77. המשיב טוען כי לא ניסה להמלט לחו"ל אלא נסע לתאילנד לרגל טיול בר מצווה של בנו. טענה זו לא נסתרה, ודומה כי כונסי הנכסים אף זנחו בסופו של יום את טענת הבריחה. מכל מקום, הדבר אינו מעלה ואינו מוריד. המשיב שלח ידו בכספי החברה אף אם לא ניסה להמלט לחו"ל, והעובדה שיציאתו תוכננה מראש ולא מדובר בנסיון בריחה שלא צלח, אינה מכשירה את נטילת כספי החברה לשימושו הפרטי.
78. המשיב מוסיף וטוען כי הבקשה נגדו אינה נתמכת בתצהיר. ברם, הכלל הוא כי בעל תפקיד מטעם בית המשפט לא חייב לצרף תצהיר לכתב טענות המוגש על ידו לבית המשפט שמינה אותו, ובמיוחד בכל הנוגע להליך המתנהל לפי הוראות בית המשפט, אלא במקרים חריגים, אשר המקרה הנוכחי איננו נמנה עליהם:
"מן האמור עולה, כי בנוגע לבקשות מסוימות המוגשות על ידי המפרק (וכנראה במרבית המקרים) אין מקום לחייב אותו לתמוך את טענותיו בתצהיר או שטעם זה נחלש ביחס לבקשות דומות המוגשות על ידי גורמים אחרים. על כן, אין להחיל על בקשות המוגשות על ידי המפרק את הכלל הקבוע בתקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, שלפיו כל בקשה בכתב צריכה להיתמך בתצהיר לשם אימות העובדות העומדות ביסודה."
(רע"א 3032/08 אפרים רייך נ' עו"ד אבנר כהן, בתפקידו כמפרק זמני (פורסם בנבו, 02.09.2009) (בפסקה 11); ראו גם ע"א 5709/99 זיוה לוין נ' גד שילר עו"ד ואח', פ"ד נה(4) 925, 937 (2001); רע"א 7791/14 מסיקה נ' שטרנבך (פורסם בנבו, 14.1.2015)).
במקרה דנן, העובדות ברובן אינן שנויות במחלוקת. מה שכן שנוי במחלוקת- מה עשה המשיב בכספים שנטל- מצוי ממילא אך ורק בידיעתו של המשיב עצמו, כך שתצהיר מטעם כונסי הנכסים לא היה מעלה או מוריד בהקשר זה.
כספי ההלוואה מצים פיננסים
79. כונסי הנכסים טענו כי המשיב נטל לכיסו כספים שצים פיננסים העמידה לטובת החברה, בסכום כולל של 1,950,472 ש"ח. מאידך, המשיב טען כי מדובר בהלוואה פרטית שנטל, ואשר אותה אף פרע באמצעות מימוש ביתו ששועבד להבטחת ההלוואה.
80. טענת ההגנה של המשיב בהקשר זה לא נסתרה. אכן, להבטחת פרעונה של ההלוואה מסר המשיב לצים פיננסים שיקים של החברה, בסכום כולל של 2.1 מליון ₪ (נספח 7 לחוות דעתו של רואה החשבון ונה), דבר שלא היה רשאי לעשות, אלא שאין חולק כי השיקים הללו מעולם לא נפרעו על ידי החברה. יתר על כן, להבטחת ההלוואה שיעבד המשיב את ביתו הפרטי, וזה אכן מומש בשנת 2015 במסגרת הליכי פשיטת הרגל של המשיב, והתמורה שימשה לפרעון חובו של המשיב כלפי צים פיננסים (ראה נספח י"א לתצהיר המשיב). מכאן שלא נגרם נזק כספי לחברה מחמת מעשיו אלה של המשיב הואיל והחוב שיצר המשיב כלפי צים פיננסים נפרע בסופו של יום ממקורותיו של המשיב ולא ממקורותיה של החברה. ודוק: אין באמור לעיל כדי להקל מחומרת מעשיו של המשיב, שכן הוא מסר שיקים של החברה להבטחת הלוואה אישית שנטל לצרכיו, אך במבחן התוצאה, דבר זה לא הסב נזק כספי לחברה וממילא אין מקום להשית על המשיב חובת פיצוי בגין הסכום האמור.