פסק דין
הנשיאה ורדה וירט-ליבנה
פתח דבר
1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת אריאלה גילצר- כץ; סע''ש 46193-07-14) [פורסם בנבו] מיום 9.9.16.
2. בפסק הדין התקבלה חלקית תביעתו של מר ניר הקסטר - המערער בע"ע
14608-10-16 והמשיב בע"ע 14405-10-16 (להלן – ניר) לתשלום פדיון חופשה שנתית, הפרשי שכר בגין שעות עבודה ששולמו בחסר, תשלום בעד עבודה נוספת והחזר תגמולי מילואים, כנגד חברת כים-ניר ניהול מערכות בע''מ, המערערת בע"ע 14405-10-16 והמשיבה בע"ע 14608-10-16 (להלן – החברה).
הרקע העובדתי
3. החברה היא חברת תעופה, המספקת שירותי טיסה ייחודיים לחקלאות ולכיבוי אש.
4. ביום 27.7.11 חתמו הצדדים על הסכם העסקה, במסגרתו התחייב ניר לעבוד בחברה 3 שנים לפחות.
5. ביום 1.8.11 החל ניר לעבוד בחברה, כאשר בשלושת החודשים הראשונים לעבודתו עבר הכשרה מקצועית כטייס חקלאי (להלן - תקופת ההכשרה).
6. במסגרת הסכם ההעסקה נקבע שכרו של ניר על סך 7,000 ₪ לחודש בתקופת ההכשרה. לאחר תקופת ההכשרה ועד שנה ממועד תחילת העסקה נקבע שכרו על סך 13,000 ₪ בגין 20 שעות טיסה ותשלום נוסף של 280 – 350 ₪ בעבור כל שעת טיסה נוספת מעבר ל-20 שעות. מהשנה השנייה לעבודתו נקבע שכרו של ניר על סך 15,000 ₪ בגין 20 שעות טיסה ובעבור כל שעת טיסה נוספת כפי שנקבע בשנה הראשונה. מהשנה השלישית לעבודתו נקבע כי ניר ישתכר 18,000 ₪ בגין 20 שעות טיסה ובעבור כל שעת טיסה נוספת כפי שנקבע בשנה הראשונה והשנייה. עוד נקבע בהסכם ההעסקה כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא יחול על עבודתו של ניר.
7. ביום 29.2.12 נשלח לניר ולשאר עובדי החברה מכתב מהמנכ"ל דאז, מר אלכס אכטמן, לפיו החל מחודש 3/2012 יופחת שכרם של העובדים המשתכרים מעל 10,000 ₪ בשיעור של 10% - 20% עד לסוף שנת 2013. נציגי העובדים התנגדו מלכתחילה להפחתת השכר, אך למעשה שכרו של ניר הופחת עד למועד התפטרותו.
8. ביום 30.1.14 הודיע ניר כי הוא מתפטר מעבודתו בחברה ללא כל נימוק, וסיים בפועל את עבודתו בחודש 4/2014.
9. בגין תקופת עבודתו וסיומה הגיש ניר כנגד החברה תביעה לבית הדין האזורי ובה טען טענות אלו:
א. שכרו הקובע איננו על פי 20 שעות טיסה, כפי שנקבע בהסכם ההעסקה, אלא לפי ממוצע שעות הטיסה אשר ביצע ב-12 החודשים האחרונים לעבודתו, שהן 36 שעות טיסה בתוספת 20% השווים לזמני הרצה על מסלול הטיסה, נסיעה על מסלול הטיסה, תדלוק והכנת המטען, ולא כפי שחישבה החברה את הזמן שבו נמצא המטוס באוויר בלבד.
ב. התפטרותו מהחברה היא עקב הרעת תנאים. החברה חישבה בחסר את שכרו הקובע ועל כן עתר כנגדה לתשלום הפרש פיצויי פיטורים בסך 20,405 ₪. בנוסף לכך טען כי מסמכי שחרור פיצויי הפיטורים הועברו אליו באיחור.
ג. שכרו שולם בחסר בשל האמור לעיל, ולכן תבע מהחברה הפרשי שכר בסך של 38,464 ₪.
ד. נטען כי עבד שעות נוספות רבות בהן ביצע מטלות נוספות שאינן בטיסה. בין השאר, ביצע פרויקטים שאינם קשורים לעבודת הטיסה: קביעת הנחיות וחקירת נחיתות אונס, בגינן נתבע סך של 9,000 ₪.
ה. מחודש 3/2012 הופחת שכרו באופן חד צדדי ונתבע בגין כך סך של 41,130 ₪.
ו. החברה קנסה אותו בשל התפטרותו ויש להשיב סכום זה בסך של
34,490 ₪.
ז. בתקופת עבודתו בחברה שירת במילואים חד-יומיים. לכן בחודשים בהם שירת במילואים והשלים את מכסת 20 שעות הטיסה, הוא זכאי למלוא התגמולים ששולמו לחברה מהמוסד לביטוח לאומי. בחודשים בהם לא השלים את מכסת השעות (20 שעות טיסה) והוא ביצע שירות מילואים בימים שבהם היה אמור לעבוד, אזי הוא זכאי לתגמולי המילואים בניכוי השכר שהיה מקבל אילו עבד. בסעיף זה נתבע סך של 88,739 ₪.
ח. בחודשים בהם הוצא לחופשה הוא ביצע 20 שעות טיסה והחברה לא שילמה לו למעשה כל תמורה בגין החופשה. לכן הוא זכאי ל-36 ימי חופשה. כמו כן שכרו הקובע לצורך יום חופשה עמד על סך 1,017 ₪ ליום ולא על סך 720 ₪ ליום. ניר עתר לפדיון ימי חופשה בסך של 40,621 ₪.
ט. בנוסף לכך, בשל התנהלות החברה נגרמה לו עוגמת נפש ובגינה נתבע סך של 50,000 ₪.
10. החברה טענה מנגד טענות אלו:
א. כי שילמה לניר את משכורתו הבסיסית גם בחודשים בהם לא השלים 20 שעות טיסה, כי השקיעה כספים רבים במסגרת הכשרתו כטייס חקלאי ונשאה בתשלומים של אגרות הבחינות והרישיון.
ב. כי מרבית תגמולי המילואים הועברו לניר, וכי הוא לא העביר לחברה את האישורים בדבר ימי המילואים שבוצעו או שהעבירם באיחור רב, ורק כעת התחוור לה כי לניר מגיעים הפרשים בסך 17,014 ₪.
ג. עובדי החברה הם טייסים המתפקדים גם ככונני כיבוי אש והכוננות מתבצעת מבית הטייס או במִנחת המטוסים. החברה שילמה לניר שעות כוננות לפי תעריף שנקבע.
ד. החברה לא התחייבה להפסיק את ההפחתה שביצעה בשכרם של עובדיה. ההפחתה נעשתה בהסכמת ועד העובדים, וניר עבד במשך יותר משנתיים לאחר ההודעה על ההפחתה, ללא שמחה על כך. טענתו כי התפטר בשל הרעת תנאים הועלתה רק לאחר שהחברה הבהירה לו כי עליו להשיב לה את חובו בגין הכשרתו.
ה. 20 שעות הטיסה בחודש נקבעו בהסכם ההעסקה לבקשתו של ניר. שעות הטיסה נספרות כשעות טיסה בפועל, וניר הסכים לכך ולא מחה. החברה החילה על עצמה את תקנות הטיס (מגבלות זמן טיסה בשירותי התעופה) תשל"א – 1971 (להלן – תקנות הטיס) לעניין מגבלות שעות הטיסה המותרות, כפי שנקבע בהסכם. הגדרת זמן טיסה לפי תקנות הטיס איננה זהה לצורך חישוב שכר. על פי הנוהל המקובל בחברה, חישוב שעות הטיסה נעשה לפי זמן השהייה של המטוס באוויר.
ו. בימים בהם ניר לא היה משובץ לעבודה כלשהי, החברה יכולה הייתה לקבוע כי הוא יצא לחופשה, והיא לא ביקשה מניר לבצע עבודה כלשהי בימי החופשה. החברה ניהלה פנקס חופשות כדין, כאשר חלק מימי החופשה התבקשו על ידי ניר, והחברה אף לא ניכתה את מלוא ימי החופשה שנלקחו על ידו.
ז. במכתב ההתפטרות לא ציין ניר את הסיבה להתפטרותו, והוא אף לא התריע קודם לכן על כוונתו להתפטר. החברה ניסתה לשכנע אותו להמשיך ולעבוד אצלה לאחר התפטרותו, אולם הוא סירב.
ח. החברה קיזזה את חובו של ניר בתלוש השכר האחרון, ולא ביקשה לקבל לידיה את כספי קרן הפיצויים.