67. נזכיר כי אבו מיאלה היה לקוח של החברה (מי שקונה מן החברה סחורה) ולא ספק שלה (שמוכר סחורה לחברה ולכן אמור לקבל ממנה תשלום), אלא שבמקרה דנן הוא לא קנה סחורה אלא קיבל כסף מזומן מן החברה. לכן בדין טענו כונסי הנכסים כי מדובר בעסקת מימון לכל דבר ועניין. ברם, נוכח הירידה בהיקף הפעילות של אבו מיאלה אל מול החברה, ובעיקר נוכח העובדה שבאותה עת הוא היה חייב לחברה סכום עתק של כ- 13 מליון ₪, לא היה כל הגיון בכך שהחברה תעניק לו אשראי נוסף בהיקף לו טוען המשיב, ועוד במזומן, וללא כל תיעוד וחצי תיעוד, כגון קבלה או אישור כלשהו בחתימתו של אבו מיאלה. סימני השאלה הופכים לסימני קריאה נוכח העובדה שאבו מיאלה היה מסובך באותה העת לא רק עם חובות לחברה, אלא גם עם חובות לשלטונות מע"מ, שהטילו עיקול על חשבונו. הדעת אינה נותנת שעם לקוח בעייתי מעין זה, תתקשר החברה במיזם משותף בעל פה, תעביר לו סכומי עתק, ולא תגבה את הדבר במסמך כלשהו.
68. אין גם כל הגיון בכך שהעברת כספים בסכום כה גדול, ועוד במזומן, לידי לקוח של החברה, תיעשה ללא ידיעתם של הנוגעים בדבר בחברה, קרי, אנשי הכספים שלה בכלל, ומנהל הכספים בפרט. יודגש כי המשיב עצמו טען שהמחזור השנתי של החברה עמד על כ- 100 מליון ₪. מכאן שעסקה בסך של 9 מליון ₪, כפי שבוצעה לטענתו עם אבו מיאלה, בהחלט לא היתה עסקה של מה בכך מבחינת היקף פעילותה של החברה. זאת ועוד, החברה עסקה בשיווק מוצרי מזון, קרי, היא נהגה לרכוש סחורה מספקים ולמכור אותה ללקוחות, והמיזם המשותף כביכול עם אבו מיאלה בהחלט לא היה חלק מדפוס העסקים הרגיל שלה ולא בוצע במהלך העסקים הרגיל שלה.
69. כמובן שאין גם כל הגיון בכך שעסקה בהיקף כה משמעותי, תיערך בעל פה בלבד, ולא תועלה על הכתב, אפילו לא בכתב יד. בהקשר זה טען המשיב כי זו היתה דרכו בניהול החברה- לסגור עסקאות בעל פה, אך טענה זו אינה מניחה את הדעת. גם אם נניח כי המשיב נהג בעבר להתקשר בשמה של החברה בעסקאות בעל פה, נוצרו בהכרח מסמכי לוואי, כגון, תעודות משלוח, חשבונות עסקה, חשבוניות מס, אישורי העברה בנקאית, דפי חשבון המעידים על העברות כספים וכו', אלא שבמקרה הנוכחי לא בא לעולם ולו נייר אחד, וגם לא הועברה סחורה, אלא אך ורק כסף, וגם זאת, רק במזומן. החברה לא קיבלה כאן סחורה וגם לא מכרה סחורה ולכן העדרו של מסמך כלשהו לתיעוד העסקה והעדר טביעות אצבע כלשהן לגבי המקבל ולגבי מטרתה של העסקה, מדברים בעד עצמם ומחזקים את המסקנה כי המשיב פעל להברחת כספים מן החברה, לצרכיו הפרטיים.