לא למותר להבהיר, כי שיתוף פעולה זה, באי קידום העסקה עם מקורות, בשלילת זכותה לממש את האופציה ובהעדפת עסקת ס.א.ל על פניה, מגיע עד למכירת מגרשי אלרז, שכן מגרשים אלה היו כלולים בהסכמי מקורות, אך לא נכללו בהסכמי ס.א.ל. (ולעניין זה עוד אתייחס).
167. אכן, לכאורה צודקים הנתבעים בטענתם לפיה, מההסכמים עם מקורות לא נגרם לתובעים נזק. אולם זאת, מאחר שהם לא בוצעו, שכן הנתבעים 3-1 מצאו עסקה טובה יותר, היא העסקה עם ס.א.ל. ממילא לא נתבע בתביעה נזק ישיר שנגרם מעסקת מקורות, שכן, בסופו של דבר הנזק נגרם מעסקת ס.א.ל.
שמריה וחגאי טוענים, כי מקורות לא חתמה על הסכם האופציה וכי לא שולם דבר. נכון; לא הוכח תשלום ולאור תביעת מקורות נראה כי אכן לא שולם לה דבר, אך אין בכך כל רלבנטיות לענייננו, שכן לא זה הנזק, אלא הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה ממכירת מגרשי פרדס חנה לס.א.ל ולאלרז.
הסכומים העולים מההסכמים הנוספים (הנסתרים) עם מקורות ומשמעותם
168. ההפרש בין התמורה האמורה בהסכם האופציה (288,000 ₪ ובין התמורה האמורה בהסכם הראשון (500,000 ₪) הוא 212,000 ₪, כלומר, כ- 35%. גם אם נפחית מכך היטל השבחה (66 אלף ₪ ליח"ד) ושכר סביר של מתווך/משווק/יזם, עדיין מדובר בהפרש משמעותי ביותר. בנוסף, הסכם הפיצוי, לפיו אם יימכרו המקרקעין לצד ג', ישלם שמריה למקורות פיצוי בסך של 2.5 מיליון ₪ מצביע על כך שהיה לשמריה בסיס של ממש לחשוב שניתן למכור את המקרקעין בסכום גבוה מסך של 500,000 ש"ח ליחידה (כך שיוכל לגזור מההפרש 2.5 מיליון ₪ ועדיין ייוותר בידיו סכום גדול מזה שהיה נותר בידיו על פי ההסכמים עם מקורות). לא יכול להיות ספק, כי שמריה לא היה מסכם כך עם מקורות, לולא היה ברור לו, כבר אז, שהוא יכול למכור את המקרקעין בסכום גבוה, משמעותית, מכך.
עובדה זו בתוספת ההסכמה, לפיה אם המקרקעין לא יימכרו לצד ג' תפחת התמורה שתשלם מקורות ב- 50,000 ₪ ליחידה מצביעה, כשלעצמה, על כך שלשמריה הייתה הצעה ריאלית לרכוש את המקרקעין בתמורה גבוהה יותר (שאחרת מדוע שיסכים להפחית מהסכום עליו כבר סוכם?) כבר כאן טמון הפרש של מיליוני שקלים, לרעת התובעים.
169. לרכישת המגרשים החד-משפחתיים על ידי אלרז אתייחס בהמשך. בשלב זה אסתפק בכך שאציין, כי מגרשים אלה (שנכללו בהסכם עם מקורות, אך לא נכללו בהסכם עם ס.א.ל, אליו אתייחס להלן), נרכשו כולם ביום 26.8.2010, זאת - על אף שביום 10.8.2010, הודיעה מקורות, שהיא עומדת על זכותה לממש את האופציה.
קבוצת רכישה של קליין
170. במקביל, נעשה ניסיון למכור את מגרשי פרדס חנה באמצעות קבוצת רכישה שארגן מר שלמה קליין (להלן: "קליין"). ראו מכתב ששלח אליו יוסף, בשם ח.ומ.ג, ביום 11.4.2010, לפיו התחייבה ח.ומ.ג לתת לו בלעדיות במכירת מגרשי פרדס חנה, למשך 4 חודשים. גם כאן צוין, כי סכום התמורה בעבור רכישת הקרקע יהיה 288,000 ₪ (כולל מע"מ) ליחידת דיור אחת, במגרש דו משפחתי (נספח יד' למוצג ת/20).
לניסיון זה אין משמעות רבה, שכן הוא לא הבשיל, אולם עצם העובדה שבכל ההצעות וההסכמים עם חברות או קבוצות רכישה (לרבות חברת ס.א.ל), נקבעה תמורה לבעלים, בסך של 288,000 ₪, מצביעה על כך שברנשטיין ושמריה לא התכוונו, כלל, למקסם את התמורה עבור ח.ומ.ג וכי כל מטרתם הייתה להשיג תמורה גבוהה יותר מסכום זה, על מנת להותיר את כל ההפרש בידיהם, כפי שמעידים ההסכמים הנוספים שנעשו עם מקורות ועם ס.א.ל.
ההסכמים עם חברת ס.א.ל חתך ייזום והשקעות בע"מ (להלן: "ס.א.ל.") -
171. ביום 2.9.2010, שבוע בלבד לאחר מכירת המגרשים לאלרז (אליה אתייחס בהמשך), הוציא יוסף מכתב לשמריה בו הוא מודיע לשמריה שהוא קיבל את הדיווח שלו "על ניהול מו"מ עם החברה קבוצת ס.א.ל. בע"מ" (להלן: "מכתב הצעת ס.א.ל." - נספח יח' ל-ת/20).