פסק דינו של בית הדין האזורי
11. בפסק הדין קיבל בית הדין האזורי את תביעתו של ניר באופן חלקי, ואלו עיקרי קביעותיו:
א. התפטרות בדין מפוטר והחזר הפחתת השכר – הגם שאין מחלוקת כי נעשתה הפחתה במשכורתו של ניר, כפי שנעשתה הפחתה במשכורותיהם של שאר העובדים, מאחר שלא מחה על כך והמשיך לעבוד בחברה אין לו עילת תביעה כנגד החברה מכיוון שבשתיקתו הסכים לשינוי בחוזה העבודה. כמו כן נקבע כי הוא לא עמד בכללים שנקבעו בפסיקה לעניין התפטרות בדין פיטורים, זאת משום שעל אף שניתן אולטימטום ע"י ועד טייסי החברה להפסקת ההפחתה בשכר עד לחודש ינואר 2014, ניר התפטר טרם קבלת משכורת ינואר 2014, כך שאפילו לא המתין כדי לדעת אם ההפחתה נמשכת. כמו כן, במכתב ההתפטרות ניר כלל לא מציין את סיבת ההתפטרות, והעלה טענתו בדבר התפטרות עקב הרעת תנאים רק 3 חודשים לאחר התפטרותו ובעקבות דרישת החברה לתשלום ההכשרה. על כן קבע בית הדין האזורי כי ניר התפטר מעבודתו והוא איננו מתפטר בדין מפוטר, ומשכך גם נדחתה תביעתו להחזר ההפחתה בשכר.
ב. קיזוז דמי הכשרה - בית הדין האזורי קבע כי בהתאם להסכם העבודה התחייב ניר בהשבת הכספים שהושקעו בהכשרתו אם לא ימלא שלוש שנים בעבודתו, ולכן קיזוז השכר שביצעה החברה הוא כדין, וסכום הקנס הינו סכום מידתי וסביר בנסיבות העניין.
ג. השכר הקובע – בית הדין האזורי קבע כי עולה מהסכם העבודה שהמשכורת החודשית של ניר היא בעבור 20 שעות טיסה, וכי עיון בממוצע שעות הטיסה שאותן ביצע ניר לאורך תקופת עבודתו, מעלה כי מכסת שעות הטיסה החודשית שנקבעה בהסכם כמסגרת העסקתו תואמת את עבודתו בפועל. בית הדין האזורי הוסיף, כי שעות הטיסה הנוספות שביצע ניר לא היו קבועות ולכן אין לכלול אותן בממוצע השנתי, כך ששכר בעבור 20 שעות טיסה בחודש משקף נאמנה את המציאות על פני שנות עבודתו של ניר. משכך נקבע כי השכר הקובע עומד על סך 18,000 ש"ח (שכרו של ניר בשנה האחרונה לעבודתו).
לאור קביעה זו נדחתה התביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים.
ד. תשלום שכר עבודה בחסר- בית הדין האזורי דחה את טענת החברה כי חישוב זמן הטיסה הוא מרגע ההמראה וקבע כי אין לטענה זו כל אחיזה בדין, וכי יש בה כדי לקפח את זכויותיו של ניר. מאחר שלא הובא תחשיב נגדי לתחשיב שהציג ניר, קבע בית הדין האזורי כי על החברה לשלם לניר את ההפרש עבור אותן שעות טיסה שלא שולמו בסך 38,463.60 ₪.
ה. עבודה נוספת – בית הדין האזורי קבע כי מעבר לשעות הטיסה ביצע ניר עבודה נוספת, 3 פרויקטים, שעליהם לא קיבל שכר: קביעת הנחיות לריסוס אווירי עם מסיכה ושתי חקירות של נחיתות אונס בפייפר. לכן, ומאחר שלא הוזם תחשיבו של ניר לתוספת שכר של 3,000 ₪ לכל פרויקט וברי כי לא יעלה על הדעת כי עבודות אלו יתבצעו ללא תמורה, על החברה לשלם 9,000 ₪ בגין פרויקטים אלו.
ו. תגמולי מילואים - בית הדין האזורי קבע כי כאשר ניר טס 20 שעות בחודש עבור החברה, היא הייתה מחויבת להעביר לו את מלוא הסכומים שנתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי עבור תגמולי מילואים. כיוון שבהסכם העבודה לא נקבעו ימי עבודה קבועים ולא נכתב כי על ניר להיות זמין בכל ימות השבוע, הרי שלחברה לא הייתה זכות לקחת לעצמה את תגמולי המילואים, והתקבלה איפוא תביעתו של ניר להחזר תמלוגי המילואים בסך של 80,040 ₪.
ז. דמי חופשה - בית הדין האזורי קבע כי במקרים בהם ביצע ניר את עבודתו באותו חודש, קרי 20 שעות טיסה, החברה לא יכלה לנכות ימי חופשה ממכסת ימי החופשה שעמדו לזכותו. לפיכך, על החברה לשלם לניר פדיון ימי חופשה בסך 25,920 ₪ (18,000/25*36).
ח. נוכח תוצאת הדברים נקבע כי החברה תשלם לניר שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 2,000 ₪, כאשר סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.