136. בהמשך למכירת מקרקעי כפר-יונה, ולגרסת התובעים - עֶקֵב אותו ייעוץ מס, החליטו גוטמן למכור גם את מקרקעי פרדס חנה.
137. התרמית לגבי מקרקעי פרדס חנה מוכחת בראיות רבות ומשכנעות וביניהן: עדויותיהם של דוד ושל טרז, בהן נתתי אמון; הודאת שמריה בקנוניה ביחד ברנשטיין, בדבריו לחוקר; תשלום בסך של 807,000 ₪ שנתן שמריה ליוסף "כהכרת תודה" עבור מכירת מקרקעי פרדס חנה; אי גילוי דבר התשלום לגוטמן וההסברים השונים שניתנו בעניין זה; הסכמים שנעשו עם שתי חברות (מקורות שליטה וס.א.ל), מאחורי גבם של גוטמן וללא ידיעתם, ובהם סכומים נוספים על המחיר שהוצג בפני גוטמן, כמחיר הריאלי של המגרשים ועוד.
138. ההחלטה להתחיל לשווק את מקרקעי פרדס חנה התקבלה על ידי ח.ומ.ג, בישיבת מועצת המנהלים שנערכה ביום 8.7.2009 (נספח 6 לתצהירו של דוד), בחתימתו האישית של דוד. לאחר מכן, ביום 4.12.2009 חתם דוד על ייפוי כוח ליעקב, לכהן כדירקטור חליף (במקום דוד) לשם מכירת מגרשי פרדס חנה (נספח 8 לתצהירו של דוד).
139. אולם, המסמכים מראים, כי פעולותיהם של ברנשטיין ושמריה למכירת מגרשי פרדס חנה החלה עוד לפני כן - בחודש אפריל 2008, כשנה ושלושה חודשים לפני שהתקבלה החלטה בחברה למכור את המקרקעין;
ביום 3.4.2008, חתם יוסף לשמריה, על ייפוי כוח לצורך קבלת מידע ומסמכים בעניין מקרקעי פרדס חנה (מסמך ב' במוצג ת/20). ייפויי כוח זה אושר, משום מה, על ידי עו"ד בשם גונן ולא ע"י עו"ד פינקלשטיין אשר ייצג את גוטמן באותה עת (ואשר ברנשטיין טוענים שהיה לו חלק פעיל ונכבד במכירת מגרשי פרדס חנה). הסברו של יעקב, לפיו עו"ד גונן אישר את ייפוי הכוח, מאחר שהוא היה לקוח שלו והיה "נגיש" (עמ' 254-253 לישיבת יום 6.7.17), לאו הסבר הוא, שכן לא נטען ולא הוכח שעו"ד פינקלשטיין לא היה זמין, אותה עת. פעולה זו אכן נראית כפעולה שנעשתה מאחורי גבו של עו"ד פינקלשטיין. ודוקו: היה זה כחודשיים לפני הפגישה בפריז, שהתקיימה בחודש יוני 2008 (הנזכרת על ידי בסעיף 55 לעיל).
140. למעלה משנה לאחר שיוסף חתם לשמריה על ייפוי הכוח הנ"ל, נחתמו על ידי יוסף ויעקב, בשם ח.ומ.ג, ייפויי כוח נוספים לשמריה - ייפוי כוח (בלתי מאומת) מיום 19.8.2009, לפעול בשם החברה, לקבל מידע ומסמכים בנוגע למקרקעי פרדס חנה וכן "לנהל משא ומתן עם קונים פוטנציאליים למכירת הקרקע לצורך הגעה להסכמות וסיכומים שיובאו לאישור הנהלת החברה" (נספח ד/1 למוצג ת/20) וכן ייפוי כוח נוסף, זהה לייפוי כוח הנ"ל, מיום 24.9.2009, מאומת על ידי עו"ד פינקלשטיין (נספח ד2 למוצג ת/20). עו"ד פינקלשטיין הצהיר, כי עד ליום 20.7.2009, עת יעקב שוחח עמו והעביר אליו בפקס, את החלטת החברה לשיווק מקרקעי פרדס חנה, הוא כלל לא ידע שניתן אישור החברה למכירה (סעיף 142-137 לתצהירו), דבר המצביע על כך שברנשטיין לא שיתפו את עו"ד פינקלשטיין בכל המהלכים שביצעו לשם שיווק מקרקעי פרדס חנה.
עוד יש לציין, כי על אף שדוד התנגד למכירת מגרשי פרדס חנה באמצעות מתווך והבהיר שהוא לא מוכן לשלם דמי תיווך, עירבו ברנשטיין את שמריה בשיווק. על התרעומת של יעקב על כך שדוד רוצה שברנשטיין עצמם ישווקו את המגרשים, הצהיר עו"ד פינקלשטיין, כי יעקב אמר לו: "מה הוא חושב, גוטמן, שאני אושיב את ברנשטיין הזקן... בקרוואן בפרדס חנה כדי למכור את המגרשים?!" (סעיף 115 לתצהירו).
141. לצורך העניין שבפניי אין כל משמעות לשאלה, האם לפי תקנון החברה לא ניתן היה למנות את יעקב כדירקטור חליף (כטענת הנתבעים) והאם, משום כך, יעקב לא היה מוסמך לחתום על מסמכים בשם החברה ואין צורך שאדון בכך. אומר, רק, כי איש לא העלה שאלה זו בזמן אמת ואף החברה איננה טוענת שהוא לא היה מוסמך לחתום בשמה על מסמכים (ובלבד שלא חרג מהסמכות שהקנתה לו). הנתבעים, אשר עשו שימוש בסמכותו זו של יעקב לשם ביצוע התרמית, אינם יכולים להתגונן, מפני התביעה, בטענה שלא הייתה לו סמכות.
אופן קביעת מחיר השיווק של מקרקעי פרדס חנה
142. אין חולק, שיעקב היה זה שהציג בפני דוד את המחיר בו כדאי למכור יחידת דיור במקרקעי פרדס חנה, כשווה ערך ל- 70,000 $, ללא הבחנה בין סוגי המגרשים וכי דוד ביקש שהמחיר יועלה ב- 10%.
כן אין מחלוקת, שדוד אינו קורא עברית, כך שלא יכול היה לקרוא בעצמו את חוות הדעת השמאיות שהיו בידי ברנשטיין ואלרז, גם אם היו מוצגות בפניו. כפי שכבר נאמר לעיל, ממילא אמונו בברנשטיין היה מלא והוא סמך על דבריהם ועל עצותיהם. הנתבעים טוענים שדוד אחראי למחיר שנקבע, מאחר שהוא יכול היה לבקש שתיערך שמאות מטעמו, אך בחר שלא לעשות זאת. אולם, דווקא עובדה זו מצביעה על כך שהוא סמך, לחלוטין על יעקב ויוסף ועל אשר הציגו בפניו.
בעובדה שדוד ביקש להעלות את המחיר ב- 10%, אין כדי להעיד על כך שהיה לוֹ יֶדַע כלשהו בדבר השווי הנכון של המקרקעין. כמו כל מוכר סביר, רצה דוד למקסם את התמורה, מעבר להצעה המקורית שהוצגה בפניו וסביר שהוא היה מבקש זאת לגבי כל מחיר שהיו מציגים בפניו.
דוד אמנם אישר שהוא התייעץ עם אחותו (טרז) ועם יועציו המשפטיים (שהיה, אז, עו"ד אבוחצירה), אולם יש לזכור כי עו"ד אבוחצירה טען בעדותו שאת האינפורמציה לגבי המחירים והמיסים הוא קיבל מברנשטיין, כך שלא היה בייעוץ זה כדי להוסיף לו אינפורמציה.
אין כל קשר (כנטען ע"י הנתבעים), בין דרישתו של דוד לקבל את המחיר "נטו", היינו - כי תשלומי הפיתוח והיטלי ההשבחה, כמו גם דמי תיווך יחולו על הקונה, ובין השאלה כיצד ועל פי עצתו של מי נקבע המחיר הבסיסי.
143. כבר אמרתי, כי (בניגוד לטענתם החוזרת של ברנשטיין) אין כל הוכחה שדוד ידע את המחיר ושוב, כי "דוד ידע את המחיר" ואישר מחיר של 288,000 ₪. מלכתחילה לא הייתה כל מחלוקת שדוד אישר מחיר של 288,000 ₪. אולם, אישורו של דוד אינו מעיד על כך שזה השווי הריאלי של המגרשים, שהרי מחיר זה הוא תוצאה של המצגים הכוזבים שברנשטיין הציגו בפניו לגבי מקרקעי פרדס חנה.
לא יכול להיות כל ספק, שאילו דוד היה יודע שמקורות שליטה וס.א.ל מוכנות לשלם עבור המקרקעין סכומים של מיליוני שקלים מעבר למה שהוצג בפניו על ידי יעקב וכי הפרש זה של מיליוני שקלים, הולך לכיסיהם של שמריה ושל ברנשטיין הוא לא היה מסכים לכך. אי גילוי עובדות אלה מהווה, בבירור, הפרת חובות נאמנות שחבו ברנשטיין ושמריה כלפי התובעים.
חוות הדעת השמאיות, שהיו בידי ברנשטיין ושהיוו, לטענתם, בסיס למחיר שהציגו בפני דוד למכירת מקרקעי פרדס חנה
144. מאשר הובא בפניי עולה, כי ברנשטיין הציגו בפני דוד מחיר אשר היה ברור להם שהוא נמוך מערכם הריאלי; לפי דברי יעקב, ערב מכירת מקרקעי פרדס חנה היו בידיהם 3 שמאויות, אשר נערכו במועדים שונים, בשנת 2009 כדלקמן:
שמאות של בן פורת מיום 7.1.2009 (נספח ג' לתצהירו של שמריה, סומנה ח/4), שנערכה לגבי מגרשים חד-משפחתיים ודו-משפחתיים, לפיה שווי קרקע ליחידת דיור הוא 200,000 ₪ (הכוללים עלות פיתוח של 50,000 ₪ וכן מע"מ), למגרש בגודל של 250 מ"ר (היינו - 600 ₪ למ"ר (לא כולל פיתוח).
שמאות של מר יצחק סיוון (להלן: "סיוון") מיום 24.2.2009 (שהוגשה על ידי עמר לבית המשפט המחוזי, בתביעת עמר), שהתייחסה למועד אישור התב"ע - סוף שנת 2005, לפיה שווי קרקע ליחידת דיור הוא 650 ₪ למ"ר. בחישוב למגרש בגודל של 250 מ"ר מתקבל סך של 162,000 ₪ (ללא פיתוח).
שמאות של מר יעקב בירנבוים (להלן: "בירנבוים") מיום 11.11.2009, שנערכה לצורך היטל השבחה נכונה למועד ההשבחה – 13.1.2006, לפיה מחיר מגרש דו-משפחתי הוא 32,000 $ ובהתאם לשער היציג הנכון דאז - 147,808 ₪.
על אף שההחלטה על מכירת המגרשים התקבלה באמצע שנת 2010, טוענים ברנשטיין כי הייתה בשומות הנ"ל אינדיקציה לקביעת המחיר הראוי.
145. יעקב אישר, בחקירתו, כי השמאויות של סיוון ושל בירנבוים (המתייחסות לשנים 2005 ו- 2006) הן בלתי רלבנטיות, אך למרות זאת טען כי הן נותנות אינדיקציה כלשהי. יעקב טען עוד, כי הוא עקב, אז, אחר כתבות שהתפרסמו בעיתונות וכי, בנוסף לכך - יוסף, אשר עבד מול שמריה שהיה "איש השטח" שלהם, קיבל משמריה דיווחים והעביר אותם אליו (אל יעקב) והוא העביר אותם לדוד וכן לפינקלשטיין.
לתצהירו של יעקב צורפו כתבות שפורסמו בעיתונות בשנת 2010, בדבר רכישת מקרקעין באזור פרדס חנה, אולם הן מתייחסות למקרקעין המיועדים לבנייה רוויה ולא ברור כיצד יכול היה יעקב (שאיננו שמאי) להקיש מהן להערכת המחיר הנכון של קרקע לבנייה פרטית.
146. בנוסף, נסמכים ברנשטיין (לעניין המחיר שהעבירו לדוד) על הצעתה של מקורות שליטה מיום 1.12.2009. יעקב טען שהוא העביר הצעה זו לדוד וכי באותה עת הוא סקר בפניו את שווי המקרקעין כפי שהוערכו בשלוש השמאויות הנ"ל. לדבריו, הצעת מקורות שליטה (70,000 $ ליחידה, כולל מע"מ, ללא פיתוח וללא היטל השבחה) הייתה הריאלית ביותר. כך טען, על אף שלא הוגשו הצעות אחרות, שהיו בידי נתבעים 3-1, לאותו מועד.
147. ברנשטיין שמים דגש על כך שדוד לא זכר, בעדותו, את המחיר של 77 אלף דולר, על אף שהוא מופיע בתצהירו ובהמרצת הפתיחה. אינני סבורה שיש להסיק מכך דבר בנוגע לאמינותו של דוד, שהרי אין כל מחלוקת שיעקב אמר לדוד שהמחיר של מגרש הוא 70,000 $ וכי דוד ביקש שישיגו 10% יותר, היינו - 77,000 $. בהקשר לכך אומר, כי אינני תמימת דעים עם האופן בו מתארים ברנשטיין את עדותו של דוד (בעמ' 20-19). נוכח חוסר האמון שנוצר אצל דוד כלפי יעקב, לאחר שגילה את התרמית, אין להתפלא על שכך הוא חושב כיום, שיעקב אמר לו, במכוון, 70 אלף דולר על מנת שדוד ידרוש 77 אלף. דוד גם הדגיש, כי זו מסקנה שהוא מסיק ולא טען שיש לו הוכחות לכך.
הסכמי פרדס חנה
148. ההסכמים השונים שנערכו למכירת מגרשי פרדס חנה, כללו הסכמים גלויים, שבכולם נכתב המחיר שהובא לידיעתו של דוד וכן הסכמים נסתרים, בהם נכתבו תמורות גבוהות הרבה יותר, שהוסתרו מדוד. מהשתלשלות העניינים וכן מהמסמכים ומהמיילים שהוגשו עולה, כי נתבעים 3-1 פעלו בשיתוף פעולה על מנת לקבל עבור המקרקעין סכומים גבוהים, משמעותית, מסך 288,000 ₪, שהוצג בפני דוד, כאשר כל סכום שהרוכשים ישלמו מעבר לכך, יילקח לכיסיהם. המסמכים מוכיחים כי הם אמנם פעלו על מנת למקסם את התועלת שתצמח להם, מהמכירה, על חשבונם של התובעים.
אפיזודה נוספת הנוגעת למכירת מקרקעי פרדס חנה, היא רכישת 11 המגרשים הפרטיים על ידי שמריה וילדיו - חגאי וורד. הראיות שהובאו מצביעות, בבירור, על מכירה/רכישה שנעשו בתרמית ותוך הפרת אמונים על ידי נתבעים 3-1 ועל ידיעתם של חגאי וורד כי הם רוכשים מגרשים, הנמכרים להם תחת הפרת אמונים.
149. אפרט להלן את ההסכמים השונים שנעשו בנוגע למכירת מקרקעי פרדס חנה, מול מציעים שונים אשר הובאו, כולם, על ידי שמריה ואת השתלשלות העניינים בנוגע לכך.