63. גם דין טענות רובין באשר לאופן בו נלקח הנתון בדבר "יתרת הלקוחות" בחוות דעת המומחית – כאשר נתון זה הופחת מיתרת הנכסים הפיננסים של החברה – להידחות. בית המשפט נדרש לעניין בהתייחסות מפורטת, בהתבסס על הנתונים שהוצגו לפניו ועל שמיעת עדים, לרבות חקירת המומחית אשר העידה כי "כאשר עושים הערכת שווי ושווי הפעילות מוערך לפי DCF את יתרת הלקוחות לא לוקחים במסגרת הנכסים" (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 10.4.2016, שורות 10-11), עד שקבע כי יש לקבל את עמדת המומחית באשר לנתון זה. לא מצאתי כי קמה עילה להתערב גם בכך.
64. הוא הדין גם לגבי יתר טענות רובין באשר לשגיאות בהערכת השווי ובהתאמות שנערכו בהנחיית בית המשפט. לא מצאתי כי קיימת עילה להתערבות בקביעות בית המשפט המחוזי בהקשר זה, אשר אימץ את הערכת השווי שבוצעה בהתבסס על מומחיות ומקצועיות, לאחר שהמומחית נחקרה לגביה. בית המשפט התייחס בהרחבה לטענות שנטענו כלפי הערכת השווי וגם ניתנו הנחיות לביצוע התאמות בה. כך למשל, אין מקום לקבל את טענת רובין כי בעת ביצוע הערכת השווי לא ניתן ביטוי לקביעת בית המשפט המחוזי בדבר ההלוואה לגולדבלט, עניין עליו בית המשפט המחוזי התייחס מפורשות, לאחר שגם המומחית העידה כי הוא נלקח בחשבון (עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 10.4.2016 (מוצג 23 מטעם רובין)).
65. גם קביעת בית המשפט המחוזי כי יש להפחית את רווחי החברה עד ליום 31.12.1997 מיתרת הרווחים של החברה במסגרת הערכת השווי, אינה מצדיקה את התערבותנו. בין היתר נוכח התבססות בית המשפט המחוזי על סעיף 10 להסכם משנת 1998 המורה על כך שרובין יהיה זכאי "לחלקי הרווחים עפ"י שיעור אחזקותיו בחברה מידי שנה" (נספח 21 לתיק מוצגים מטעם גרובר). מנגד, הראיות עליהן מסתמך רובין, וביניהן דוחות כספיים של החברה לשנת 2009 (נספח 16 לתיקי מוצגים מטעם רובין) אשר אינם כוללים הפרדה בין רווחים שנוצרו לפני שנת 1998 לבין רווחים שנוצרו לאחר מכן, אינן רלוונטיות לעניין ואין בהן כדי להועיל לו.
66. יצוין כי לא מצאתי לנכון להידרש לטענות רובין באשר להתבססות חוות דעת המומחית על דוחות החברה לשנת 2011 (חלף הנתונים לשנת 2010), עניין אשר המומחית כלל לא נחקרה עליו במסגרת ההליך לפני בית המשפט המחוזי, והוא מצוי בלב הפעלת מומחיותה ושיקול דעתה המקצועי. כמו כן, אין מקום להידרש לטענות רובין כי היה על בית המשפט המחוזי להורות על ביצוע התאמות בהערכת השווי, בשל טענות נוספות שהעלה לפני בית המשפט המחוזי לקיפוחו, אשר נדחו. זאת הן באשר לטענה כי נרכשו על ידי גרובר רכבי יוקרה והן באשר להפרש הכספי שבין סכום רכישת דירת המגורים לבין הסכום שדווח על המכירה.