על הבעייתיות שביצירת מידת הוכחה שלישית עמד כבוד הנשיא ברק באמרו: "...נוסחאות אלה בדבר מידת ההוכחה הפלילית מזה ומידת ההוכחה האזרחית מזה, אינן נוסחאות מדעיות או מדויקות, כי אם אך מבחנים נוחים או מעשיים [...] הייתי נמנע, על כן, מקטגוריזציה נוקשה במסגרתם של מבחנים 'נוחים או מעשיים' אלה. על כן, הייתי נמנע מיצירת מידת הוכחה שלישית, המצויה בין זו האזרחית לבין זו הפלילית [...] בעניין זה הייתי נוטה ללכת בעקבות הגישה המקובלת באנגליה [...] על פיה, ענין לנו בשתי מידות הוכחה, אזרחית ופלילית, ובשתיים בלבד. עם זאת, כמות הראיות שיהא בה כדי לספק את המידה הדרושה משתנה על פי מהות הנושא [...] דעתי היא כי יש לתת שיקול דעת לשופט, המבוסס על נסיבותיו של כל ענין וענין, תוך איזון ראוי בין האינטרסים הנוגעים לעניין, בלא לקבוע מראש קטגוריות של מצבים באשר למידת ההוכחה [...] על כן דעתי היא, כי יש להמשיך ולנקוט בגישה, כי בכל המשפט האזרחיים, מידת ההוכחה היא זו של נטיית מאזן ההסתברות, וכי במסגרתה של מידת הוכחה זו, ועל פי מבחנים של שכל ישר, כמות הראיות שיש בהן כדי לשכנע את השופט בנטייתה של ההסתברות, קשורה במהותו וחומרתו של הנושא". (שם, עמ' 604-606).
כבוד השופט בך, בעניין זיקרי (בעמ' 598-599) סבר כי מדובר בהבדלים סמנטיים וכך אמר: "נראה לי, כי במידה רבה מדובר כאן בהבדלים סמנטיים. בין אם נאמר, כי במקרים האמורים דרושה מידת שכנוע של למעלה מ-51%, אם כי פחות מהדרוש במשפט פלילי, או שנקבע, כי אין לסטות גם כאן מהכלל הנהוג במשפטים אזרחיים, היינו שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% - התוצאה על פי שתי הגישות היא אחת, היינו שהצד שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים".
לא מכבר התייחס כבוד השופט א' רובינשטיין, בפסק דינו ברע"א 9313/05 Venus Maritime Ltd נ' מדינת ישראל- משרד האוצר, אגף המכס והמע"מ, תק-על 2006(2) 4289 , 4290, לדברי כבוד הנשיא אגרנט בעניין גרינוולד לעיל, בציינו: "אכן, סוגיית עוצמת הראיות והשאלה האם קיימת דרגת ביניים בו הנטל האזרחי לזה הפלילי אינה פשוטה, ונכתב בעניינה עוד משכבר הימים (ראו ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 ). בסופו של יום דומה, שלא נס ליחם של דברי השופט (כתארו אז) אגרנט כי 'אף אחד משני המבחנים האמורים (מעבר לספק הסביר הפלילי, ומאזן ההסתברויות האזרחי - א"ר) אינו מבחן החלטי, ובתחום כל אחד מהם עלולה להשתנות מידת ההוכחה הדרושה ממקרה למקרה, הכל לפי רצינות העניין השנוי במחלוקת". או, כלשונו של כבוד השופט ריבלין בע"א 7516/02 ד"ר דוד פישר נ' רו"ח צבי יוכמן, תק-על 2005(2), 81, 90): "אכן, לא ברף-הוכחה שונה עסקינן, כי אם ביישומו של רף-ההוכחה של מאזן ההסתברויות, בהתחשב בנסיבות המקרה, במהות הטענות ובחומרתן". ראו גם ע"א 10281/03 אריה (אריק) קורן נ' עמינדב (עמי) ארגוב, תק-על 2006(4) 3748 , 3755; ע"א 9796/03 חביב שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 397 , 424-425 , אשר הקו המנחה בהם הוא, כי אין להתעלם מהיבטים פליליים הקיימים בהליך אזרחי (ככל שקיימים) וכי יש לתת לכך ביטוי בשקילת כמות הראיות, רצינותן ועוצמתן.