ל. כך קובע סעיף 2(א) לחוק:
"הסדר כובל הוא הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר."
לא. עבירת ההסדר הכובל היא עבירת הליבה של חוק ההגבלים העסקיים. היא משקפת בצורה הטובה ביותר את תכלית החוק במובנה הבסיסי ביותר – "לפנות את הדרך לפעילות כלכלית חופשית, על ידי סילוק מכשולים המונעים פעילות כזאת"
--- סוף עמוד 16 ---
(בג"צ 231/61 ארגון ארצי לשיווק צמיגים בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד י"ז 319, 326 השופט – כתארו אז – לנדוי (1963)), תוך הבנה כי "יצר לב האדם לנטות להשתכר ולהרויח גם אם האמצעים אינם כשרים ביותר" (עניין וול, פסקה כ"ב). למעשה, מושג התחרות החופשית הוא – בעולם הריאלי – מושג מתעתע, במובן זה שהוא מניח בדרך זו או אחרת כי "מצב הטבע", ללא התערבות ממשלתית או אחרת, הוא מצב של תחרות. אולם במובנים רבים, בודאי כאשר ענייננו במשק קטן וריכוזי כמשק הישראלי, הבחירה ה"טבעית" של מתחרים עלולה להיות לתאם ביניהם את מחיריהם ואת כמויות המוצרים אותם ייצרו, באופן שיאפשר להם למכור את מוצריהם במחיר המונופוליסטי – בשונה ממחיר השוק הנקבע על-ידי כוחות ההיצע והביקוש – וכך להפיק רווח מרבי. גם זו מרעות יצר לב האדם, מתוך נוחות ופוטנציאל רווח. מכאן הצורך באיסור על עריכת הסדר כובל במובנו הבסיסי, דהיינו בין מתחרים פוטנציאליים (הסדרים אופקיים). בהמשך נרחיב גם על הצורך בהגבלת מערכת היחסים העסקית בין מי שאינם מתחרים (הסדרים אנכיים).
לב. היסוד העובדתי בעבירת ההסדר הכובל לפי סעיף 2(א) כולל ארבעה רכיבים: (1) הסדר; (2) בין בני אדם המנהלים עסקים; (3) יסוד הכבילה – אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו; (4) עלילות (אפשרות) למנוע או להפחית את התחרות ("מבחן העלילות"). אין חולק בענייננו כי מדובר בבני אדם המנהלים עסקים, ולכן אדרש לשלושת היסודות הנותרים בלבד.
'הסדר'
לג. סעיף 1 לחוק מגדיר "הסדר" כך: "בין במפורש ובין מכללא, בין בכתב ובין בעל פה או בהתנהגות, בין אם הוא מחייב על פי דין ובין אם לאו". עינינו הרואות כי לשון החוק רחבה מעיקרא, וניכר כי המחוקק ביקש ללכוד ברשת החוק מנעד רחב של הבנות בין מנהלי עסקים. בהתאם, פורש יסוד זה בהרחבה רבה בפסיקה לאורך השנים. כך קבע בשעתו השופט – כתארו אז – זילר: