(תרגום ג/6:
"10.5 מבלי לגרוע מדבר האמור להפך לעיל, ואלא אם נקבע אחרת בהסכם האופציה של מקבל האופציה, ניתן להפעיל אופציה לאחר מועד סיום העסקת מקבל האופציה או שירותו בחברה או במי מהמסונפים לה, במהלך פרק זמן נוסף מעבר למועד הסיום, אולם רק ביחס למספר האופציות המוקנות בעת הסיום בהתאם למועדי ההקניה, במידה:
(1) והסיום בוצע ללא עילה, אזי ניתן להפעיל אופציות מוקנות תקפות שלא פקעו התוך תקופה בת תשעים (90) יום ממועד הסיום...").
באשר לפאר נטען, כי עפ"י סעיף 9.6 להסכם האופציות עליו חתם ביום 9.8.2011 (נספח ב לתצהיר הנתבעים; בצירוף תרגומו- ג/9), האופציות המוענקות עפ"י ההסכם כפופות לתנאי תכנית האופציות של החברה.
באשר לטוכמן טוענים הנתבעים, כי גם בהסכם האופציות של טוכמן קיים אותו סעיף 9.6, הזהה לזה שמופיע בהסכם האופציות של פאר, ולפיו האופציות המוענקות עפ"י ההסכם, כפופות לתנאי תכנית האופציות.
בשל חשיבות הדברים, יצוטט הסעיף במלואו:
"9.6 Provisions of the ISOP. The options provided for herin are granted pursuant to the ISOP and said options and this option agreement are in all respects governed by the ISOP and subject to all of the terms and provisions of the ISOP.
Any interpretation of this Option Agreement will be made in accordance with the ISOP but in the event there is any contradiction between the provisions of this Option Agreement "
(תרגום:
"9.6 תניות תכנית תמריץ האופציות. האופציות הקבועות בהסכם זה מוענקות בכפוף לתוכנית תמריץ האופציות, והאופציות האמורות והסכם אופציה זה כפופים בכל המובנים לתוכנית ולכל התנאים והתניות לה.
פרשנות הסכם אופציה זה, תבוצע בהתאם לתוכנית תמריץ האופציות, אך במקרה של סתירה בין תניות הסכם אופציה זה לתניות תכנית תמריץ האופציות, תניות הסכם האופציה יגברו."
לאור כל האמור, ובהתאם לתוכנית האופציות, טוענים הנתבעים, כי האופציות פקעו בתום 90 יום מיום סיום העסקתם של התובעים.
הרמת מסך ההתאגדות:
ככלל, חברה היא תאגיד הנפרד מבעלי מניותיו, ממנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין.
חריג לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת קבוע בסעיף 6 לחוק, והוא מאפשר לבית המשפט להרים את מסך ההתאגדות ולייחס חוב של חברה לבעל מניה בה:
"אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן", וזאת "במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
"(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב), גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלברר אותן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן, בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון לפניו.
(ג) ...
(ד) ...".