קיזוז דמי ההכשרה
27. עם זאת, שוכנענו כי יש לקבל את טענתו של ניר לעניין קיזוז דמי ההכשרה שביצעה החברה.
28. אכן על פי הסכם העבודה, נקבע כי אם ניר לא יסיים את השנה השלישית לעבודתו הוא יהיה חייב להשיב 10,000 $ לחברה. בסעיף 7 ל"כתב ההסכמה אישור והתחייבות" (נספח א' להסכם העבודה) נקבע סכום פיצוי הדרגתי, כאשר הסכום הולך ופוחת משנה לשנה, בזו הלשון:
"7.1 עד תום השלב הראשון בהכשרתו (טיסה על מטוס פייפר) - סך של 1,000 דולר ארה"ב (אלף דולר ארה"ב) כהשתתפות בהוצאות שהוציאה החברה בגין ההכשרה;
7.2 לאחר תום השלב הראשון של ההכשרה ולפני מועד קבלת ההסמכה על ידי החברה ו/או על ידי רת"א ו/או עד שנה מסיום ההכשרה - סך של 25,000 דולר ארה"ב (עשרים וחמישה אלף דולר ארה"ב) כהשתתפות בהוצאות שהוציאה החברה בגין ההכשרה.
7.3 מתום השנה הראשונה להכשרתו ועד לתום השנה השנייה להכשרתו של הטייס-סך של 18,000 דולר ארה"ב (שמונה עשר אלף דולר ארה"ב) כהשתתפות בהוצאות שהוציאה החברה בגין ההכשרה.
7.4 מתום השנה השנייה להכשרתו ועד תום השנה השלישית להכשרתו של הטייס - סך של 10,000 דולר ארה"ב כהשתתפות בהוצאות שהוציאה החברה בגין ההכשרה."
29. ואולם, עלינו לבחון האם הדרישה בחוזה לתשלום עבור הכשרתו עקב סיום החוזה טרם זמנו, היא סבירה ומדתית בנסיבות העניין, כפי שקבעה הפסיקה כי:
" במצב דברים בו עובד נשלח לקורס על חשבון המעסיק והעובד עוזב את מקום העבודה במהלך הקורס או פרק זמן קצר לאחר מכן, בידי המעסיק ישנן כמה דרכים להבטיח את עצמו: (1) המעסיק רשאי מלכתחילה להתנות את השתתפות העובד בקורס בכך, שבמצב הנ"ל העובד ישיב למעסיק את עלות הקורס ואת שכר העבודה אשר שולם לו בשעות שבהן השתתף בקורס; זאת בכפוף למבחן הסבירות..."
(ע"ע 292/99 עמיחי - חברת יוסי גולדהמר [פורסם בנבו] פד"ע לה 204, 218 (2000)).
30. בפסק הדין רחב היריעה בעניין טמיר נתיבי אויר (ע"ע 38834-10-10 טמיר נתיבי אויר בע"מ - רונן קמחי [פורסם בנבו] (8.11.15)) ובהתבסס על האסמכתאות שם, התייחס בית דין זה, מפי חברתי השופטת לאה גליקסמן, לסוגיית התחייבות עובד להשבת עלות הכשרה ככל שלא יעבוד פרק זמן מינימאלי. בית הדין עמד תחילה על הצורך בהכשרתו של העובד השוכן לצד החובה לכבד את האינטרס הלגיטימי של המעסיק להפיק תועלת מהכשרתו של העובד, לפחות לפרק זמן מינימאלי, שיש בו כדי להצדיק את ההשקעה בהכשרתו של העובד, ובכך למנוע מצב שבו עובד יסיים את עבודתו ביוזמתו זמן קצר לאחר תום ההכשרה, כך שהמעסיק לא יזכה כלל ליהנות מפרי השקעתו. לפיכך נקבע, כי ככלל, לגיטימי לדרוש מעובד להתחייב לתקופת העסקה מינימאלית כתנאי למימון ההכשרה על ידי המעסיק, ולהשיב את עלות ההכשרה או חלקה, ככל שיפר את התחייבותו.
אולם, מאחר שמדובר בהתחייבות חד צדדית של העובד לתקופת העסקה מינימאלית, להבדיל מהתחייבות הדדית להסכם עבודה לתקופה קצובה, הרי שהיא פוגעת בחופש העיסוק של העובד. על כן, ומאחר שזכותו של העובד לחופש העיסוק אינה מוחלטת, כי אם יחסית, נקבע כי יש לאזנה מול האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק המצדיקים מתן תוקף להגבלת חופש העיסוק של העובד, הן במהלך תקופת העבודה והן לאחר סיומה. לפיכך, יש לבחון בכל מקרה אם בהסכם המחייב את העובד בתקופת העסקה מינימאלית כתמורה להכשרה, או בתשלום תמורתה ככל שיפר את התחייבותו, נערך איזון ראוי בין זכות העובד לחופש העיסוק לבין האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק.
בית הדין הוסיף וקבע כי לצורך הבחינה אם נעשה איזון ראוי יש לבחון את מכלול נסיבות ההכשרה; את משך תקופת ההתחייבות וסבירותה ביחס להכשרה שניתנה לעובד; היחס בין עלות ההכשרה למעסיק לבין סכום ההשבה; רמת ההשתכרות של העובד במהלך תקופת ההתחייבות והיחס בינה לבין סכום ההשבה; אפיקי הקידום וההתפתחות המקצועית של העובד במקום העבודה במהלך תקופת ההתחייבות; קיומה או היעדרה של הדדיות בין חובות העובד לבין חובות המעסיק בתקופת ההתחייבות. כמו כן, יש להביא בחשבון את פער הכוחות הקיים בדרך כלל בין המעסיק לבין העובד במועד חתימת הסכם העבודה, עת העובד זקוק לעבודה לפרנסתו, וכפועל יוצא מכך מסכים לחתום על הסכם עבודה הכולל הוראות המגבילות את חופש העיסוק שלו.
31. בענייננו אנו, ניר החל לעבוד ביום 1.8.11 וסיים בפועל את עבודתו בחברה בחודש 4/2014, היינו חודשים ספורים טרם סיים שלוש שנות עבודה מלאות בחברה, כנדרש בהסכם העבודה. אלא שבהתאם לפסיקה אותה פרטנו לעיל, יש לשים לב אל כלל הנסיבות, ובכלל זאת העובדה שהייתה לאורך התקופה הפחתה בשכרו (שאמנם, כפי שקבענו, אין לראות בה כשלעצמה ככזו המצדיקה התפטרות בדין פיטורים בנסיבות העניין, אולם ודאי כי נסיבה זו מצטרפת לכלל הנסיבות המצדיקות שלא להחיל באופן דווקני את התנאי בחוזה של קיזוז דמי ההכשרה). כך גם יש ליתן את הדעת כי בהתאם לקביעתו של בית הדין האזורי סכום ההכשרה ששולם על ידי החברה הוא חלק מהוצאותיה, קרי ההוצאה בגין ההכשרה נחשבת להוצאה מוכרת בשל היותה הוֹצאה שהוּצאה לצורך ייצור הכנסה, וכמו כן החברה ניכתה את עלות דמי ההכשרה מהשכר נטו שקיבל ניר ולא מהשכר ברוטו. אי לכך, יתכן שעלות ההכשרה הייתה בפועל נמוכה יותר. עוד יש להוסיף את העובדה כי ניר הוכשר יחד עם טייס נוסף, כך שלפחות חלק מהוצאות ההכשרה לא היו רק בעבור ניר לבדו.
32. אשר על כן, נוכח האמור לעיל, כלל הנסיבות בענייננו מוביל למסקנה כי אין מקום לחייב את ניר בהשבת עלות ההכשרה, וערעור ניר בעניין זה מתקבל איפוא.