פסק דין
הנשיאה ורדה וירט-ליבנה
פתח דבר
1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת אריאלה גילצר- כץ; סע''ש 46193-07-14) [פורסם בנבו] מיום 9.9.16.
2. בפסק הדין התקבלה חלקית תביעתו של מר ניר הקסטר - המערער בע"ע
14608-10-16 והמשיב בע"ע 14405-10-16 (להלן – ניר) לתשלום פדיון חופשה שנתית, הפרשי שכר בגין שעות עבודה ששולמו בחסר, תשלום בעד עבודה נוספת והחזר תגמולי מילואים, כנגד חברת כים-ניר ניהול מערכות בע''מ, המערערת בע"ע 14405-10-16 והמשיבה בע"ע 14608-10-16 (להלן – החברה).
הרקע העובדתי
3. החברה היא חברת תעופה, המספקת שירותי טיסה ייחודיים לחקלאות ולכיבוי אש.
4. ביום 27.7.11 חתמו הצדדים על הסכם העסקה, במסגרתו התחייב ניר לעבוד בחברה 3 שנים לפחות.
5. ביום 1.8.11 החל ניר לעבוד בחברה, כאשר בשלושת החודשים הראשונים לעבודתו עבר הכשרה מקצועית כטייס חקלאי (להלן - תקופת ההכשרה).
6. במסגרת הסכם ההעסקה נקבע שכרו של ניר על סך 7,000 ₪ לחודש בתקופת ההכשרה. לאחר תקופת ההכשרה ועד שנה ממועד תחילת העסקה נקבע שכרו על סך 13,000 ₪ בגין 20 שעות טיסה ותשלום נוסף של 280 – 350 ₪ בעבור כל שעת טיסה נוספת מעבר ל-20 שעות. מהשנה השנייה לעבודתו נקבע שכרו של ניר על סך 15,000 ₪ בגין 20 שעות טיסה ובעבור כל שעת טיסה נוספת כפי שנקבע בשנה הראשונה. מהשנה השלישית לעבודתו נקבע כי ניר ישתכר 18,000 ₪ בגין 20 שעות טיסה ובעבור כל שעת טיסה נוספת כפי שנקבע בשנה הראשונה והשנייה. עוד נקבע בהסכם ההעסקה כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא יחול על עבודתו של ניר.
7. ביום 29.2.12 נשלח לניר ולשאר עובדי החברה מכתב מהמנכ"ל דאז, מר אלכס אכטמן, לפיו החל מחודש 3/2012 יופחת שכרם של העובדים המשתכרים מעל 10,000 ₪ בשיעור של 10% - 20% עד לסוף שנת 2013. נציגי העובדים התנגדו מלכתחילה להפחתת השכר, אך למעשה שכרו של ניר הופחת עד למועד התפטרותו.
8. ביום 30.1.14 הודיע ניר כי הוא מתפטר מעבודתו בחברה ללא כל נימוק, וסיים בפועל את עבודתו בחודש 4/2014.
9. בגין תקופת עבודתו וסיומה הגיש ניר כנגד החברה תביעה לבית הדין האזורי ובה טען טענות אלו:
א. שכרו הקובע איננו על פי 20 שעות טיסה, כפי שנקבע בהסכם ההעסקה, אלא לפי ממוצע שעות הטיסה אשר ביצע ב-12 החודשים האחרונים לעבודתו, שהן 36 שעות טיסה בתוספת 20% השווים לזמני הרצה על מסלול הטיסה, נסיעה על מסלול הטיסה, תדלוק והכנת המטען, ולא כפי שחישבה החברה את הזמן שבו נמצא המטוס באוויר בלבד.
ב. התפטרותו מהחברה היא עקב הרעת תנאים. החברה חישבה בחסר את שכרו הקובע ועל כן עתר כנגדה לתשלום הפרש פיצויי פיטורים בסך 20,405 ₪. בנוסף לכך טען כי מסמכי שחרור פיצויי הפיטורים הועברו אליו באיחור.
ג. שכרו שולם בחסר בשל האמור לעיל, ולכן תבע מהחברה הפרשי שכר בסך של 38,464 ₪.
ד. נטען כי עבד שעות נוספות רבות בהן ביצע מטלות נוספות שאינן בטיסה. בין השאר, ביצע פרויקטים שאינם קשורים לעבודת הטיסה: קביעת הנחיות וחקירת נחיתות אונס, בגינן נתבע סך של 9,000 ₪.
ה. מחודש 3/2012 הופחת שכרו באופן חד צדדי ונתבע בגין כך סך של 41,130 ₪.
ו. החברה קנסה אותו בשל התפטרותו ויש להשיב סכום זה בסך של
34,490 ₪.
ז. בתקופת עבודתו בחברה שירת במילואים חד-יומיים. לכן בחודשים בהם שירת במילואים והשלים את מכסת 20 שעות הטיסה, הוא זכאי למלוא התגמולים ששולמו לחברה מהמוסד לביטוח לאומי. בחודשים בהם לא השלים את מכסת השעות (20 שעות טיסה) והוא ביצע שירות מילואים בימים שבהם היה אמור לעבוד, אזי הוא זכאי לתגמולי המילואים בניכוי השכר שהיה מקבל אילו עבד. בסעיף זה נתבע סך של 88,739 ₪.
ח. בחודשים בהם הוצא לחופשה הוא ביצע 20 שעות טיסה והחברה לא שילמה לו למעשה כל תמורה בגין החופשה. לכן הוא זכאי ל-36 ימי חופשה. כמו כן שכרו הקובע לצורך יום חופשה עמד על סך 1,017 ₪ ליום ולא על סך 720 ₪ ליום. ניר עתר לפדיון ימי חופשה בסך של 40,621 ₪.
ט. בנוסף לכך, בשל התנהלות החברה נגרמה לו עוגמת נפש ובגינה נתבע סך של 50,000 ₪.
10. החברה טענה מנגד טענות אלו:
א. כי שילמה לניר את משכורתו הבסיסית גם בחודשים בהם לא השלים 20 שעות טיסה, כי השקיעה כספים רבים במסגרת הכשרתו כטייס חקלאי ונשאה בתשלומים של אגרות הבחינות והרישיון.
ב. כי מרבית תגמולי המילואים הועברו לניר, וכי הוא לא העביר לחברה את האישורים בדבר ימי המילואים שבוצעו או שהעבירם באיחור רב, ורק כעת התחוור לה כי לניר מגיעים הפרשים בסך 17,014 ₪.
ג. עובדי החברה הם טייסים המתפקדים גם ככונני כיבוי אש והכוננות מתבצעת מבית הטייס או במִנחת המטוסים. החברה שילמה לניר שעות כוננות לפי תעריף שנקבע.
ד. החברה לא התחייבה להפסיק את ההפחתה שביצעה בשכרם של עובדיה. ההפחתה נעשתה בהסכמת ועד העובדים, וניר עבד במשך יותר משנתיים לאחר ההודעה על ההפחתה, ללא שמחה על כך. טענתו כי התפטר בשל הרעת תנאים הועלתה רק לאחר שהחברה הבהירה לו כי עליו להשיב לה את חובו בגין הכשרתו.
ה. 20 שעות הטיסה בחודש נקבעו בהסכם ההעסקה לבקשתו של ניר. שעות הטיסה נספרות כשעות טיסה בפועל, וניר הסכים לכך ולא מחה. החברה החילה על עצמה את תקנות הטיס (מגבלות זמן טיסה בשירותי התעופה) תשל"א – 1971 (להלן – תקנות הטיס) לעניין מגבלות שעות הטיסה המותרות, כפי שנקבע בהסכם. הגדרת זמן טיסה לפי תקנות הטיס איננה זהה לצורך חישוב שכר. על פי הנוהל המקובל בחברה, חישוב שעות הטיסה נעשה לפי זמן השהייה של המטוס באוויר.
ו. בימים בהם ניר לא היה משובץ לעבודה כלשהי, החברה יכולה הייתה לקבוע כי הוא יצא לחופשה, והיא לא ביקשה מניר לבצע עבודה כלשהי בימי החופשה. החברה ניהלה פנקס חופשות כדין, כאשר חלק מימי החופשה התבקשו על ידי ניר, והחברה אף לא ניכתה את מלוא ימי החופשה שנלקחו על ידו.
ז. במכתב ההתפטרות לא ציין ניר את הסיבה להתפטרותו, והוא אף לא התריע קודם לכן על כוונתו להתפטר. החברה ניסתה לשכנע אותו להמשיך ולעבוד אצלה לאחר התפטרותו, אולם הוא סירב.
ח. החברה קיזזה את חובו של ניר בתלוש השכר האחרון, ולא ביקשה לקבל לידיה את כספי קרן הפיצויים.
פסק דינו של בית הדין האזורי
11. בפסק הדין קיבל בית הדין האזורי את תביעתו של ניר באופן חלקי, ואלו עיקרי קביעותיו:
א. התפטרות בדין מפוטר והחזר הפחתת השכר – הגם שאין מחלוקת כי נעשתה הפחתה במשכורתו של ניר, כפי שנעשתה הפחתה במשכורותיהם של שאר העובדים, מאחר שלא מחה על כך והמשיך לעבוד בחברה אין לו עילת תביעה כנגד החברה מכיוון שבשתיקתו הסכים לשינוי בחוזה העבודה. כמו כן נקבע כי הוא לא עמד בכללים שנקבעו בפסיקה לעניין התפטרות בדין פיטורים, זאת משום שעל אף שניתן אולטימטום ע"י ועד טייסי החברה להפסקת ההפחתה בשכר עד לחודש ינואר 2014, ניר התפטר טרם קבלת משכורת ינואר 2014, כך שאפילו לא המתין כדי לדעת אם ההפחתה נמשכת. כמו כן, במכתב ההתפטרות ניר כלל לא מציין את סיבת ההתפטרות, והעלה טענתו בדבר התפטרות עקב הרעת תנאים רק 3 חודשים לאחר התפטרותו ובעקבות דרישת החברה לתשלום ההכשרה. על כן קבע בית הדין האזורי כי ניר התפטר מעבודתו והוא איננו מתפטר בדין מפוטר, ומשכך גם נדחתה תביעתו להחזר ההפחתה בשכר.
ב. קיזוז דמי הכשרה - בית הדין האזורי קבע כי בהתאם להסכם העבודה התחייב ניר בהשבת הכספים שהושקעו בהכשרתו אם לא ימלא שלוש שנים בעבודתו, ולכן קיזוז השכר שביצעה החברה הוא כדין, וסכום הקנס הינו סכום מידתי וסביר בנסיבות העניין.
ג. השכר הקובע – בית הדין האזורי קבע כי עולה מהסכם העבודה שהמשכורת החודשית של ניר היא בעבור 20 שעות טיסה, וכי עיון בממוצע שעות הטיסה שאותן ביצע ניר לאורך תקופת עבודתו, מעלה כי מכסת שעות הטיסה החודשית שנקבעה בהסכם כמסגרת העסקתו תואמת את עבודתו בפועל. בית הדין האזורי הוסיף, כי שעות הטיסה הנוספות שביצע ניר לא היו קבועות ולכן אין לכלול אותן בממוצע השנתי, כך ששכר בעבור 20 שעות טיסה בחודש משקף נאמנה את המציאות על פני שנות עבודתו של ניר. משכך נקבע כי השכר הקובע עומד על סך 18,000 ש"ח (שכרו של ניר בשנה האחרונה לעבודתו).
לאור קביעה זו נדחתה התביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים.
ד. תשלום שכר עבודה בחסר- בית הדין האזורי דחה את טענת החברה כי חישוב זמן הטיסה הוא מרגע ההמראה וקבע כי אין לטענה זו כל אחיזה בדין, וכי יש בה כדי לקפח את זכויותיו של ניר. מאחר שלא הובא תחשיב נגדי לתחשיב שהציג ניר, קבע בית הדין האזורי כי על החברה לשלם לניר את ההפרש עבור אותן שעות טיסה שלא שולמו בסך 38,463.60 ₪.
ה. עבודה נוספת – בית הדין האזורי קבע כי מעבר לשעות הטיסה ביצע ניר עבודה נוספת, 3 פרויקטים, שעליהם לא קיבל שכר: קביעת הנחיות לריסוס אווירי עם מסיכה ושתי חקירות של נחיתות אונס בפייפר. לכן, ומאחר שלא הוזם תחשיבו של ניר לתוספת שכר של 3,000 ₪ לכל פרויקט וברי כי לא יעלה על הדעת כי עבודות אלו יתבצעו ללא תמורה, על החברה לשלם 9,000 ₪ בגין פרויקטים אלו.
ו. תגמולי מילואים - בית הדין האזורי קבע כי כאשר ניר טס 20 שעות בחודש עבור החברה, היא הייתה מחויבת להעביר לו את מלוא הסכומים שנתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי עבור תגמולי מילואים. כיוון שבהסכם העבודה לא נקבעו ימי עבודה קבועים ולא נכתב כי על ניר להיות זמין בכל ימות השבוע, הרי שלחברה לא הייתה זכות לקחת לעצמה את תגמולי המילואים, והתקבלה איפוא תביעתו של ניר להחזר תמלוגי המילואים בסך של 80,040 ₪.
ז. דמי חופשה - בית הדין האזורי קבע כי במקרים בהם ביצע ניר את עבודתו באותו חודש, קרי 20 שעות טיסה, החברה לא יכלה לנכות ימי חופשה ממכסת ימי החופשה שעמדו לזכותו. לפיכך, על החברה לשלם לניר פדיון ימי חופשה בסך 25,920 ₪ (18,000/25*36).
ח. נוכח תוצאת הדברים נקבע כי החברה תשלם לניר שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 2,000 ₪, כאשר סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.
הערעורים
12. כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי הגישו שני הצדדים ערעורים. להלן נביא את הטענות שהועלו בערעורים כסדרן.
ערעור ניר (ע"ע 14608-10-16)
13. ניר טען בערעורו כי שגה בית הדין האזורי בקביעתו בנוגע לחיובו בתשלום קנס בגין אי השלמת שלוש שנות עבודה מלאות בחברה. לטענתו, מעסיק אינו יכול לאחוז את החבל בשני קצותיו - מצד אחד להפר את חוזה העבודה באופן חד צדדי ולהפחית משכרו, ומהצד השני להטיל עליו קנס על כי נאלץ להתפטר בגין כך. עוד נטען כי הפחתת השכר באופן חד צדדי נעשתה שלא כדין, ויש להורות על תשלום הסכומים שהופחתו משכרו. ניר הוסיף וטען כי שגה בית הדין האזורי בקביעתו כי החברה הייתה זכאית לקזז משכרו תמלוגי מילואים שהועברו אליה עבורו מהמוסד לביטוח לאומי בגין שירות מילואים שביצע, וקמה לו הזכות להחזר הכספים שקוזזו משכרו שלא כדין. עוד נטען כי יש לראות בו בנסיבות העניין כמתפטר בדין מפוטר בשל נסיבות התפטרותו בגין פגיעה בשכרו; בשל התגייסותו למשטרת ישראל; ובשל כך שחתום על סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים כך שממילא הוא זכאי לכספי הפיצויים במלואם. לבסוף טען ניר כי תשלום הכספים עבור ההכשרה כבר מגולם בשכר המדורג שניתן לו בשנות העבודה הראשונות ולכן בכל מקרה אין לגבות ממנו "כפל קנס". בשולי הדברים הוסיף ניר כי החברה הגישה לבית הדין האזורי תצהירים ש"אינם אמת" ביחס לכספים שנטען על ידה כי הוציאה עבור הכשרתו, וזאת בהתבסס על דבריו של עובד החברה, מר צביקה רוזן, שנאמרו לניר לאחר מתן פסק דינו של בית הדין האזורי.
14. החברה טענה מנגד כי יש לדחות את טענתו של ניר להשבת החלק היחסי של עלות ההכשרה שהשקיעה בו החברה, שעה שלא עמד בתנאים שנקבעו בעניין זה בהסכם העבודה. עוד נטען, כי יש לדחות את הטענה בנוגע להפחתת השכר הכללית שנערכה בחברה, אשר הסכמתו של ניר אליה משתקפת בהמשך עבודתו בחברה כשנה וחצי לאחר שנקבעה, וממילא אינה מהווה הפרה חד צדדית של הסכם העבודה. כפועל יוצא מכך יש גם לדחות את הטענה שהתפטר בדין מפוטר בשל הרעת תנאים, ובפרט שטענה זו עלתה לראשונה רק לאחר שניר נותר חייב כספים לחברה, לאחר שלא השלים את תקופת ההכשרה לה התחייב. בהקשר לכך נטען כי לעניין חתימתו של ניר על סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים אין רלוונטיות לקביעה אם התפטר בדין מפוטר, וכי הטענה כי התפטר בשל התגייסותו למשטרה היא טענה חדשה בערעור ומהווה הרחבת חזית אסורה, וממילא כלל אינה רלוונטית לענייננו. לבסוף נטען, כי יש לדחות את הטענה שהחברה לא הייתה זכאית לקזז את חובו של ניר כלפיה מכל סכום שהייתה חייבת לשלם לו. טרם סיום נטען כי יש למחוק מסיכומי ניר את ההתייחסות המבוססת על תגובת עובד החברה לשעבר, מר צביקה רוזן, שהינה עדות שמועה שכלל לא הובאה בפני בית הדין האזורי.
15. בסיכומי התשובה מטעמו של ניר נטען, בין היתר, כי: יש סתירות רבות בטענות החברה; כי לראשונה בסיכומיה טענה החברה כי הייתה הסכמה להפחתה בשכר מצד הטייסים; כי הקנס שנוכה משכרו לא היה יחסי וקצוב אלא שרירותי, שערורייתי, מוגזם, מופרז וחסר אחיזה במציאות; כי הוכח שהתפטר רק לאחר שהוברר כי אין ביכולתו לשנות את רוע הגזירה ולהפסיק את ההפחתה בשכרו; כי החברה אינה במצב כלכלי קשה כנטען על ידה; וכי מר צביקה רוזן הוא עובד בחברה ואינו "עובד לשעבר".