נמוך יחסית וכן, לכך שאף עמדת הרגולטורים, כפי שהוגשה בתיק זה, יש בה בכדי לתמוך בעמדתו. עוד מפנה הבנק לכך שבהתאם לפסיקה הביקורת השיפוטית אשר תועבר על החלטותיו הינה בדומה לביקורת שיפוטית המופנית כלפי רשות מנהלית ובהתאמה הינו טוען כי בהינתן שהחלטתו אינה חורגת ממתחם הסבירות, הרי שאין כל מקום להתערב בה.
בשולי הדברים מפנה הבנק לכך שלחברת טויגה מדיה חשבון בנק נוסף, בבנק הפועלים ומשכך, הינו טוען כי אין בסגירת חשבונה על ידו בכדי להוביל להפסקת פעילותה. עוד מוסיף הבנק וטוען כי את חשבונה של חברת ליחט ביקש טולדנו לסגור ומשכך כי באשר לחשבון זה, ממילא לא מדובר ביוזמה של הבנק.
לאור כל האמור, טוען הבנק כי החלטת הסגירה הינה כדין ומשכך, כי יש לדחות את התביעה.
8. התובעים, מצדו השני של המתרס, פותחים וטוענים כי בשנים האחרונות חל אמנם שינוי בחובות המוטלות על הבנקים, בין היתר, כפועל יוצא מהחקיקה אשר יעודה מניעת הלבנת הון וטרור, חובות אשר בשלן שונו "כללי המשחק" והבנקים ולקוחותיהם הובלו אל "טריטוריות אשר טרם מופו". כך, לטענתם, בעבר נקודת המוצא, באשר ליחסי התאגיד הבנקאי ולקוחותיו היתה כי הבנק הינו גוף דו מהותי הדומה לרשות מנהלית, המעוניין להגדיל את מסת לקוחותיו ואשר "אין לו דבר משל עצמו". בהתאמה לנקודת מוצא זו, כך נטען, הביקורת השיפוטית אשר ננקטה כלפי בחינת החלטות התאגידים הבנקאיים, הייתה דומה לאופן בו מעביר בית המשפט רשויות מנהליות תחת שבט ביקורתו - קרי כזו אשר חוסה תחת חזקת התקינות ואשר הביקורת עליה תחול רק מקום בו הינה סוטה ממתחם הסבירות. דא עקא, לטענת התובעים, החובות אשר הוטלו על הבנקים במסגרת החקיקה למניעת הלבנת הון וטרור, ובפרט קנסות העתק אשר הושתו על חלקם והחקירות של משרד המשפטים האמריקאי החושפות עובדיהם לסנקציות, הובילו לכך שהבנקים מעדיפים שלא להתמודד עם ערימת המטלות הכרוכה בחשבונות החורגים מהמסגרת הרגילה הגורמים להם: "כאב ראש" ולהודיע על סגירת חשבונות בכל מקום בו מתנוססים באשר לפעילותם דגלים אדומים והכל מבלי לבחון האם יש בדגלים האדומים בכדי לבסס חשדות לפעילות אסורה והאם לא ניתן לשלול חשדות אלו. לטענת התובעים, השינוי המהותי כאמור מחייב גם שינוי של מערך ואופן הפעלת הביקורת על הבנקים, כך שהבנקים לא ייהנו עוד מחזקת התקינות כמו גם ממתחם הסבירות ובהתאמה, החלטותיהם תהינה צפויות לביקורת שיפוטית רגילה.