(ד. בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שישית, עמ' 721).
--- סוף עמוד 6 ---
אשר להיקפם של "הטעמים המיוחדים", הרי שבעוד שבעבר, הוכר "טעם מיוחד", רק בנסיבות חריגות ומיוחדות, הרי שכיום מסתמן שינוי בפסיקה, המכיר בקיומו של "טעם מיוחד", גם אם מצטברים טעמים שונים, במאוחד.
"לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד... לעתים, חשיבות האינטרס של בעל הדין הטועה תכתיב את התוצאה (ראו: בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרן אמנון, פ"ד נד(4) 702); כל מקרה ונסיבותיו".
(רע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות, תק-על 2002(1) 746 ,עמ' 747).
על תכלית קביעתו של "טעם מיוחד" עמד רשם בית המשפט העליון בענין בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל (ל"פ, ניתן ביום 20.10.04) בקובעו:
"טיבו של "טעם מיוחד" זה אינו קבוע בלשון התקנות, אולם עיון תכליתי בהוראה זו מגלה כי למעשה מבוסס הוא על איזון בין שתי מגמות עיקריות. המגמה האחת הינה החשיבות הרבה שקיימת בהקפדה על קיום הליכים במועדם. מגמה זו מבוססת בין היתר, על זכותו של בעל דין שזכה בתביעתו היא כי פסק הדין ייושם והוא יזכה לסעד אותו ביקש... היא מבוססת גם על אינטרס בעל דין שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב או בלתי מוגבל, שעה שאין הוא יודע אימתי ידרש להשיב לערעור כנגד פסק דין בו זכה. לבסוף, קיים אינטרס ציבורי כי פסקי דין שניתנו יאכפו וכי הדין יהיה אפקטיבי.
... יחד עם זאת, קיימת גם מגמה שניה, שעיקרה התחשבות באינטרסים אחרים שיש בהם כדי לאפשר סטיה מן המועדים הקבועים בדין. כך, למשל, מקום בו המדובר בדחייה קצרה של המועד אשר אין בה כדי לפגוע באופן בלתי מוצדק בבעל הדין שכנגד...
לבסוף, יש מקום להתחשב גם בשיקולים נוספים הקשורים להתנהגות בעל הדין, כמו למשל טעות באשר למניין הימים, נסיבות יוצאות דופן המונעות הגשת ערעור במועד וכן שיקולים אחרים הקשורים כולם בשאלת יכולתו האובייקטיבית של בעל הדין להגיש את הערעור במועד (ראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, 2003) 644-646).
ההחלטה אם להאריך את המועד במקרה זה או אחר היא למעשה איזון בין המגמות השונות עליהן עמדנו... יחד עם זאת, יש לזכור כי נקודת האיזון הבסיסית נקבעה בתקנות עצמן, והיא כי יש להגיש הליכים במועדם אלא אם כן קיים "טעם מיוחד" להאריך המועד. מכאן שנטל ההוכחה בנדון מוטל על הצד המבקש להאריך את המועד".