פסק דין
מבוא
1. לפניי בקשתם של כונסי הנכסים, עו"ד ישראל בכר ועו"ד ישראל שפלר (להלן: "כונסי הנכסים"), של חברת עטרת תעשיות (1996) בע"מ (בפירוק ובכינוס) (להלן: "החברה"), לחייב את מר עדי קדושים (להלן: "המשיב"), מתוקף היותו המנהל והבעלים של החברה, באחריות אישית לחובות החברה לפי סעיפים 373 ו – 374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג – 1983 (להלן: "פקודת החברות" או "הפקודה"). עוד מבוקש לחייב את המשיב להשיב לחברה סך של 11,390,807 ₪ שנטל ממנה שלא כדין.
2. לעת פעילותה, עסקה החברה בשיווק מוצרי מזון, והמשיב היה מנהלה של החברה ובעליה.
3. ביום 13.07.2014 מונו כונסי הנכסים ככונסי נכסים זמניים לחברה, לצורך אכיפת אגרות חוב של נושיה המובטחים. ביום 20.04.2015 הפך המינוי לקבוע.
4. עם קבלת המינוי הזמני פעלו כונסי הנכסים לביצוע בדיקות לצורך התחקות אחר סיבת קריסתה של החברה. כחלק מהבדיקות, קיימו כונסי הנכסים פגישה עם המשיב וכן ביקשו מרואה החשבון המלווה של הליכי הכינוס, שי ונה, לבצע בדיקות חשבונאיות בהנהלת החשבונות של החברה ולאתר פעולות חריגות שנעשו בקופתה ובחשבונותיה.
5. דו"ח רואה החשבון שי ונה, אשר צורף כנספח לבקשה, מפרט ממצאים לפיהם בחודשים יוני ויולי 2014, סמוך מאוד לקריסת החברה, נטל המשיב מהחברה סכום מצטבר של 11,390,807 ₪.
6. כונסי הנכסים קיימו פגישות נוספות עם המשיב, בהן התבקש להסביר את פשר משיכות הכספים שפורטו בדו"ח רואה החשבון. המשיב טען כי העביר את הכספים ללקוח של החברה בשם אבו מיאלה, תושב מזרח ירושלים, לצורך מימון מיזם משותף שאמור היה להניב לחברה רווחים נאים.
7. לטענת כונסי הנכסים, תשובותיו של המשיב, שנקלע בינתיים להליכי פשיטת רגל, לא סיפקו מענה הולם לממצאים החמורים שנתגלו ולפיכך הם ביקשו וקיבלו היתר, מאת בית המשפט המופקד על הליך פשיטת הרגל של המשיב, להגיש את הבקשה הנוכחית.
8. דיונים בבקשה נערכו ביום 04.04.2017 וביום 07.11.2017. במהלכם נחקרו רואה החשבון שי ונה, גב' ענת זמברג, היא סמנכ"ל התפעול בחברה, והמשיב. לאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
טענות כונסי הנכסים
9. לטענת כונסי הנכסים, המשיב גזל סך של 11,390,807 ₪ מכספי החברה, באמצעות משיכות שביצע מחשבון מיוחד שפתח לשם כך בבנק הדואר וכן באמצעות נכיון שיקים שקיבלה החברה, ואשר את תמורתם נטל לעצמו.
10. כונסי הנכסים טוענים כי לא קיימות מחלוקות עובדתיות משמעותיות בין הצדדים בקשר לביצוען של משיכות כספים על ידי המשיב. עיקר המחלוקת הינה בקשר למשמעות המשפטית של פעולות אלה.
11. באשר לחשבון החברה בבנק הדואר, טוענים כונסי הנכסים כי החשבון כלל לא היה רשום בספרי החברה, דבר הסותר את כללי החשבונאות המקובלים. דבר קיומו נתגלה רק במהלך בדיקות רואה החשבון שי ונה. לחשבון זה הוזרמו כספים מחברות מימון, מחשבון החברה בבנק הפועלים ומלקוחות החברה. מרבית הכספים שהופקדו לחשבון (כ - 3.2 מיליון ש"ח) נמשכו על ידי המשיב בטווח קצר ביותר של שבוע ימים, במזומן, הרוב במט"ח וחלק קטן בש"ח. כל זאת, בנסיבות בלתי מתקבלות על הדעת - החברה עמדה על סף קריסה ובסמוך לפני יציאת המשיב מן הארץ, כאשר המשיב אינו מספק כל גרסה מטעמו מדוע קיומו של החשבון לא נזכר בספרי החברה ומבלי שמי מעובדי החברה ונושיה יידע על קיומו.
12. כונסי הנכסים טוענים כי כעולה מן הדו"ח של רואה החשבון ונה, בנוסף לכספים שהוציא מבנק הדואר, המשיב נטל לכיסו את כספי תמורות הניכיון מחברות מימון פרטיות (ג'וסטו עסקי מתכת בע"מ, מ.ס.ד. פתוח ותשתיות בע"מ, פינשטיין דיזיין בע"מ) להן מסרה החברה שיקים לניכיון. זאת ועוד, המשיב מסר לצים פיננסים בע"מ (להלן: "צים פיננסים") שיקים של החברה בסך של כ - 2.1 מיליון ש"ח ובתמורה קיבל מצים פיננסים סך של 1.908 מליון ₪. כמו כן, חויבה העסקה בעמלה של 43 אלף ש"ח, כך שבסופו של דבר משך המשיב מן החברה סך של כ - 1.95 מיליון ₪ באמצעות צים פיננסים. לעניין זה, דוחים כונסי הנכסים את טענת המשיב לפיה מדובר בהלוואה פרטית אשר כנגדה שעבד את בית מגוריו, שכן לטענתם המשיב לא התכחש לעובדה שמסר לצים פיננסים שיקים של החברה כנגד קבלת המימון, ודי בכך כדי ללמד כי עסקינן בעסקה שנערכה מול החברה ולא בהלוואה פרטית.
13. כונסי הנכסים דוחים את טענת המשיב בדבר קיומו של פרויקט משותף לחברה ולאבו מיאלה. לדידם, טענתו של המשיב היא חסרת בסיס, אינה מגובה בראיות ומשוללת כל הגיון עסקי, כלכלי ומשפטי. כך למשל מציינים כונסי הנכסים, כי אבו מיאלה היה לקוח של החברה ולא ספק שלה ולכן מדובר בעסקת מימון לכל דבר ועניין. היקף הפעילות מול אבו מיאלה ירד דרסטית במחצית הראשונה של שנת 2014, שיקים שמשך לפקודת החברה חוללו באי פרעון והוא היה חייב לחברה סך של 14 מליון ₪, ולכן לא היה כל היגיון ליתן לו אשראי נוסף, ודאי לא כאשר הדבר נעשה ללא כל אסמכתא בכתב. עסקינן בהתנהלות אשר אינה עולה בקנה אחד עם טובת החברה ונושיה, ומשמעותה העדפה של צד ג' על פני החברה, תוך הפרה מוחלטת של חובת הזהירות וחובת האמונים בהן חב המשיב כלפי החברה. כונסי הנכסים מציינים בהקשר זה כי במועד העברת הכספים היה ידוע למשיב כי השיקים של אבו מיאלה חוזרים וכי העברת הכספים מעמידה בסיכון מוחלט את הסיכוי להשבתם. זאת ועוד, המשיב לא טרח להביא את אבו מיאלה לעדות בפני בית המשפט, דבר הפועל לחובתו.
14. עוד טוענים כונסי הנכסים, כי המשיב מרבה בטענות הגנה אשר אינן רלוונטיות לפלוגתאות מושא הבקשה. כך למשל, הטענות בקשר להתנהלות הנושה המובטח, בנק דיסקונט, ובקשר עם התנהלות כונס הנכסים, עו"ד שפלר, בימים שקדמו לקריסת החברה, מוכחשות אך גם אינן מעלות או מורידות.
15. נוכח כל האמור, כך טוענים כונסי הנכסים, הוכח כי המשיב ניהל את החברה תוך כוונה לרמות את נושיה וביצע פעולות אקטיביות לשם כך - נטל מן החברה שלא כדין כספים בסך מצטבר של 11,390,807 ש"ח, ושלשל אותם לכיסו, בין במישרין ובין באמצעות צדדים שלישיים. מעשים אלה עומדים בסתירה לטובת החברה ופגעו פגיעה קשה בנושיה ולכן יש להטיל על המשיב חבות לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודה.
טענות המשיב
16. המשיב מכחיש מכל וכל את הטענה כאילו נטל לכיסו את כספי החברה. לטענתו, החברה גם לא עמדה על סף קריסה ומצבה היה שפיר עד לבוקרו של יום 10.7.2014. קריסתה ארעה אך ורק בשל התנהלותו של עו"ד שפלר, בשליחות בנק דיסקונט, במשרדי החברה במרכז הלוגיסטי, כאשר הציג עצמו כבר סמכא להשתלט על רכוש החברה ולהפסיק פעילותה ובכך יצר שמועה על התמוטטות החברה בקרב כל ספקיה ונושיה.
17. לטענת המשיב, התנהלותם של עו"ד שפלר ויתר נציגי בנק דיסקונט בבוקר יום 10.7.2014 נבעה בשל חילולם של שלושה שיקים באי פרעון, למרות שלרשות בנק דיסקונט עמדה בטוחה נזילה זמינה בדמות פיקדון פרטי של אשת המשיב. חילולם של השיקים נבע משהייתו המפתיעה של מר אייל רביד (בעל זכות החתימה ברשת "ויקטורי") בחו"ל, דבר שמנע מן החברה את האפשרות לקבל שיק בסך של כ- 800 אלף ש"ח שהיה מאפשר את פרעון השיקים.
18. המשיב טוען כי כונסי הנכסים לא הציגו כל גרסה עובדתית נגדית הנתמכת בתצהירו של עו"ד שפלר, או כל נציג אחר מטעם בנק דיסקונט, בקשר לאירועי יום 10.7.2014, ובכלל זה בקשר לטענות שהועלו על ידי המשיב כלפי עו"ד שפלר והתנהלותו. יתרה מכך, קיימות סתירות ותמיהות בכתבי הטענות של המבקשים. כך למשל, בבקשה למינוי כונס נכסים הוצגה הגעת עו"ד שפלר בבוקר יום 10.7.2014 כאילו נעשתה משום שלבנק נודע שהמשיב עזב את הארץ ואף הודיע לסמנכ"לית התפעול כי עליה לסגור את החברה ולפטר את העובדים, אולם בכתב טענות אחר נטען כי סיבת ההגעה היתה דיווח לפיו נושים של החברה ביצעו דין עצמי ונטלו מלאי של החברה.