פסקי דין

תא (ת"א) 42322-04-16 עירית תל-אביב-יפו נ' ארט ווש בע"מ - חלק 3

07 נובמבר 2018
הדפסה

12. בנסיבות בהן הלכת פרידמן שינתה את ההלכה בסוגיה זו ובעת שהתביעה לא נדחתה על הסף, כאמור לעיל בהחלטה מיום 4.4.17, הנני סבורה כי נכון לשוב ולדון בטענות הנתבע לדחיית התביעה בטענת התיישנות כעת בסיומו של ההליך, על בסיס טענותיו של הנתבע כפי שפורטו במהלכו, גם אם לא הפנה להן באופן מפורש בסיכומיו. ולעניין זה אני סבורה כי יש לפעול כאמור ביתר שאת כאשר הנתבע אינו מיוצג.

13. לטענת התובעת, ההלכה הפסוקה כפי שנקבעה בעניין סלומון קובעת, כי מרוץ ההתיישנות בהליך האזרחי ייעצר בשל הליכי גבייה מנהליים, לפיכך, במקרה דנן, לא תתקבל טענת ההתיישנות בהתאם לסעיף 5 לחוק ההתיישנות. ואולם בהלכת פרידמן נקבע כי אין בהליכי גבייה מנהליים שנקטה רשות מנהלית כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות בהליך אזרחי:

"בהתאם, יש לקבוע בסוגיה העקרונית – כפי שקבעו אף ערכאות קמא – כי ככל שעסקינן במרוץ ההתיישנות בהליך אזרחי, הליכי גבייה מינהליים אינם עוצרים או מאפסים את המרוץ."
(פסקה ז' לפסק דינו של השופט הנדל).

14. עוד נקבע בהלכת פרידמן כי אין בקבלת טענת ההתיישנות במסגרת ההליך האזרחי, כדי למנוע מהעירייה לפעול לגביית החוב הנטען על ידה באפיק המנהלי, אשר מרוץ ההתיישנות בו עשוי להיעצר על ידי הליכי הגבייה שנקטה לטענתה. קרי, עדיין נתונה לרשות האפשרות להמשיך בהליך הגביה המנהלי.
"ההכרעה בתיק זה אינה סוגרת את כל השערים בפני הרשות. גם אם ננעלו דַּלְתֵי הליך אזרחי – דלתי הליך מינהלי לא ננעלו. כאמור, הליכי הגבייה המינהליים אינם מקפיאים את מרוץ ההתיישנות בהליך האזרחי. ברם, לפי "חזקת האיפוס" שנקבעה בעניין סלומון – בכוחם לסייע לרשות בכל הקשור למרוץ ההתיישנות של הליכי הגבייה המינהליים עצמם. לפי חזקת איפוס זו, "פעולת גבייה מינהלית שהובאה לידיעת החייב מקימה חזקה בדבר איפוס מירוץ ההתיישנות" (שם, פסקה 21 לפסק דינו של הנשיא גרוניס)."
(פסקה ו', סעיף 16 לפסק דינו של השופט הנדל).

15. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע:
"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה."

16. בסיכומיה טוענת התובעת כי יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד היווצרות העילות הנטענות על ידה. העילה המתבססת על חוק ההסדרים קמה במועד בו הפסיקה החברה את פעילותה. סוגיה זו לא היתה במחלוקת בין הצדדים. הנתבעת הפסיקה את פעילותה במקביל לעזיבתה את הנכס בשנת 2007. העילה המתבססת על הרמת מסך, קמה במועד בו נוצר חובה של החברה. החוב הנטען על ידי התובעת התגבש בשנת 2007. לפיכך, עילות התביעה התיישנו עובר להגשת התביעה באפריל 2016.
17. בסיכומי התשובה, במענה להחלטתי כי על התובעת להתייחס להלכת פרידמן, טענה התובעת כי מכתבו של הנתבע, הנחזה לשאת תאריך מיום 24 דצמבר 2009 (ת/2) (להלן: "המכתב"), מהווה הודאה מטעם הנתבע בחוב, ולפיכך מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, העוצרים את מירוץ ההתיישנות. גם טענה זו אין בידי לקבל.
18. סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע את החריג הבא, לכלל הקבוע בסעיף 6 לחוק ההתיישנות, ולפיו תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה:
"הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה.
בסעיף זה, "הודאה" – למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות."

עמוד הקודם123
4...10עמוד הבא