ערעור החברה
מהו השכר הקובע של ניר? האם הועסק במשכורת חודשית או שעתית?
33. בית הדין האזורי סבר כי בהתאם להסכם העבודה נקבעה המשכורת החודשית של ניר משולמת בעבור 20 שעות טיסה (סעיף 1.1.3 להסכם העבודה), וכי מכסה של 20 שעות טיסה גם תאמה את מתכונת עבודתו בפועל. דעתנו בעניין זה שונה.
34. לדידנו, בהתאם ללשון החוזה, התנהגות הצדדים וההקשר התעשייתי הייחודי, משכורתו של ניר הייתה משכורת חודשית אשר היה מגולם בה מכסת בסיס קבועה של 20 שעות טיסה חודשיות, כאשר מעבר למכסה זו משולמת תוספת לשכר בעד כל שעת טיסה נוספת.
35. נספח ג' להסכם העבודה בו מפורטים "השכר והתנאים הנלווים", בסעיף 1 שכותרתו היא 'משכורת' נקבע כך:
1.1 העובד יועסק במשכורת חודשית, כמפורט להלן :
1.1. משכורת הטיס במהלך תקופת הכשרתו לתפקיד טייס חקלאי, ועד קבלת הגדר חקלאי תהייה 7,000 ₪ (שבעת אלפים ₪) ברוטו לחודש, בתוספת הוצאות נסיעה כמקובל בחברה.
1.2 משכורתו החודשית של הטיס החל מיום הסמכתו כטייס חקלאי ועד לתום שנה ממועד תחילת עבודתו בחברה, תהיה בסך של 13,000 ₪ (שלושה עשר אלפי ₪ ) ברוטו. מוסכם כי בשנה הראשונה להעסקתו של העובד וככל שהטיס יבצע מעל ל 20- שעות טיסה לחודש, יתקיים דיון נוסף בנושא משכורתו החודשית ולפי שיקול דעתו של הטייס הראשי.
1.3 עבור כל שעת טיסה נוספת מעבר למכסת שעות הטיסה החודשית ועד 30 שעות טיסה חודשיות יקבל העובד 280 ₪ ברוטו לשעה. על כל שעת טיסה מעבר ל- 30 שעות הטיסה הראשונות באותו החודש יקבל העובד 350 ₪ ברוטו.
1.1.3 החל מהשנה השנייה לתחילת עבודתו של הטיס בחברה תהיה משכורתו החודשית בסך של 15,000 ₪ (חמישה עשר אלפי ₪) ברוטו, המשכורת האמורה לעיל תשולם לעובד עבור עד 20 שעות טיסה (להלן: "מכסת שעות הטיסה החודשית") ועוד שעות עבודה משרדית ואחרת, לרבות שעות המתנה, הדרכות, ריענונים, ומטלות אחרות, וכן וזמני נסיעה שיבוצעו בהתאם להוראות החברה במהלך החודש.
נסיעה של העובד מאתר אחד של החברה לאתר אחר של החברה. זמני הנסיעה מבית העובד למקום העבודה אינם נחשבים כזמני נסיעה לעניין סעיף זה.
עבור כל שעת טיסה נוספת מעבר למכסת שעות הטיסה החודשית ועד 30 שעות טיסה חודשיות יקבל העובד 280 ₪ ברוטו לשעה. על כל שעת טיסה מעבר ל-30 שעות הטיסה הראשונות באותו החודש יקבל העובד 350 ₪ ברוטו.
1.1.4 החל מהשנה השלישית לעבודתו של הטיס בחברה תהיה משכורתו החודשית בסך של 18,000 ₪ (שמונה עשר אלפי ש"ח) ברוטו לחודש. המשכורת האמורה לעיל תשולם לעובד עבור מכסת שעות הטיסה החודשית ועוד שעות עבודה משרדית ואחרת, לרבות שעות המתנה וזמני נסיעה, שיבוצעו בהתאם להוראות החברה במהלך החודש. עבור כל שעת טיסה נוספת מעבר למכסת שעות הטיסה החודשית ועד 30 שעות טיסה חודשיות יקבל העובד 280 ₪ ברוטו לשעה. על כל שעת טיסה מעבר לי 30 שעות הטיסה הראשונות באותו החודש יקבל העובד 350 ₪ ברוטו.
1.15 עבור כל שעת טיסה שתבוצע בהתאם להוראת החברה בימי המנוחה השבועית ו/או חגי ישראל, יהיה הטיס זכאי לתשלום סך של 350 ₪ ברוטו בתוספת 50% כחוק, מעבר לתשלום המשכורת החודשית.
מובהר כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א 1951 אינן חלות על הטיס מכוח הוראת סעיף 30(4) לחוק, המחריגה אנשי צוות אויר. לעומת זאת, חלות על הצדדים תקנות הטיס (מגבלות זמן טיסה בשירותי התעופה), תשל"א 1971 והחברה תפעל בהתאם להן, כמו גם בהתאם לכל הוראה ו/או הנחיה רלוונטית שתהיה תקפה."
(ההדגשות הוספו – ו.ו.ל)
36. ניתן אם כן להיווכח כי בהתאם ללשונו המפורשת של הסכם העבודה נקבע כי ניר יועסק במשכורת חודשית. עוד ניתן ללמוד מלשון ההסכם כי המשכורת החודשית אינה משולמת רק בגין שעות טיסה, אלא מהווה תשלום ותמורה בגין כל התפקידים, לרבות המשימות הקרקעיות והמשימות הנלוות לביצוע שעות טיסה. כפי שגם נקבע בסעיף 2.4 להסכם העבודה: "במסגרת תפקידו, יהיה הטייס אחראי להטסת כלי הטיס השייכים לחברה.... וכן ימלא תפקידים נלווים נוספים פרט להטסת כלי הטיס של החברה, הכל בהתאם להוראות הממונים עליו, כמפורט לעיל, כפי שיהיו מעת לעת".
37. הנה כי כן, הסכמת הצדדים במסגרת החוזה היא כי המשכורת הינה משכורת חודשית המשולמת על בסיס שיטת חישוב של מכסת שעות טיסה קבועות, וזאת הן בגין שעות טיסה והן בגין שעות עבודה קרקעיות, לרבות עבודה משרדית, שעות המתנה, הדרכות, ריענונים ומשימות נלוות נוספות, כאשר בגין כל זאת משולמת המשכורת החודשית, למעט "שעות טיסה נוספות" אשר רק בגינן משולמת תוספת על המשכורת החודשית הקבועה.
38. דומה כי אף ניר במסגרת סיכומיו מסכים כי התשלום אינו רק עבור ביצוע הטיסה נטו אלא גם עבור הכנה שאינה כלולה בחישוב "שעת טיסה", אלא שלדידו, התשלום כולל רק "פעולות שיש להן זיקה ישירה לעבודתו של הטייס כטייס". לטעמנו, עמדה זו אינה מעוגנת בלשון החוזה הנוקטת במונח "שעות עבודה משרדית ואחרת, לרבות שעות המתנה וזמני נסיעה" שברי כי אינן מצטמצמות רק לכדי זיקה ישירה לעבודת הטייס כפי שטען ניר.
39. עוד יש לציין כי מתכונת עבודה זו, של חישוב שעות פעילות ספציפית הכוללות גם פעולות נלוות, היא מותרת כל עוד היא עומדת בתנאי חוק הגנת השכר וחוק שכר מינימום, כאשר לעניין צוותי אוויר הדבר מקובל, ואף נקבע כך במפורש בעניין דיילי אוויר, ובזו הלשון:
"הסדר זה, אשר מצדו האחד תשלום שכר שעה גבוה עבור שעת טיסה ומצדו האחר אי תשלום שכר עבור שעות קרקע היה נהוג ומוסכם, לכאורה, בין הצדדים. במסגרת נסיבות דומה נאמרו בפרשת שמואלי הדברים הבאים: "מכיוון שתכליתם של חוקי המגן היא לקבוע תנאים מינימליים במטרה להגן על העובד, לא נראה לנו כי תכליתם מחייבת את התערבותנו לטובת עובדים שלא קופחו מבחינת תשלום בגין עבודה שעות נוספות. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בפסק הדין שור ושות', בשינויים המתאימים: "יש לפרש את חוקי עבודה המגן בהתאם לתכליתם. משהסכימו הצדדים ביניהם בתום לב על שיטת שעות עבודה גמישות, אין הדבר נוגד את תכליתם של חוקי עבודה המגן. יש לשמור על זכותם של הצדדים לחוזה עבודה אישי לקבוע תנאי עבודה התואמים את הנסיבות, את דרישות העבודה..., וזאת בתנאי שהנקבע בחוזה העבודה אינו חורג מהוראות חוקי העבודה המגן. במקרה של קביעת שעות העבודה של העובד יש לאפשר לצדדים לחוזה העבודה גמישות, תוך שמירה על תכלית החוק למנוע ניצול העובד והעסקתו שעות רבות, ועל ידי כך לשלול ממנו את חייו הפרטיים וחירותו". דברים אלו יפים אף לעניינו."
(ס"ק (ת"א) 1148/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (15.03.2005); וראו גם תע"א 4696-08 שירי סגל - ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ [פורסם בנבו] (13.6.10)).
40. בנוסף לכל זאת, נראה כי אף הצדדים לחוזה לא פרשו לאורך כל תקופת העבודה את החוזה באופן אחר. אמנם, אין ללמוד מן האמור כלל כי לא ניתן להעלות טענות בנוגע לתקופת העבודה גם לאחריה, אולם, בנסיבות המקרה, יש בעובדה זו להצטרף ליתר הדברים האמורים לעיל וללמד כי אף הצדדים עצמם לא ראו את צורת התשלום ככזו שנפל בה פסול.
41. הנה כי כן, מכלל האמור עולה כי בהתאם להסכם העבודה, ניר עבד במשכורת חודשית ששולמה לו בגין שעות טיסה (לפי מכסת בסיס של 20 שעות טיסה) ופעילות הנלווית לכך. את הסכמת הצדדים למתכונת עבודה זו במסגרת הסכם העבודה יש לכבד, מאחר שאינה נוגדת את חוקי המגן, ובפרט שהיא נהוגה בתחום עבודה זה של טייסים וצוותי אוויר.
תשלום עבור עבודה נוספת
42. נוכח קביעתנו לעיל, כי ניר הועסק במשכורת חודשית הכוללת בתוכה גם עבודה שאינה חלק משעות הטיסה, הרי שגם עבור שלוש המשימות הנוספות שביצע ניר, היינו קביעת הנחיות לריסוס אווירי עם מסיכה ושתי חקירות של נחיתות אונס בפייפר, החברה אינה חבה בתשלום נוסף, מאחר שהתשלום בגינן כלול במשכורתו החודשית של ניר.
43. מקובלת עלינו טענת החברה כי שלוש מטלות אלו קשורות לעבודת הטייסים אשר הם מומחים ומכירים את המטוסים ואת תנאי הטיסה, ולפיכך בשל הבנתם את הנושא וטיפוח כשירותם המבצעית ניתן לראות בפעולות אלו כקשורות לעבודתם, ונכללות במשכורתם.
44. בנסיבות המקרה שלפנינו, ובהתאם להסכם העבודה שנחתם בין הצדדים ולפיו המשכורת הינה חודשית, הרי שהיא היוותה תמורה גם עבור ביצוע המטלות הללו, ומאחר שבמסגרת הסכם העבודה אין החרגה ולפיה בגין מטלות כאלו תהיה תוספת שכר מעבר למשכורת החודשית, הרי שאין מקום לפסיקת תוספת שכר בגין כך.
האם שולם שכר עבודה בחסר – מהי "שעת טיסה"?
45. בית הדין האזורי קבע כי מאחר שבנספח ג' להסכם העבודה נקבע בס' 1.15 כי תקנות הטיס תחולנה על הצדדים, ומאחר שעל פי תקנות אלו המחוקק רואה שעת טיסה כמתחילה מהרגע שהטייס נמצא בתא הטייס ולא רק עת הוא כבר באוויר - לכן, קביעת החברה כי שעת טיסה מתחילה מרגע ההמראה איננה מעוגנת לא בחוק ולא בדין.
46. אולם, בעניין זה מקובלת עלינו טענת החברה כי הגדרת "שעת טיסה" בתקנות הטיס, היא רלוונטית לעניין שמירה על בטיחות בתעופה, אך אין ללמוד ממנה אודות אופן חישוב שכרו של ניר.
47. כעולה מעמדת רשות שדות התעופה האזרחית, אשר הוגשה לתיק בית הדין האזורי "הסטנדרט המקובל ומיושם בתעשיית התעופה הוא כי לצרכי תחזוקה, שעות טיסה נמדדות מרגע ניתוק כלי הטיס מהקרקע עד לנגיעת כלי הטיס בקרקע בחזרה (כלומר, מהמראה לנחיתה).... לפיכך דרך מדידת השעות על ידי כים ניר נכונה". מכאן, כי תקנות הטיס, והרישום שנעשה על פיהן אינו רלוונטי לעניין שעות הטיסה אשר נרשמו על ידי ניר, אשר עבורן הוא זכאי לתשלום.
48. במילים אחרות, יש הבדל בין שעות טיסה לפי תקנות הטיס, שהן מרגע ההמראה עד לנחיתה (אשר כוללת לעיתים עמידה על הקרקע לצורך מילוי חומרים וכוללת מספר נחיתות והמראות), לבין שעות הטיס לעניין השתכרות, על פי ההסכם בין הצדדים, שהן מחושבות בהתאם לזמן הטיסה נטו.
49. אולם, וזה העיקר, הגדרת זמן הטיסה לצורך חישוב השכר בשונה מהקבוע בתקנות הטיס, הייתה ידועה לצדדים, וכך נהגו לאורך תקופת העבודה. כעולה מהחומר שלפנינו, ניר לא העלה טענה כלשהי בגין כך לאורך כל התקופה, ואף דיווח בנפרד את שעות הטיסה ובמובחן מזמן הטיסה הכולל, כך שגם הוא ידע היטב להבחין בין השנים.
50. אשר על כן, אין מקום לטענתו של ניר כי יש לחשב את שעות הטיסה בשונה מהאופן שבו הן חושבו על ידי החברה, והוא אינו זכאי איפוא לתשלום נוסף בגין כך.
תגמולי מילואים
51. מקביעתנו לעיל כי ניר הועסק במשכורת חודשית, כאשר מכסת 20 שעות טיסה נועדה אך ורק לתגמול בגין "שעות טיסה נוספות" מעבר למכסה של 20 שעות, עולה כי ניר היה למעשה עובד חודשי במשרה מלאה אשר נדרש לזמינות למקום העבודה במשך החודש כולו. כעולה מהחומר שלפנינו הרי שבמקרים בהם ניר נאלץ להעדר מהעבודה ביום מסוים בחודש, הוא הודיע לחברה מראש על היעדרותו. על כן, אין מקום לחישוב תגמולי המילואים בהתאם לשאלה אם ניר ביצע באותו החודש 20 שעות טיסה אם לאו. נתון זה רלוונטי אך ורק לצורך השאלה אם על החברה לשלם לו שעות טיסה נוספות, כפי שנקבע בהסכם העבודה, ואת תגמולי המילואים יש לשלם כך שבגין יום בו נעדר ניר מעבודתו לצורך מילואים, ולא היה זמין לעבודה, יש להפחית את ערך אותו היום מסך המשכורת החודשית ששולמה לו.
52. בהתאם, מאחר שהחברה שילמה, בעיקרו של דבר, את משכורתו החודשית של ניר בשלמותה (כשהתברר לחברה כי טעתה בחישוביה הראשוניים בנוגע לתגמולי המילואים השלימה סך של 17,014 ₪ שהצטרפו לסך של 96,266 ₪ ששולמו קודם לכן), כאשר המוסד לביטוח לאומי העביר אליה את התגמול בגין ימי המילואים, הרי שהיה על החברה להעביר את תגמול המילואים לניר בשלמותו, והיא הייתה רשאית לנכות ממנו את ערך שכר העבודה היומי אשר שילמה מלכתחילה עבור יום זה.
53. קביעתו של בית הדין האזורי בעניין זה, כי יש להעביר את סך כל התגמולים שהתקבל מהמוסד לביטוח לאומי עבור ימי המילואים - אינה מקובלת עלינו, מאחר שהתשלומים ששילמה החברה לניר בגין ימי מילואים בהם נעדר מהעבודה, צריכים להיות מופחתים מסך התגמולים שהעביר המוסד לביטוח לאומי בגין ימי המילואים.
54. על כן, מאחר שאין מחלוקת כי החברה שילמה את מלוא המשכורת החודשית, ובכלל זאת גם בגין ימים בהם נעדר ניר לצורך מילואים, הרי שהיא זכאית להפחית מסך התגמולים שהועברו מהמוסד לביטוח לאומי את שווים של ימים אלו, ולהעביר לידי ניר רק את ההפרש בין מלוא התגמולים לבין שכרו החודשי אותו שילמה מלכתחילה.
55. נוסיף, כי עבור הימים בהם עבד ניר ובמקביל גם ביצע שירות מילואים, הרי שבגינם אכן יש לשלם באופן כפול, ולא נסתרה טענת החברה כי אכן כך שולם.
56. מכלל האמור עולה כי צודקת החברה בטענתה כי אין היא מחויבת בתשלום תגמולי מילואים מעבר לסכומים ששולמו על ידה, וערעורה בעניין זה מתקבל.
פדיון דמי חופשה
57. אף בעניין זה, קביעתנו דלעיל כי מתכונת עבודתו של ניר היא חודשית, מביאה למסקנה כי החברה אינה חייבת בתשלום פדיון דמי חופשה.
58. ובמה דברים אמורים? תביעתו של ניר ברכיב זה התבססה על כך שבחודשים בהם עבד למעלה מ-20 שעות טיסה, הרי שהחברה לא יכולה הייתה להוציאו לחופשה שנתית, מאחר שזו המכסה הקובעת למשרה מלאה בגינה היה זכאי לתשלום מלוא משכורתו. ונדגיש, טענתו ברכיב זה התבססה אך ורק על כך שבחודשים אלו החברה לא יכולה הייתה להוציאו לחופשה מכיוון שהשלים את מלוא עבודתו החודשית בחברה. ואכן, בית הדין האזורי אשר קיבל את הטענה כי משרתו החודשית של ניר הסתכמה ב-20 שעות טיסה, קיבל אף את הטענה כי בחודשים בהם השלים 20 שעות טיסה החברה לא יכלה לנכות ימי חופשה ממכסת ימי החופשה שעמדו לזכותו של ניר.
59. אלא שכאמור לעיל, קבענו לעניין מתכונת העסקתו של ניר כי עניין מכסת 20 שעות טיסה רלוונטי אך לצורך תשלום שעות טיסה נוספות, ומשכורתו של ניר הייתה משכורת חודשית אשר היה מגולם בה מכסת בסיס קבועה של 20 שעות טיסה חודשיות, כאשר מעבר למכסה זו משולמת תוספת לשכר בעד כל שעת טיסה נוספת.
60. על כן, משנדחתה טענתו של ניר כי המשרה החודשית הקובעת היא 20 שעות טיסה, הרי שהטענה לזקיפה שלא כדין בחודשים בהם השלים מכסה זו – דינה להידחות. חיזוק למסקנה זו ניתן לראות בטענת החברה, אשר לא נסתרה, כי בעת בה ביקש ניר לצאת לחופשה הדבר נעשה ללא שהייתה התייחסות של מי מהצדדים לשאלה האם בוצעו 20 שעות טיסה באותו החודש, כך שבזמן אמת נראה כי גם הצדדים עצמם סברו שאין לנתון זה רלוונטיות לשאלת האפשרות ליציאה לחופשה.
61. על האמור נוסיף ונציין, שכעולה מהחומר שלפנינו לא הייתה מחלוקת כי החברה ניהלה פנקס חופשה כדין ותיעדה את ניצול ימי החופשה בתלושי השכר של ניר, וכי ימי חופשה רבים נקבעו לבקשתו של ניר, כך שלמעשה כל תביעתו של ניר ברכיב זה מבוססת אך ורק על טענתו כי משרתו הייתה של 20 שעות טיסה. כאמור לעיל, משדחינו טענה זו, אף תביעתו לפדיון חופשה דינה להידחות.
62. אשר על כן, ערעור החברה מתקבל בעניין זה.