--- סוף עמוד 34 ---
את ענייננו: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" (משנה אבות ג', ב', מפי רבי חנינא, סגן הכהנים). המחוקק קבע דרכים לטיפול בתחרות העסקית ובהשלכותיה; לא כל דאלים גבר ולא יד איש ברעהו.
סעיף 2(א) - טענות נוספות של הצדדים
סד. כזכור, עוד טוענים הצדדים כי שעה שפעילותה של שופרסל עולה, לפי הנטען, בגדר הפרת תנאי המיזוג עם קלאבמרקט, לא ניתן לראות באותה פעילות ממש ניסיון ליצירת הסדר כובל. לפי הנטען בהקשר זה, עצם יצירת התנאי בהסדר המיזוג שאותו לכאורה הפרה שופרסל, מצביע על כך שהדבר אינו בגדר ניסיון ליצירת הסדר כובל, שכן אילו עלה הדבר כדי ניסיון ליצירת הסדר כובל, לא היה נדרש הממונה מתחילה ליצור תנאי קונקרטי זה. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, אין לה כל ביסוס בחוק או בפסיקה, והמערערים אף לא תמכו טענתם בספרות רלבנטית. שנית, גם ההיגיון והשכל הישר אינו מאפשר לקבלה – הממונה קובע תנאי מיזוג כאלה ואחרים, כדי להבהיר לחברות מסוימות את מגבלותיהן במקרה הקונקרטי. החוק אינו מאפשר לממונה להורות לכל אחת מן החברות במשק כיצד לנהוג שלא אגב מיזוג (למעט חריגים מסוימים לעניין בעלי מונופולין – סעיף 30 לחוק, ולעניין קבוצות ריכוז – סעיף 31ג לחוק). מכאן, העובדה שהממונה מצא לנכון, במסגרת המיזוג בין שופרסל לקלאבמרקט, לקבוע כי "שופרסל לא תדרוש מספק איזה מן הדרישות הבאות ולא תסרב לרכישת מוצרי הספק או תתנה אותה בדרישות הבאות, כולן או כל אחת מהן: אי אספקת מוצרי הספק, כולם או חלקם, למתחרה של שופרסל", אין משמעה כי אלמלא תנאי זה, רשאית היתה שופרסל לעשות כן; הדברים נאמרו אך כדי להבהיר זאת באופן חד משמעי, ולהקל על הרשות, אם יבוא היום – כפי שאכן הגיע – בהגשת כתב אישום או בהטלת סנקציה מנהלית, שכן ברי כי הוכחת הפרתו של תנאי שנקבע מפורשות פשוטה יותר מאשר הוכחת קיומו של הסדר כובל ופגיעתו בתחרות. משמעות קבלת הטענה היתה למעשה, כי נוכח תנאים 11 ו-12 האמורים, מותר לכל חברה בישראל, אלא אם נקבע מפורשות אחרת אגב אישור עסקת מיזוג, להתערב בתנאים המסחריים אותה מקבלת מתחרתה מספק כלשהו; ברי כי אין בכך היגיון.
יתרה מכך – מטבע הדברים, שיחה בין קמעונאי לספק, בה מועלים התנאים המסחריים אותם מציע הספק לקמעונאי מתחרה, היא שיחה הנכנסת לתחום האפור של דיני ההגבלים העסקיים בכלל, ודיני ההסדרים הכובלים בפרט; כך במיוחד, כאשר