מן הכלל אל הפרט, טוענים התובעים כי במקרה המונח להכרעת בית המשפט, כשל הבנק מהוכחה כי ההחלטה על סגירת חשבונות התובעים הייתה סבירה על בסיס המידע והעובדות אשר עמדו לנגד עיניו במועד קבלת ההחלטה ויתרה מכך, הבנק כשל והפר חובותיו הן בהתאם לדין, הן בהתאם למדיניות הראויה והן חובת האמון כלפי התובעים- לקוחותיו, בשעה שלא קיים הליך נאות כלפי התובעים, עובר לקבלת ההחלטה בדבר סגירת החשבונות ואף לאחריה. עוד טוענים התובעים כי ממילא החלטה בדבר סגירת החשבון הינה הסנקציה החריפה ביותר ב"ארגז הכלים" ומשכך, נקיטה בה, תחת נקיטה באפשרויות האחרות- כגון - בקרה ודיווח - אינה מידתית. בהקשר זה האחרון מוסיפים התובעים וטוענים כי הגישה אשר הבנק מונחה לפעול על פיה הינה גישה מבוססת סיכון (Risk Based Approach - RBA) אשר בהתאם לה, על הבנק למדרג רמות סיכון שונות ולהקצות, בהתאמה לקיומם ולדירוגם, משאבים לשם ניטור ובקרה על הלקוחות. לטענתם, ככלי לקביעת רמות הסיכון, על הבנק לזהות דגלים אדומים ואולם, בניגוד לגישת הבנק ולפיה די בקיומם של אלו בכדי להוביל לסירוב לבצע פעולות- ההיפך הוא הנכון- על הבנק לאפשר הפעולות, לנטרן באופן תועלתני, לעקוב אחריהן ולדווח עליהן לרשויות במקרים המתאימים.
בהינתן ההליך הלקוי אשר התקיים בעניינם טוענים התובעים כי דין החלטת הסגירה אשר ניתנה על ידי הבנק - בטלות וזאת, בין אם תינקט כלפי החלטת הבנק ביקורת שיפוטית בדומה להחלטת רשות מנהלית וקל וחומר שככל שתינקט כלפיו ביקורת שיפוטית רגילה.
ביתר פירוט מוסיפים התובעים וטוענים כי ההחלטה בדבר סגירת החשבונות התקבלה על ידי הבנק כבר בחודש נובמבר 2016 וזאת, מבלי שהייתה במועד זה כל עילה לסגירת החשבונות, מבלי שהיה כל שינוי בפעילות החשבונות אשר התנהלו באותה מתכונת במשך שנים קודם למועד זה, מבלי שהתקיים דיון מקדים בין עובדי הבנק עצמם ויתרה מכך אל מול הלקוחות והכל בהתבסס אך ורק על פרסום באמצעי התקשורת בדבר קיום חקירות אשר התנהלו כנגד מר טולדנו ומר סער פילוסוף (אשר שימש במועדים הרלוונטיים כמורשה חתימה בתובעות) וכן על גחמה של עובדת הבנק - הגב' סיגל סדי מנטין, אשר הייתה זו אשר קיבלה את ההחלטה בדבר סגירת החשבון. בהקשר זה האחרון, כבר בשלב זה אציין, כי התובעים מפנים למחדל הבנק מהעדת עדה זו (כמו גם עדים אחרים אשר היו שותפים לדין והדברים בינם לבין הבנק) וזאת, למרות התפקיד המרכזי אשר נטלה בקבלת ההחלטה לסגור חשבונותיהם הינם טוענים כי יש בו בכדי להקים חזקות ראייתיות הפועלות כנגד גרסתו של הבנק, בכל הנוגע לטעמים אשר עמדו בבסיס ההחלטה.
עוד טוענים התובעים כי לאחר קבלת ההחלטה - אשר לא שוקפה לתובעים בזמן אמת- עשה הבנק כל שלאיל ידו על מנת להצדיק החלטתו וליצור תשתית מלאכותית על מנת לאפשר הוצאתה לפועל. בכלל זה, לטענתם, הגם שקודם למועד קבלת ההחלטה, עוד בחודשים מאי עד יולי 2016- הועברו על ידם- באשר לכל אחד מהחשבונות, מסמכים אשר נדרשו על ידי הבנק ואשר הניחו את דעתו והראייה- הבנק איפשר את המשך פעילותם, הרי שהחל מחודש נובמבר 2016, משהבנק קיבל החלטה, בלא כל הצדקה של ממש, לסגור את החשבונות, שב הבנק ודרש מסמכים נוספים - בחלקם שאינם רלוונטיים, בחלקם אשר נמסרו לו בעבר ובחלקם - מסמכים חדשים ושונים מאלו שהתבקשו, לאחר שהמסמכים אשר התבקשו כבר הומצאו. לטענתם, במסגרת ההליך המשפטי התחוור כי בחלק מהמקרים, פקידי הבנק כלל לא העבירו את המסמכים אשר הומצאו לגורמי הציות, מחדל המלמד על כך שלא הייתה כוונה אמיתית לבחון את המסמכים אשר הומצאו. עוד מפנים התובעים לכך, שבמכתבי התראה אשר נשלחו להם על ידי הבנק נכללו נתונים אשר אין חולק שאינם נכונים והבנק ידע על כך - בכלל זה הינם מפנים לכך שכחלק מהפעילות הבעייתית כביכול עליה הצביע הבנק במכתביו (ולעניין זה הינם מפנים בפרט למכתב התראה מיום 18/1/17 אשר נשלח באשר לחשבונו של טולדנו) נטען כי קיימות הפקדות משמעותיות במזומן- פעילות אשר אף עובדי הבנק אישרו כי אינה קיימת כלל. עוד מצביעים התובעים על ניסיונות לייצר יש מאין עילות סגירה ובכלל זה תוך בחינת אפשרות לסגירת החשבון בשל איומים לכאורה - טענות עליהן לא שב הבנק במסגרת ההליך ומחדלו זה מלמד על כך שלא היו דברים מעולם. התובעים טוענים כי כלל האינדיקציות האמורות יש בהן בכדי ללמד על כך שהבנק קיבל החלטה לסגור את החשבונות ולאחריה פעל על מנת ליצור הצדקה ועילה לסגירת החשבונות והכל מבלי שהייתה לו נכונות אמיתית להמשיך וליתן שירות לתובעים. בנסיבות אלו, טוענים התובעים כי דין החלטת הבנק - בטלות.
התובעים מוסיפים וטוענים כי לרועץ עומדת לבנק גם הודעת הסגירה הלאקונית אשר נשלחה לתובעים ואשר בניגוד לדין לא פירטה כדבעי את הסיבות בעטיין נסגרו חשבונות התובעים והכל בניגוד להוראת סעיף 9 להוראות המפקח על הבנקים מספר 432. בהקשר זה, מוסיפים התובעים וטוענים כי הבנק מנוע מלהעלות כל טענה אשר לא נטענה במסגרת הודעת הביטול - קרי הינו מנוע מלהעלות את רוב רובן של הטענות אשר הועלו על ידו בהליך.
כאמור, לטענת התובעים, כפי שפורטה, הבנק אשר הונע על ידי מטרתו לסגור את החשבון, לא בדק את המסמכים אשר הועברו אליו ואף לא שיקף בפני לקוחותיו הצורך במסמכים או במידע נוסף וכן, הבהרות באשר לספקות אשר התעוררו בלבם של עובדיו. התובעים טוענים כי התנהלותו זו של הבנק , מלבד היותה לא תקינה כפי שפורט לעיל באופן המוביל לכדי בטלותה, היה בה גם בכדי למנוע מהתובעים - לגופם של דברים- להסיר את כלל חשדותיו וחששותיו של הבנק, כפי שנעשה, משניתנה להם הזדמנות, במהלך ההליך המשפטי. כך ובהקשר זה, מצביעים התובעים על כך שבמסגרת ההליך המשפטי נשללו מניה וביה הטענות ולפיהן לקוחות התובעות מתעסקים באופציות בינאריות, נשללה הטענה ולפיה מר דניס דה יאנג הינו פוליטיקאי הולנדי, נשללה הטענה ולפיה לקוחות התובעות הינן חברות בבעלות פרגון אי אקס, התחוור כי לקוחות התובעות פועלים כדין, הוצגו מסמכים והצהרות המעידים על תשלום מס כדין על ידי כלל הגורמים הרלוונטיים ובכלל זה לקוחות התובעות, התחוור כי לקוחות התובעות אינן מקיימות קשרי מסחר מול אירן כפי שנטען והובהר כי אין כל קשר בין החשדות המיוחסים למר טולדנו לחשבונות התובעים - כולן טענות אשר התחוור בדיעבד כי שימשו בסיס להודעת הסגירה ואולם, במסגרת ההליך המשפטי ומשהתאפשר לתובעים להתמודד עמן, הובהר כי אין בהן ממש.
התובעים מוסיפים ומפנים לכך שבכל הנוגע לחשבונות טולדנו וליחט, הרי שהבנק לא חקר את טולדנו כלל על תצהירו בכל הנוגע לחשבונו הפרטי, לא העלה כל טענה המבססת עילת סגירת חשבונה של חברת ליחט וכן, נמנע מהבאת עדים רלוונטיים על מנת שיעידו על הגורמים לסגירת חשבונות אלו. כיוון שכך, הינם טוענים כי יש לבטל החלטתו של הבנק הנוגעת לסגירת חשבונות אלו, גם ככל שתדחנה הטענות הנוגעות לחשבונות התובעות. במאמר מוסגר מוסיפים התובעים וטוענים כי גם לו היה ממש בטענה ולפיה ביקש טולדנו לסגור את חשבונה של ליחט, הרי שכבר במסגרת תצהירו הוא הבהיר, למען הסר ספק, כי אינו מעונין לסגור חשבון זה והינו מבקש להותירו פתוח ומשכך, אין כל בסיס לסגירת חשבון זה.
כפי שצוין התובעים מפנים למחדלו של הבנק מהבאת עדים רלוונטיים כמבסס חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתו ובהקשר לכך הינם מוסיפים כי הבנק אף הסתיר ביודעין מסמכים מהתובעים ומבית המשפט ובכלל זה מסמכים הקיימים בתיק הפיזי של הלקוח ובמערכות אטלס, ו - CRM - שתיהן מערכות המתעדות פניות אל הלקוחות ומהם, אשר דבר קיומן עלה מעדויות עדי הבנק ואשר הבנק נמנע מלחשוף אותן ואת תוכן המסמכים הקיימים בהן. לעניין זה מבקשים התובעים כי בית המשפט יביא מחדלים אלו במסגרת שיקוליו בעת בחינת התנהלות הבנק כמו גם המסד הראייתי אשר הוצג על ידו.
התובעים מתנגדים לטענות הבנק בדבר משבר אמון ביחסיו עם הלקוחות בכלל ועם טולדנו בפרט והינם טוענים כי טענה זו, מעבר לכך שלא בוססה עובדתית, מהווה הרחבת חזית אסורה. בבחינת למעלה מן הצורך הינם טוענים כי גם לו היה ממש בטענה הרי שבהינתן שטולדנו אינו מקיים כיום כל תפקיד בתובעות הואיל ופרש מתפקידו כמנכ"ל התובעות, ממילא אין למשבר האמון, ככל שהיה, בינו לבין הבנק, בכדי להשליך ולבסס עילה לסגירת חשבונות התובעות.
לאור כל האמור טוענים התובעים כי ההחלטה בדבר סגירת החשבונות התקבלה במסגרת הליך אשר אינו תקין ודי בטעם זה בכדי להוביל לביטולה. יתרה מכך, גם לגופם של דברים, טוענים התובעים כי הגם שיכול שהתנוססו דגלים אדומים מעל פעילותם, ואולם, באלו לא די וזאת, במיוחד הואיל ומשניתן להם יומם -כל ספק או חשד אשר יכול ועלו מתוך קיומם של דגלים אדומים אלו -הוסרו או לא התגבשו. לאור האמור, טוענים התובעים כי דין התביעה להתקבל, כי יש להורות על ביטול הודעת הסגירה ולהורות לבנק להמשיך וליתן לתובעים שירות, תוך מתן הנחיות לבנק באשר לאופן בו יתנהלו החשבונות מכאן ואילך.
9. בסיכומי תשובה אשר הוגשו על ידי הבנק, מתייחס הבנק לטענות התובעים, שב על טענותיו כפי שפורטו במסגרת סיכומיו ומבקש למקד ולהשיב בטענות כדלקמן:
לטענת הבנק, התובעים לא הצליחו להתמודד עם ה"דגלים האדומים" כפי שהעלה בהרחבה במסגרת סיכומיו. עוד הינו טוען כי ממילא המועד לבחינת סבירות החלטתו הינו ביום 20/3/17 כעולה גם מהסכמה דיונית של הצדדים מהדיון כפי ששוקפה בדיון מיום 30/11/17. יתרה מכך, לטענתו, גם לו היה ממש בטענה ולפיה התקבלה החלטתו בנובמבר 2016 הרי שאין בכך בכדי לשנות את סבירות החלטתו בהינתן שהינו רשאי להסתמך גם על מידע אשר אליו נחשף במועדים מאוחרים יותר ובמיוחד בשים לב לכך שניסה ליתן לתובעים הזדמנויות נוספות על מנת להמציא מסמכים ואסמכתאות באופן אשר יניח את דעתו ויאפשר להמשיך ניהול תקין של החשבונות.
הבנק מפנה לכך שהחלטתו מיום 20/3/17 הינה סבירה בהינתן כמות נכבדה של עילות ו"דגלים אדומים", אשר על אף שהבנק פנה בהקשר אליהם פעמים רבות, הרי שקיבל מהתובעים מסמכים חלקיים בלבד ו/או מסמכים אשר לא ענו על דרישות הבנק. משכך לטענתו בחלוף כשנה שלמה של בקשות חוזרות ונשנות ובאין שיתוף פעולה מצד החברות ומר טולדנו, הודיע על סגירת החשבונות.
בכלל זה טוען הבנק כי התובעות לא הצליחו להראות כי ללקוחותיהן רשיונות בתוקף - באשר פג תוקפו של רישיון UFX TRADE אשר הוצג בשנת 2014, באשר לחברות ריאלנטקו ו - MPF הוצגו רק תדפיסים מאתר האינטרנט של CYSEC אשר מהם לא ברור אם רישיונן בתוקף ובאיזו מדינות ובאשר לחברת UFX GLOBAL הומצא רק רישיון ממדינת ונואטו ולא הוצגו רישיונות המתירים לחברה זו לפעול במדינות אחרות. עוד מפנה הבנק, כמלמדת על דגל אדום נוסף, להחלפה הבלתי מוסברת של חברה UFX TRADE בחברת UFX GLOBAL.
זאת ועוד, לטענת הבנק לא הועברו אישורי מיסים כנדרש- בכלל זה, לטענתו יש לדחות הסתמכות התובעים על הוראות הפיקוח על הבנקים וכללי האתיקה של עורכי הדין באשר לנוסח האישורים, בהינתן שמדובר בטענה אשר לא נטענה בזמן אמת. זאת ועוד, הבנק מפנה לכך שבאשר לחברת ריאלנטקו לא הומצא אישור מס כלל ובאשר לחברת MPF לא הומצא אישור מס כדין בהינתן שהומצאו אישורים המעידים על כך שהחברה משלמת מס ואולם לא הומצאו אישורי מיסים המעידים על כך שלקוחות התובעות ניכו מס במקור ללקוחות הקצה שלהם.
זאת אף זאת, הבנק מוסיף וטוען כי חשדו בעניין עיסוק לקוחות התובעות באופציות בינאריות בעינו עומד ומבלי לגרוע מכך, הרי שלטענתו ממילא מדובר בטיעון המהווה חלק ממכלול הנסיבות והראיות ואשר אין בו בכדי להוות הסיבה המרכזית בגינה ביקש הבנק לסגור את החשבונות. כך לטענת הבנק הם פני הדברים אף באשר לסברה השגויה ולפיה חברת פרגון אי אקס הינה בעלים של שלושת לקוחות החברה, אשר גם בהעדרה קיימות לבנק עילות מרובות לסגירת החשבונות במועד קבלת ההחלטה מיום 20.3.17.
באשר לטענת התובעים כי הבנק נמנע במכוון מלזמן עדים רלוונטיים מטעמו, לרבות הגב' סיגל סדי מנטין, וכי יש לזקוף זאת לרעתו, טוען הבנק כי העיד את העדים הרלוונטיים ובכלל זה את מנהל הסניף שהינו בעל ידיעה אישית בעניין החשבונות, וכן את מר לוטם שהיה בקר הציות האחראי על הציות בסניף הרלוונטי. עוד טוען הבנק כי חשף כל מסמך רלוונטי ובכלל זה חשף תכתובת ממערכת CRM במסגרת נספח 3 לתצהירו של לוטם. עוד הינו מפנה לכך שמסמכים נוספים הינם ממילא ממועד מאוחר יותר לתחילת ההליכים המשפטיים ומשכך, ברי כי לא נחשפו קודם לכן.
עוד טוען הבנק כי יש לדחות הטענה ולפיה די היה בדיווח על חשדותיו ולטענת הבנק, אין בדיווח בכדי לפטור אותו מהחובות החלות עליו בהתאם לדין.
עוד מפנה הבנק לעמדת הרגולטורים אשר לטענתו יש בה בכדי לתמוך בטענתו והינו מבקש את בית המשפט לאמץ המלצותיה.
באשר לטענת התובעים, כי הבנק מבקש בסיכומיו להרחיב חזית באופן פסול על ידי כך שטען לכאורה לראשונה, רק במסגרת סיכומיו, כי נוצר "משבר אמון" מול התובעים, הרי שלטענת הבנק דין טענה זו דחיה וזאת, הואיל ולטענתו הטענה קיבלה ביטוי בטענות הבנק למן תחילת ההליך.
לאור כל האמור, טוען הבנק כי התובעים לא הצליחו להוכיח מדוע החלטת הבנק לסגור את החשבונות אינה סבירה ומשכך הינו שב על עתירתו לדחיית התביעה תוך חיוב התובעים בהוצאות ושכ"ט עו"ד.
10. הנני מוצאת לציין כי בהתאם להחלטתי מיום 22/1/18 הוגשה לתיק ביום 7/5/18 גם עמדת בנק ישראל אשר גובשה בעבודת מטה משותפת עם הרשות לאיסור הלבנת הון (לעיל ולהלן: "עמדת הרגולטורים"). במסגרת עמדה זו, מפורטות החובות המוטלות על הבנקים בהתאם לחקיקה הנוגעת למניעת הלבנת הון וטרור, תוך חלוקת אלו לשתי קטגוריות- האחת- פעולות הכר את הלקוח והערכת הסיכון והשנייה- הפעולות אשר שומה על התאגיד הבנקאי לבצע, לשם הפחתת הסיכון לאחר ובהתאמה להערכתו.
ביתר פירוט, בעמדתם מצביעים הרגולטורים על מספר אינדיקציות אשר יש בהן בכדי לסייע בהערכת הסיכון הגלום בלקוח ובפעילותו, סיכון המכונה גם "הסיכון המובנה" ובכלל זה, לעניין סוג הלקוח- האם הוא תאגיד או יחיד, תושב ישראל או תושב חוץ, שכיר או עצמאי, זיקתו של הלקוח לסניף והאם הוא איש ציבור. באשר למידת הסיכון הגלומה בסוג הפעילות של הלקוח - הרי שזו פונקציה של פרמטרים כגון: חשבון פרטי או עסקי, פעילות במזומנים, העברות לחוץ לארץ, פעילות בהמחאות, פעילות מול מדינות בסיכון גבוה להלבנת הון ולמימון טרור, היגיון כלכלי או עסקי בפעילות, בנקאות קורספונדנטית, האם הלקוח פועל עבור עצמו או עבור צדדים שלישיים וכיוצא בכך.
לפי עמדת הרגולטורים, יש לנקוט באמצעים להקטנת הסיכון, בהתאם לסיווג הלקוח כלקוח בסיכון, בין בתחילת פעילותו ובין כפועל יוצא מהגדרתו ככזה במהלך מפעילותו וזאת, בין היתר, ככל שפעילות הלקוח אינה עולה בקנה אחד עם ציפיותיו של התאגיד הבנקאי לגבי הפעילות בחשבון או שקיים חשש בנוגע למקור הכספים בחשבון.
אמצעים אלו סוכמו על ידי הרגולטורים כדלקמן:
א. ביצוע הכר את הלקוח מוגבר הכולל העמקת הבירורים על פעילות הלקוח, וכן דרישת מסמכים ואסמכתאות (גם של צדדים שלישיים) לגיבוי הסברי הלקוח וזאת, טרם ביצוע פעולה.
ב. דיווח על פעילות בלתי רגילה לרשות לאיסור הלבנת הון לפי סעיף 9 לצו.
ג. ניטור מוגבר של הפעילות ובקרות;
ד. קביעת מגבלות על היקפי פעילות מסוימת- הגבלת פעילות הלקוח, למשל בדרך של הגבלת סכומי הפעילות או הגבלת סוגי הפעילות (או שניהם).
ה. איסור על סוגי פעולות מסוימות;
ו. סגירת החשבון ללקוח קיים או אי ביצוע פעולה או סוגי פעולות שהן, כך נכתב במקור: "כמובן צעד קיצוני יותר, אך מהווה בהחלט חלק מהצעדים האפשריים, עת הלקוח מסרב לשתף פעולה עם התאגיד הבנקאי, כאמור בסעיף 24 להוראת ניהול בנקאי תקין מס' 411 בנושא "מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות"; אי שיתוף פעולה יכול לבוא לידי ביטוי למשל באי המצאת אסמכתאות והסברים נדרשים לפעילות וכן בניסיון לעקוף מגבלות שהטיל על פעילותו התאגיד הבנקאי".