"לא אחת נפסק כי אם מתעוררות שאלות בקשר לפרשנות הסכם בוררות, או תניית בוררות בהסכם, הנטייה ליתן פרשנות מרחיבה, בהתאם להוראות הכלליות של פרשנות חוזה ויש לשאוף למתן פרשנות המקיימת את שנקבע בתנייה או בהסכם הבוררות, ולצמצם את יכולתו של צד להימלט ממה שהוסכם לגביו. (ראה לעניין זה ע"א 318/85 דן כוכבי נ' גזית קונסליום השקעות ופיתוח בע"מ ואח', פ"ד מב(3) 318 וכן ע"א 823/87 דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ נ' ס.ע. רינגל בע"מ, פ"ד מב(4) 605).בית המשפט בפסה"ד בעניין ע"א 550/75 מורלי לעיל, פסק כי באין טעם מיוחד שלא לקיים את הסכם הבוררות, יורה בית המשפט על כיבודו ויפנה את הצדדים להליך זה, בהתאם למתווה שקבעו הצדדים, ובהתאם לרצונם החופשי, ורק במקרים יוצאי דופן יורה כי הסכסוך ידון בפניו". כמו כן נקבע שם כי: "הכלל הוא כי בית המשפט יורה שלא לעכב את הדיון רק אם מתקיים טעם מיוחד, וכזה יכול להיות אם מתעורר קושי באשר למהות הבורר, עם כי גם אז מורה בית המשפט העליון שאפשרות זו הינה "פתח מילוט צר, שרק במקרים חריגים עשוי לחלץ את המתקשר בהסכם מן החיוב להתדיין בבוררות"... ודוק, המקרים בהם הוכר בפסיקה "טעם מיוחד" המונע את העברת הסכסוך לבוררות, הם מקרים חריגים".
16. במקרה דנן, לא קיים כל טעם מיוחד המצדיק בירור המחלוקת בין כותלי בהמ"ש דווקא. מדובר בסכסוך נקודתי בין התובעת לנתבעת שעניינו היקף התגמולים המגיעים לתובעת מהנתבעת. השאלה היא האם בוצעו חישובי ותחשיבי הנתבעת כראוי והתובעת קיבלה את כל המגיע לה או שמגיעים לה כספי תמלוגים נוספים. הא ותו לא. לא מדובר כלל במחלוקת עקרונית.
17. סיכומו של דבר: לאור סעיף הבוררות שקבוע בתקנון, על הצדדים לברר את המחלוקת שביניהם באמצעות בורר ואני מורה על עיכוב הליכים כמבוקש.
18. הצדדים יודיעו לבהמ"ש בתוך 15 יום האם הגיעו להסכמה על זהות הבורר או שהם מבקשים שבהמ"ש ימנה אותו.
19. המשיבה תשלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין בקשה זו, בסך של 15,000 ₪.
ניתנה היום, ג' שבט תשע"ט, 09 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.
נפתלי שילה