פסק-דין
השופט ד' מינץ:
לפנינו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת מאיר) מיום 10.9.2015 במסגרת ת"א 38825-10-11 [פורסם בנבו] ותא"ק 19872-01-12 שניתן במאוחד, ביום 30.3.2017.
הרקע לסכסוך
1. מערערת 1 בע"א 4179/17, חברת יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ (להלן: החברה) היא סוכנות ביטוח העוסקת בעיקר בתחום ביטוח חיים וביטוחי בריאות. החברה התאגדה בשנת 1989 על ידי מערער 2 בע"א 4179/17 (משיב 2 בע"א 4180/17), מר מיכאל גרובר (להלן: גרובר). גרובר שימש למן הקמתה כמנכ"ל החברה, כדירקטור היחיד בה וכבעל זכות החתימה היחיד שלה. בבעלות גרובר ובבעלות אחיו, אריה גרובר (משיב 3 בע"א 4180/17) כל מניות החברה זולת אלו שהוקצו למשיב 1 בע"א 4179/17 (והמערער בע"א 4180/17) (להלן: רובין). בעוד שאין חולק כי רובין מחזיק ב-15 מניות מתוך 77 המניות של החברה (10 מניות אשר נרכשו בשנת 1998 ו-5 מניות אשר נרכשו במאי 2000) ורק מניות אלו רשומות על שמו ברשם החברות, הצדדים נחלקו בשאלה אם רכש רובין מניות נוספות בשנים 2002 ו-2006.
2. רובין הגיש נגד החברה ונגד גרובר תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר כללה טענות רבות ומגוונות נגד גרובר. בעיקר טען רובין כי הוא זכאי להירשם כבעלים של 11 מניות נוספות מעבר ל-15 המניות הרשומות על שמו, ושזכויותיו כבעל מניות מיעוט – קופחו, הכל כפי שיפורט להלן.
טענות הצדדים
3. רובין טען במסגרת תביעתו כי הוא בעלים או בעל זכות להירשם כבעלים של 33.76% ממניות החברה, שכן מלבד 15 המניות שהחזיק, הוא רכש 5 מניות נוספות בשנת 2002 ו-6 מניות נוספות בשנת 2006. לכן, לטענתו הוא זכאי ל-26% מסכום הרווחים שהצטברו בחברה עד שנת 2006 (שכן עד לאותו מועד החזיק ב-20 מניות מתוך 77 מניות החברה) ול-33.76% מהרווחים שהצטברו בחברה החל משנת 2006 (אז החזיק לטענתו ב-26 מניות מתוך 77 מניות החברה).
4. כן טען רובין כי זכויותיו כבעל מניות מיעוט בחברה קופחו על ידי גרובר, שסירב ללא הצדקה לחלק דיבידנדים, על אף שהחברה רווחית ביותר וצברה יתרת רווחים של כ-20,000,000 ש"ח. סירובו של גרובר לחלק דיבידנדים כאמור תוך הפרת זכויות חוזיות של רובין, והפרת חובות אמון והגינות שגרובר חב לו ולחברה כבעל שליטה בה וכמנהלה, עלה כדי קיפוח.
5. עוד טען רובין כי גרובר שלח יד בכספי החברה והעביר מפיקדונותיה לידיו, כי הוא עושה בחברה "כבתוך שלו" ומשתמש בחברה לתשלום חובות ופירעון הלוואות אישיות. כן נטען כי גרובר "העלים" מיליוני שקלים מקופת החברה. בין היתר נטען בהקשר זה כי גרובר שילם מכספי החברה החזר הלוואה אישית שנטל ממגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: מגדל) בסכום כולל של 120,000 ש"ח; כי גרובר משך כספים מהחברה אשר נרשמו בשלב מאוחר יותר כ"הלוואה" על שמם של אנשים שלא היו להם יחסי עבודה עם החברה (1,800,000 ש"ח שנרשמו כחוב על אדם בשם גולדבלט, ו-88,000 ש"ח שנרשמו כחוב על שמו של אדם בשם ברידקי) (להלן: גולדבלט ו-ברידקי בהתאמה)).
6. כן נטען כי גרובר משתמש בכספי החברה לרכישת נכסים עבורו ועבור בני משפחתו, וביניהם גם רכבי יוקרה וטלפונים סלולריים, באופן הפוגע בזכויותיו של גרובר. גרובר גם מכר כביכול את דירת המגורים שבבעלותו (להלן: דירת המגורים) לחברה בשנת 2002, בעסקה שבמסגרתה גרם לחברה לשלם את החזר המשכנתא שנלקחה לכיסוי חובותיו האישיים, בעוד הוא שילם דמי שכירות לחברה בסכום נמוך ולא ריאלי. זאת ועוד, בשנת 2009 נמכרה הדירה לצד שלישי כאשר גרובר שלשל את מלוא התמורה לכיסו ואילץ את החברה לקחת הלוואה נוספת לצורך פירעון המשכנתא. גרובר גם העסיק בחברה בני משפחה בתנאים בלתי סבירים ובמשכורות עתק, וכן משך כספים מהחברה לקופות גמל, בסכומים גבוהים.
7. בנוסף, גרובר פעל לחייב את רובין בסך של 210,000 ש"ח בגין חוב שהחברה ובעלי המניות חויבו בו, לאחר שניתן פסק דין בתביעה שניהלה נגדה חברת תעשיות פולימרים אשקלון בע"מ (להלן: פולימרים), במסגרת ת"א (שלום-ת"א) 39127-12-09 תעשיות פולימרים אשקלון בע"מ נ' יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ [פורסם בנבו]. לטענת רובין, הוא וגרובר סיכמו מראש כי החברה תישא בפועל בתשלום הסכום שייפסק בתביעה. חרף הסכמה זו, הגיעו גרובר והחברה להסכם עם פולימרים על חלק מהחוב, בעוד שבמסגרת ההסכם נקבע כי פולימרים תמשיך לפעול נגד רובין לגביית יתרת החוב.
הצדדים גם נחלקו באשר לנסיבות סיום עבודתו של רובין בחברה, כאשר רובין טען כי הוא פוטר מהחברה, הדומה באופייה לשותפות, וכי עצם הפיטורים מהווה לטענתו מעשה קיפוח מובהק.
8. מנגד, נטען על ידי גרובר והחברה (כאשר משיקולי נוחות, טענותיהם יובאו מכאן והלאה בשמו של גרובר בלבד) כי דין התביעה, אשר הוגשה לטענתם בחוסר תום לב – להידחות. על פי הטענה, רובין זכאי ל-15 ממניות החברה בלבד. בנוסף, במשך השנים חולקו הרווחים בינו לבין רובין כדין, בהתאם לצורכיהם השונים, ולעתים בשיעור שונה משיעור האחזקות של כל אחד בחברה. מכל מקום, רובין קיבל דיבידינדים בשיעור ניכר, והוא אף הצהיר עליהם בפני רשויות המס.
9. כן נטען כי הטענה לפיה גרובר "העלים" מיליוני שקלים מקופת החברה נטענה בעלמא מבלי שהובאו לה כל תימוכין. באשר לטענות כי רובין קופח כתוצאה ממכירת דירת המגורים, נטען כי אין להן בסיס, שכן מכירת דירת המגורים נעשתה בתיאום עם רובין ובידיעתו, לאחר שניתן אישורו לכך. טענתו היחידה של רובין שנשמעה "בזמן אמת" הייתה בעניין המשכנתא שרבצה על הדירה, וגם היא נכונה רק בחלקה. באשר להלוואות שנטען כי נלקחו על ידי גרובר לצורך משיכות אישיות, הרי שמדובר בהלוואות שניתנו בידיעתו של רובין ובמעורבותו. יתר על כן, רובין הוא זה אשר משך במהלך השנים כספים רבים מהחברה, ולחברה קיימת זכות קיזוז עבור יתרת החוב בה הוא מצוי.
10. לטענת גרובר, אין מדובר בחברה שהיא מעין שותפות, שכן מערך היחסים בה נטה באופן ברור לטובתו. ההיררכיה התבטאה בכך שגרובר כיהן כמנכ"ל ודירקטור והיה גם מורשה החתימה היחיד בה. באשר לנסיבות סיום עבודתו של רובין בחברה, גרובר עמד על כך שרובין לא פוטר מהחברה, אלא החליט לעזוב אותה בעצמו, וזאת לאחר תקופה שבמהלכה החל רובין לעבוד בסתר עם חברות ביטוח נוספות – הכשרה חברה לביטוח והראל – אשר לא עבדו עם החברה באותה תקופה.
11. באשר לחוב שנזקף לחובת רובין בשל תביעת פולימרים, טען גרובר כי אין לרובין מה שילין על החוב שנזקף על שמו, שעה שעל פי פסק הדין שניתן בתביעת פולימרים, על החברה ובעלי המניות לחוב "יחד ולחוד" בסכום החוב.
12. בנוסף על האמור, עם התגלגלות ההליך, הובהרה המחלוקת בין שני הצדדים גם באשר לשאלת יתרת רווחי החברה. בעוד שלטענת רובין הרווח שעומד לחלוקה הוא זה אשר אושר על ידי רו"ח רפאל עופר, רו"ח החברה, בדו"ח הכספי האחרון ואין לבצע ממנו כל הפחתות, הרי שלטענת גרובר, יש להפחית את יתרת הרווח לחלוקה בסכום של כ-11,900,000 ש"ח, וזאת בהתבסס על חוות דעתו של רו"ח דוד גולדברג (להלן: רו"ח גולדברג), המומחה מטעם גרובר והחברה. בין היתר, נטען כי יש להפחית סכומים שהתקבלו מחברת "מעוז חברה לביטוח" (להלן: מעוז), זאת שעה שרובין וגרובר סיכמו ביניהם כי רובין לא יהיה זכאי לקבל כל חלק מכספים אלו, כאשר לטענת גרובר מדובר בסכומים שהצטברו בחברה לפני הגעתו של רובין וללא כל קשר אליו. במסגרת זו גם נטען כי יש להפחית מהערכת שווי החברה השלמות שכר להן זכאי גרובר, בשל המנגנון שנקבע בהסכם משנת 1998 בין רובין לגרובר שעל פיו שכרו של רובין יהיה בשיעור של 33% משכרו של גרובר; רווחים שהצטברו בחברה לפני הגעתו של רובין; סכומים שהחברה ערבה להלוואות שנתנו חברות ביטוח למבוטחיה ועוד. גם נטען כי יש להפחית מהערכת שווי החברה את התקבול בגין מכירת דירת המגורים, שגרובר היה רשאי לטענתו למשוך כדיבידנד חריג.
התביעה שכנגד
13. החברה הגישה נגד רובין תביעה שכנגד, במסגרתה נתבע רובין על סך של 909,000 ש"ח, סכום יתרת החובה הרשומה בכרטיס החוב שלו. רובין טען מנגד, כי חיובו בסכום זה נעשה שלא כדין. בין היתר, רובין עמד על כך שיש להפחית מיתרת החובה האמורה סך של 300,000 ש"ח – סכום אשר נרשם לחובתו על אף שמדובר בחוב שמקורו בהתחשבנות פרטית שנעשתה בינו לבין גרובר (בגין עסקה שבה היו השניים מעורבים לרכישת דירות בעיר בודפשט (להלן: עסקת בודפשט)), שאין לה קשר לפעילות החברה.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 10.9.2015
14. ראשית הכריע בית המשפט המחוזי במחלוקת שבין הצדדים באשר למספר המניות שבידי רובין. בהקשר זה, דחה בית המשפט את טענת רובין כי הוא רכש 6 מניות בשנת 2006, לאחר שקבע כי הוא לא ביסס תשתית ראייתית לטענה זו. עם זאת, קיבל בית המשפט את הטענה כי רובין רכש 5 מניות נוספות במהלך שנת 2002, לאחר שנטל הלוואה ושילם עבור המניות באמצעות שיק בנקאי שעמד על סך של 260,000 ש"ח, בדומה לאופן שבו נרכשו 10 המניות הראשונות על ידו (יצוין כי בחלק זה של פסק הדין מצוין מספר המניות – 5 מניות, 6 מניות או 10 מניות – לעתים באחוזים, וזאת ככל הנראה בשוגג). על כן נקבע כי רובין זכאי ל-20 מניות ממניות החברה.
15. לאחר שנדרש בית המשפט בהרחבה לטענות הצדדים מזה ומזה לעניין טענת רובין כי הוא קופח כבעל מניות המיעוט, נדחו חלק מטענות רובין בעניין זה, בעוד חלקן התקבלו. כך, לא נמצא שרובין קופח בגין אי חלוקת דיבידנד ואף נקבע כי חולק לו דיבידנד בסכומים ניכרים, כאשר הוא היה מודע לחלוקת הדיבידנד ושותף למהלך. גם נדחתה, בין היתר, הטענה כי גרובר "שלח ידו" בכספיה ובנכסיה של החברה שלא כדין באופן שיטתי ובסכומי עתק. טענות רובין כי הוא קופח בשל קניית רכבי יוקרה על ידי גרובר ובשל שימוש עודף בטלפונים סלולריים על ידי גרובר וילדיו נדחו אף הן (אם כי התקבלה הטענה כי יש להכיר ברכישת רכב אחד שנרכש עבור בתו כהוצאה עודפת).
16. עם זאת, בית המשפט קיבל את הטענה כי גרובר משך סכומים נכבדים מהחברה באופן חד צדדי ויש לראות במשיכות כספים אלה כחלוקת דיבידנד בפועל לגרובר בלבד, תוך שלילת זכויות רובין כבעל מניות המיעוט בחברה. כמו כן נתקבלה עמדת רובין באשר להלוואות ששולמו על ידי גרובר מכספי החברה – אשר נקבע כי יש לראותן בגדר חלוקה בלתי-שוויונית של רווחי החברה העולה כדי קיפוח. כך התקבלה הטענה כי גרובר שילם מכספי החברה החזר הלוואה אישית שקיבל ממגדל, שעה שגרובר הודה כי ההלוואה לא נלקחה לצרכי החברה והיא הייתה צריכה להירשם לחובתו בכרטסת. גם התקבלו הטענות באשר להלוואות שהלווה גרובר מכספי החברה לברידקי וגולדלבט, כאשר נמצא שמדובר במשיכות אישיות שנעשו על ידי גרובר. כך גם, התקבלה הטענה כי החברה נשאה בהוצאות עודפות בגין תשלומי משכנתא עבור דירת המגורים, אשר הייתה שייכת לגרובר ונמכרה לחברה בשנת 2002, על אף שנדחו חלק מטענות רובין בדבר מכירת דירת המגורים. נקבע כי עצם חיוב החברה בתשלומי משכנתא כאמור, עולה בגדר קיפוח.
17. בית המשפט גם נדרש למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר לקשרי העבודה שהיו לרובין עם חברות הביטוח הכשרה והראל, בתקופה שקדמה לעזיבתו את החברה. נדחתה טענת גרובר כי רובין החל לעבוד כסוכן עצמאי עם חברות ביטוח אלו, לאחר שנקבע כי הדבר נעשה בידיעתו ובהסכמתו של גרובר. עם זאת, נקבע כי סכומי העמלות אותן קיבל רובין במהלך תקופה זו עד עזיבתו את החברה הם סכומים המגיעים לחברה.
18. לבסוף, נקבע כי יש להעניק לרובין סעד בגין התנהלותו של גרובר, אשר הוכח כי עשה שימוש בכספי החברה לצרכים פרטיים באופן שניתן לראות בו בגדר חלוקה לא שוויונית של רווחי החברה המהווה קיפוח. עוד נקבע כי אין לקבל את הטענה כי לא קיימת הצדקה למתן סעד בגין קיפוח מטעמי יושר או מכל טעם אחר. אדרבה, נמצא בסיס נוסף למתן סעד באובדן האמון בין הצדדים בחברה שיש לראותה כמעין שותפות. משכך, ובמצב הדברים שבו האמון בין הצדדים אבד לחלוטין, הורה בית המשפט על הפרדת כוחות בחברה ועל רכישה כפויה של מניות רובין על ידי גרובר או החברה, בהתאם למחיר אשר יוערך על ידי מעריך שווי חיצוני אובייקטיבי. לפיכך מינה בית המשפט את רואת החשבון רגינה אונגר כמומחית מטעם בית משפט (להלן: המומחית), כדי שתקבע את שוויה ההוגן של החברה.
19. לאור התוצאה אליה הגיע בדבר הפרדת כוחות כאמור, קבע בית המשפט כי אין מקום לחישוב נפרד בדבר הרווחים העומדים לחלוקה כדיבידנד. עם זאת, בית המשפט דן בטענות לגופן על מנת שהמומחית תוכל להתבסס על קביעות בעניינים אלה. במסגרת זו, בית המשפט התייחס לחוות הדעת של גולדברג, במסגרתה נטען כאמור כי יש להפחית את יתרת הרווח לחלוקה בסכום של כ-11,900,000 ש"ח. בית המשפט דחה חלק ניכר מהטענות להפחתה. עם זאת, נתקבלה הטענה כי יש להפחית מיתרת הרווח סך של 457,795 ש"ח – רווחים שהצטברו לפני שהיה רובין בעל מניות בחברה, היינו לפני שנת 1998, וכן סך של כ-3,150,000 ש"ח, סכומים שהחברה ערבה להלוואות שנתנו חברות ביטוח למבוטחיה.
20. לצד זאת, דחה בית המשפט את התביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי החברה והתבססה כאמור על חוב נטען בכרטסת רובין, משנמצא כי חיוב זה נעשה שלא כדין.
חוות דעת המומחית
21. לאחר שהוגשה חוות דעת המומחית ביום 29.2.2016 (להלן: חוות הדעת), נערך דיון במהלכו נחקרה המומחית על חוות דעתה. ביום 8.9.2016 ניתנה החלטה שהתייחסה לחוות הדעת ולהבהרות שנדרשו בעקבותיה והמומחית התבקשה לבצע התאמות בחוות דעתה. בין היתר, התקבלה באופן חלקי עמדת המומחית, על פיה אין מקום להפחית משווי החברה ערבויות שסיכויי מימושן נמוכים, היינו יש להפחית משווי החברה את הערבויות בסך של 2,355,000 ש"ח חלף האמור בפסק הדין מיום 9.10.2015 על פיו שווי הערבויות עומד כאמור על סך של 3,150,000 ש"ח. עוד נקבע כי אין מקום להתערב בחישובי המומחית אשר הפחיתה משווי החברה את "יתרת הלקוחות" במאזן, היינו את הסכום שהחברה אמורה לקבל מלקוחותיה בגין פעילות החברה. כמו כן, נקבע כי טענות הצדדים בעניין סך של 300,000 ש"ח, באשר ל"עסקת בודפשט", אינן צריכות לקבל ביטוי במסגרת הערכת השווי. עוד נדחתה טענת רובין כי נפל פגם בכך שהערכת השווי התבססה רק על הדוחות הכספיים של החברה לשנת 2011, בהתחשב בפערים שקיימים בין נתוני שנה זו לבין הנתונים הכספיים לשנת 2010. בית המשפט קבע כי המומחית הבהירה את אופן ביצוע הערכת השווי, ולא נמצא מקום להתערב בדרך עבודתה המקצועית.