"הפירוש היחיד המשיג את מטרת החוק בתחום זה צריך לקבוע, שהמילה הסדר כוללת כל דרך מתואמת, המופעלת על ידי בני אדם, המנהלים עסקים, ושמגמתה השלטת הסדר כובל. אין זה מעניינו של החוק אם תיאום זה הושג בדרכי קונספירציה, או בדרכי הסדר, או באמצעות צד ג', או על ידי קריצת עין, או על ידי צחוק
--- סוף עמוד 17 ---
של הבנה, או על-ידי מתאם שהוא זר להסדר, או על ידי דברים שנאמרו למאן דהוא שאינו שייך לעניין, כדי שהדברים יישמעו על ידי מישהו השייך לעניין, או בכל דרך אחרת. המילה 'הסדר' שנקט אותה המחוקק היא רחבה מספיק, כדי ללכוד בתוכה את כל מגוון האפשרויות שתוארו לעיל, כמו גם כל אפשרות אחרת, וכל חידוש או המצאה שיחודשו או יוצאו בעתיד, ושיביאו לכלל תיאום בין הצדדים עליהם מדבר החוק. החוק דובר אל קוראיו כך: כל דרך שתנקטו אותה ושיש בה, או שהיא מובילה, לתיאום המוביל להסדר כובל, הוא 'ההסדר' הכתוב בחוק" (ת"א (י-ם) קיסין נ' פטרולגז (1990); ראו גם עניין וול, פסקה קס"ב; ע"פ 1042/03 מצרפלס שותפות מוגבלת בע"מ (1974) נ' מדינת ישראל, פ''ד נח(1) 721, 729-728 (2003) (להלן עניין מצרפלס)).
אפשר לתמצת דברים נכוחים אלה בביטוי "יצר לב האדם", המסוגל לתכנן, ויהיו שיקראו בלשון העם לתחמן, דרכים שונות ומשונות שאין להן גבול, כדי להשיג מטרה.
לד. נוכח טענות המערערים השאובות במידה רבה מדיני החוזים, אוסיף כי מושג ה"הסדר" שבחוק ההגבלים העסקיים, שונה במובנים רבים מהגדרת "חוזה" בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן חוק החוזים). הסדר כובל אשר לא אושר על-ידי בית הדין להגבלים עסקיים (סעיף 9 לחוק) ולא ניתן פטור מן הצורך באישורו (סעיף 14 לחוק), נעשה פעמים רבות, מעצם טבעו, במחשכים, תוך הבנה בין העושים אותו כי הם עוברים על החוק או מהלכים על תפר החוקיות, ולכן עליהם להיזהר בלשונם ובפעלם; מטבע הדברים, באותם מקרים אין המדובר בניסיון להביא לחוזה בר-אכיפה בבית משפט, הן נוכח החשש להסתבך בפלילים (או להיחשף לסנקציה מינהלית או נזיקית) והן כיוון שאפילו השתכלל חוזה מעין זה, יראוהו כבטל מכוח סעיף 30 לחוק החוזים (עניין בורוביץ' בעמ' 861; דנ"א טבעול, בעמ' 109-108; ד' גילה "חוזים המגבילים תחרות, הגבלים עסקיים ומונופולין" חוזים – כרך ג' 647-646 (ד' פרידמן ונ' כהן עורכים, 2003)). מנגד, חוזה, לפחות במובנו הקלאסי, נועד לתת פומבי למפגש הרצונות של הצדדים ולאומר דעתם, בידיעה כי הצדדים עלולים להגיע ביום מן הימים לערכאה שיפוטית שם יצטרכו להוכיח איש איש את טענותיו (מ' גל, ישראלי ופרלמן, בעמ' 213-212). מטעמים מעשיים אלה, אין דרישה כי ההסדר, על פי חוק ההגבלים העסקיים, יעמוד בקריטריונים של גמירות דעת ומסוימות, הנדרשים לשם גיבושו של חוזה לפי חוק החוזים, או לכל הפחות לא באותה מידה או באותו אופן