63. ניהולו של החשבון בבנק הדואר, כחשבון סודי שאיש איננו מודע לקיומו זולת המשיב, מהווה ראיה נסיבתית בעלת משקל רב להוכחתה של כוונת תרמית מצידו של המשיב.
הטענה בדבר מיזם משותף של החברה ושל אבו מיאלה
64. אין חולק כי בתוך פרק זמן קצר ביותר, החל מיום 22.6.2014 וכלה ביום 8.7.2014, משך המשיב לכיסו, במזומן, כספים של החברה בסכום כולל של 9,440,335 ₪, כמפורט להלן:
סך של 3,245,142 ₪ נמשך במזומן מחשבון החברה בבנק בדואר;
סך של 2,210,045 ₪ נמשך במזומן באמצעות נכיון שיקים של החברה בחברת ג'וסטו עסקי מתכת בע"מ;
סך של 654,255 ₪ נמשך במזומן באמצעות נכיון שיקים של החברה בחברת מ.ס.ד. פיתוח ותשתיות בע"מ;
סך של 1,190,000 ₪ נמשך במזומן באמצעות נכיון שיקים של החברה בחברת פיינשטיין דיזיין בע"מ.
65. לטענתו של המשיב, הוא מסר את הכספים לאבו מיאלה, במסגרת מיזם משותף של החברה ואבו מיאלה, שנועד לממן רכישה ומכירה של חבילות מוצרי יסוד לרגל חודש הרמדאן של שנת 2014. מדובר בפרוייקט קצר מועד שאמור היה להערך החל מיום 28.6.2014 ועד סוף חודש יולי 2014, ואמור היה להניב רווח לחברה עד סוף חודש ספטמבר 2014. באותה עת התקשה אבו מיאלה לקבל מימון בנקאי בשל עיקול שהטילו רשויות מע"מ על חשבונו, וכן בעקבות ארוע החטיפה והרצח של שלושת הנערים בגוש עציון, שהוביל לסגר ועוצר על חלקים שונים ביהודה ושומרון. המשיב ביקש למנוע את קריסתו הכלכלית של אבו מיאלה, שבאותה שעה היה לו חוב פתוח של כ- 13 מליון ₪ כלפי החברה, ולכן החליט להעביר לו את הסכום הנ"ל, תוך סיכום ש- 50% מהרווחים מן המיזם המשותף יועברו לחברה בהזדמנות הראשונה, קרי, החל מהמחצית הראשונה של חודש יולי 2014.
66. טענה זו של המשיב אינה מעוררת אמון, לשון המעטה, ודינה להדחות, באשר לטעמי מדובר בהתנהלות חסרת כל הגיון כלכלי ומסחרי, וממילא לא הביא המשיב ולו בדל של ראיה להוכחת אמיתותה של הטענה. נקדים ונאמר כי אין כל ראיה משכנעת על כך שהכסף אכן הועבר אי פעם לאבו מיאלה, זולת עדותו בעל פה של המשיב, שהיתה רחוקה מלעורר אמון, דווקא משום שמדובר באיש עסקים מנוסה ומתוחכם, בעל השכלה של רואה חשבון, ופשוט לא מתקבל על הדעת שיתנהל בדרך זו אלא אם ביקש לשלוח יד בכספי החברה.
מכל מקום, אף אם נניח כי כך אכן ארע, קרי, שהמשיב העביר את הכספים לאבו מיאלה, אין בכך כדי להוכיח את תום ליבו של המשיב. במקרה כזה, אין להוציא מכלל אפשרות שהמשיב נעזר באבו מיאלה לשם הברחת הכספים מהחברה או לכל מטרה אחרת, אך ברור כשמש כי פעילות עסקית כשרה וחוקית, במהלך העסקים הרגיל של החברה, לא היתה כאן. כך גם ברור כי המשיב נטל את הכספים לצרכים שאינם קשורים לעסקי החברה. ייתכן והמשיב סבר לתומו כי יוכל להחזיר את הכספים שנטל במועד אחר, אך אין בכך כדי לשנות את העובדה כי הכספים נלקחו, ומעולם לא הוחזרו.