הערעורים
12. כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי הגישו שני הצדדים ערעורים. להלן נביא את הטענות שהועלו בערעורים כסדרן.
ערעור ניר (ע"ע 14608-10-16)
13. ניר טען בערעורו כי שגה בית הדין האזורי בקביעתו בנוגע לחיובו בתשלום קנס בגין אי השלמת שלוש שנות עבודה מלאות בחברה. לטענתו, מעסיק אינו יכול לאחוז את החבל בשני קצותיו - מצד אחד להפר את חוזה העבודה באופן חד צדדי ולהפחית משכרו, ומהצד השני להטיל עליו קנס על כי נאלץ להתפטר בגין כך. עוד נטען כי הפחתת השכר באופן חד צדדי נעשתה שלא כדין, ויש להורות על תשלום הסכומים שהופחתו משכרו. ניר הוסיף וטען כי שגה בית הדין האזורי בקביעתו כי החברה הייתה זכאית לקזז משכרו תמלוגי מילואים שהועברו אליה עבורו מהמוסד לביטוח לאומי בגין שירות מילואים שביצע, וקמה לו הזכות להחזר הכספים שקוזזו משכרו שלא כדין. עוד נטען כי יש לראות בו בנסיבות העניין כמתפטר בדין מפוטר בשל נסיבות התפטרותו בגין פגיעה בשכרו; בשל התגייסותו למשטרת ישראל; ובשל כך שחתום על סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים כך שממילא הוא זכאי לכספי הפיצויים במלואם. לבסוף טען ניר כי תשלום הכספים עבור ההכשרה כבר מגולם בשכר המדורג שניתן לו בשנות העבודה הראשונות ולכן בכל מקרה אין לגבות ממנו "כפל קנס". בשולי הדברים הוסיף ניר כי החברה הגישה לבית הדין האזורי תצהירים ש"אינם אמת" ביחס לכספים שנטען על ידה כי הוציאה עבור הכשרתו, וזאת בהתבסס על דבריו של עובד החברה, מר צביקה רוזן, שנאמרו לניר לאחר מתן פסק דינו של בית הדין האזורי.
14. החברה טענה מנגד כי יש לדחות את טענתו של ניר להשבת החלק היחסי של עלות ההכשרה שהשקיעה בו החברה, שעה שלא עמד בתנאים שנקבעו בעניין זה בהסכם העבודה. עוד נטען, כי יש לדחות את הטענה בנוגע להפחתת השכר הכללית שנערכה בחברה, אשר הסכמתו של ניר אליה משתקפת בהמשך עבודתו בחברה כשנה וחצי לאחר שנקבעה, וממילא אינה מהווה הפרה חד צדדית של הסכם העבודה. כפועל יוצא מכך יש גם לדחות את הטענה שהתפטר בדין מפוטר בשל הרעת תנאים, ובפרט שטענה זו עלתה לראשונה רק לאחר שניר נותר חייב כספים לחברה, לאחר שלא השלים את תקופת ההכשרה לה התחייב. בהקשר לכך נטען כי לעניין חתימתו של ניר על סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים אין רלוונטיות לקביעה אם התפטר בדין מפוטר, וכי הטענה כי התפטר בשל התגייסותו למשטרה היא טענה חדשה בערעור ומהווה הרחבת חזית אסורה, וממילא כלל אינה רלוונטית לענייננו. לבסוף נטען, כי יש לדחות את הטענה שהחברה לא הייתה זכאית לקזז את חובו של ניר כלפיה מכל סכום שהייתה חייבת לשלם לו. טרם סיום נטען כי יש למחוק מסיכומי ניר את ההתייחסות המבוססת על תגובת עובד החברה לשעבר, מר צביקה רוזן, שהינה עדות שמועה שכלל לא הובאה בפני בית הדין האזורי.
15. בסיכומי התשובה מטעמו של ניר נטען, בין היתר, כי: יש סתירות רבות בטענות החברה; כי לראשונה בסיכומיה טענה החברה כי הייתה הסכמה להפחתה בשכר מצד הטייסים; כי הקנס שנוכה משכרו לא היה יחסי וקצוב אלא שרירותי, שערורייתי, מוגזם, מופרז וחסר אחיזה במציאות; כי הוכח שהתפטר רק לאחר שהוברר כי אין ביכולתו לשנות את רוע הגזירה ולהפסיק את ההפחתה בשכרו; כי החברה אינה במצב כלכלי קשה כנטען על ידה; וכי מר צביקה רוזן הוא עובד בחברה ואינו "עובד לשעבר".