קז. החמרת הענישה נובעת מהשינוי התפיסתי בדבר עבירות "הצווארון הלבן". דהיינו, כי אף שמדובר בעבריינים אשר מגיעים ככלל מרקע נורמטיבי, וחרף היעדרו של "דם בזירת האירוע", מדובר בעבירות חמורות, אשר הנזק אותו הן גורמות לפרט ולציבור הוא רב. כפי שציין חברי השופט הנדל בעניין קודם:
"ככל שהכלכלה התפתחה והפכה למורכבת יותר, כך התרחב מנעד הפשיעה נגד הרכוש ... ואולם, על אף ה'הילה' (בלשון סגי נהור כפולה ומכופלת) העוטפת עבירות מסוג זה, ואולי דווקא בגלל הביצוע הסטרילי לכאורה של פשיעה כאמור, על מערכת אכיפת החוק והענישה לעמוד על המשמר ביתר שאת, תוך קביעה חד משמעית לפיה גם פשיעה זו אינה משתלמת" (ע"פ 8458/11 שובל נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (2012)).
אמנם, מדובר ככלל במקרים אלה במי שרקעם נורמטיבי ולעתים קרובות חיובי, ולא תמצאם שולחים ידם בפשע "קלאסי", אך להיטות היתר להצליח בעסקים ולנצח בקרבות העסקיים עלולה להביאם לעבירות, שמשמען הכלכלי-חברתי עלול להיות רב. חומרת העבירות והנזק אשר בצידן, הם המחייבים עונש שיהא בו כדי להרתיע הן את מבצעי העבירות והן נושאי משרה אחרים במבט לעתיד. כפי שהזדמן לי לציין במספר פרשיות, דווקא בעבירות אלה יש מקום רב יותר לסברה לפיה יוכל עונש משמעותי,
--- סוף עמוד 59 ---
ובמיוחד עונש מאחורי סורג ובריח, להשיג את מטרות ההרתעה – הן הרתעת היחיד הקונקרטי והן הרתעת הרבים:
"לטעמי, גם מי שאינו סבור כי הרתעת הרבים, אולי להבדיל מהרתעת היחיד, פועלת ככלל בעבריינות ה'קלאסית' של רצח, שוד ואונס, חבלה ודומותיהן ... יוכל לסבור כי יש לה סיכוי בעבירות כלכליות, מכל מקום של'הצווארון הלבן'. המתכנן עבירות – או שמא נאמר 'מתחמן' – ושומע כי דינו עלול להיות מאסר, אולי יחשוב פעמיים... כאמור, נדמה כי בענייננו עונש הרתעתי נועד להרתיע לא רק את המערער עצמו בלבד במבט לעתיד, אלא לא פחות את הרבים, ובעיקר – כפי שציין בית המשפט המחוזי – את המכהנים בתפקידים בכירים בתאגידים, לבל ימעלו אלה באמון שניתן בהם. דווקא כלפי אנשים נורמטיביים בבסיסם המתכננים את מעשיהם, אולי יכלול ה'תכנון'גם את הסיכון שבהעמדה פלילית לדין (ע"פ 677/14 דנקנר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקאות ל"ח-ל"ט (2014)).
ובעניין נוסף:
"אכן הרשעה פלילית היא כתם, מאסר בעבודות שירות הנחשב מאסר בפועל אינו נעים – אך אין להשוותם כל עיקר למאסר מאחורי סורג ובריח, תענוג מפוקפק גם בבתי הסוהר הטובים ביותר; משמעו שלילת חרות, ניתוק מן המשפחה, היות האדם נתון למרות יומיומית של הזולת, חברה לא מלבבת על פי רוב, ועוד כיוצא באלה. אין איפוא להקיש מאסר כזה לענישה אחרת, בודאי לאדם שהוחזק נורמטיבי, וכל חייו רק קרא על בתי סוהר או צפה בהם בסרטים" (חוות דעתי בעניין עדן; ראו גם חוות דעתה של המשנה לנשיאה – כתארה אז – באותו העניין).