59. על כן, דין טענות גרובר, כי היה על בית המשפט להורות למומחית להפחית מהערכת שווי החברה – להידחות. כך, לא מצאתי כי קמה עילה להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי כי אין להפחית מנכסי החברה סכום של 4,500,000 ש"ח שהתקבל ממעוז כאשר לא הוכח כי מדובר באותם "כספים מיוחדים" אשר סוכם לגביהם כי רובין לא יהיה זכאי לקבלם; השלמות שכר להן זכאי היה גרובר לטענתו, משמדובר בטענה שנשענה על מנגנון שהוכח כי נזנח ולא יושם במשך שנים; התמורה שהתקבלה ממכירת דירת המגורים שלטענת גרובר הוא היה רשאי לקבלה כדיבידנד חריג, אף כי נרשמה כחיוב בכרטסת האישית שלו. גם לא מצאתי עילה להתערב בהוראות היישומיות שניתנו למומחית על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 29.11.2016 בקשר לאופן שבו לא צריכה לבוא לידי ביטוי במסגרת הערכת השווי, חובו של רובין לחברה בגין תשלום אישי שהחברה שילמה (עבור "עסקת בודפשט").
60. באופן דומה, אינני רואה מקום להידרש לטענתו של גרובר, כי נפלה טעות סופר בחוות הדעת המעודכנת (באשר לסכום בגין תביעת חברת פולימרים, אשר הפך מחוב של רובין לחברה, להוצאה של החברה), משהועלתה טענה זו לראשונה רק ביום 29.3.2017, בעוד שחוות הדעת המעודכנת הוגשה חודשים מספר לפני מועד זה, כבר ביום 27.10.2016, והדיון בה הסתיים כבר בהחלטה מיום 5.12.2016.
בעניין זה יצויין כי טענת גרובר, אשר עלתה בהקשר זה ובהקשרים נוספים, כי בית המשפט קבע כפי שקבע אך מטעמי "טינה אישית" שרחש לו, אין לה על מה שתעמוד, ומוטב לה שלא הייתה נטענת כלל.
61. גם לא מצאתי כל עילה להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי אשר קיבלה את עמדת המומחית באשר להפחתת ערבויות שסיכויי מימושן נמוכים. אכן, בעקבות קבלת עמדה זו, הופחת הסכום שבית המשפט הורה להחסיר מהערכת השווי, אך מדובר בקביעה שהתבססה על הנתונים הרלוונטיים לעניין שהוצגו לפני בית המשפט, ואין מקום להתערבותנו בקביעה זו. גם טענות רובין, באשר להפחתת הערבויות, דינן להידחות מטעמים דומים.
62. מן העבר השני, גם לא מצאתי כאמור כי יש לקבל את טענות רובין כי הערכת השווי בוצעה בחסר.
רובין שטח טענות שונות נגד הערכת השווי בכללותה, אשר בוצעה בשיטת ה-DCF (היוון תזרימי המזומנים), זאת לטענתו על אף ששווי נכסיה של החברה – כ"עסק חי" – גבוה באופן משמעותי מהערכת השווי שנערכה. ברם, בעניין זה, אין להתעלם מכך שהמומחית נקטה באחת השיטות המקובלות להערכת חברות, בוודאי בהקשר של הערכת שווי במסגרת סעד קיפוח כאשר מדובר בחברה פרטית (עניין סימן טוב, פסקה 15 והאסמכתאות שם; וראו בעיקר: עניין עצמון; עניין קיטאל)). יתר על כן, טענה זו נטענה לפני בית המשפט המחוזי אגב אורחא, בשולי טענה אחרת ומבלי שניתן לה מקום משל עצמה, להבדיל מהטענות המפורשות בדבר אופן יישום שיטת ה-DCF, וממילא היא לא נבחנה באופן מפורט על ידי בית המשפט המחוזי. בהתחשב באמור, ובאופי הטענה, לא ניתן לומר כי הורם אף לו תחילת הנטל לסתור את הערכת השווי בשיטה האמורה.