--- סוף עמוד 61 ---
עונש זה אינו משקף את הענישה הנוהגת עד כה בעבירות אלה בהן נמנענו ככלל מהשתת עונשי מאסר בפועל, אולם לטעמי הוא משקף את הענישה הראויה; וכפי שציינה השופטת ברק-ארז בעניין עדן: "אל לנו להיקלע ל'מעגל שוטה' בשל כך, על יסוד גישה שתתריע תמיד כנגד החלתה של גישה ראויה בפעם הראשונה. כל זאת, בצד המודעות לכך שהעלאתו של רף הענישה צריכה להתבצע בהדרגה" (שם, פסקה 23). בהמשך לכך, סבורני כי בית המשפט העלה את רף הענישה באופן הדרגתי וקבע עונש מידתי, שעה שהשית על רוזנהויז עונש שחלקו (הקטן יותר) מאסר מאחורי סורג ובריח וחלקו בעבודות שירות, הכל כאמור מעלה. הזכרנו כי נשקלה אפשרות להמרת העונש בשישה חודשי מאסר בעבודות שירות, ואיננו מתעלמים מזכויותיו ומעלותיו המרשימות, כפי שפורטו מעלה, אך בסופו של יום נראה, כי יש מקום למתן ביטוי לכוונת המחוקק ולצורך בהעלאת הענישה הנוהגת בכגון דא, אף שערים אנו למשמעות הלא פשוטה לגבי רוזנהויז בכניסה לבית האסורים.
קי. הוא הדין גם בנוגע לקנסות שהושתו על רוזנהויז ושופרסל, וכן על ההחלטה למנוע מרוזנהויז לכהן כדירקטור. אשר לקנסות, עמדנו על כך כי מטרתם היא להרתיע, הן את היחיד והן את התאגיד, מפני ביצוע חוזר של העבירות; לשם כך על הקנסות להיות משמעותיים. אשר לרוזנהויז, כעולה מהדו"חות הכספיים של החברה בשנים הרלבנטיות, שכרו בשופרסל עמד על מיליוני שקלים בשנה, וזאת בנוסף למענקים השונים שקיבל, בסך מיליוני שקלים גם הם; לא למותר לציין כי ביום 9.2.2010, כשבוע בלבד לאחר שהוגש כתב האישום נשוא ענייננו, החליטה שופרסל להעניק לרוזנהויז מענק בגובה 4.5 מיליון ₪ (ראו טבלת המענקים בעמ' 10 לדו"ח השנתי של החברה לשנת 2009, וכן הערת שוליים 11 בעמ' 11 לדו"ח). בהינתן אלה, סבורני כי הקנס אשר הושת עליו אינו חורג מגבולות הסביר. כך גם באשר לשופרסל – מדובר כאמור בקמעונאית המזון הגדולה בישראל, שרווחיה התפעוליים בתקופה הרלבנטית עמדו על מאות מיליוני שקלים בשנה (ראו החלקים הרלבנטיים מדוחות החברה אשר הוגשו לבית המשפט המחוזי וסומנו ת/263). מכאן שאין להתערב בגובה הקנסות.
קיא. אשר להחלטה למנוע מרוזנהויז לכהן כדירקטור, זו נשענת על סעיף 226 (א)(3) לחוק החברות כפי שעמד בתוקף בתקופה הרלבנטית (כיום ההוראה קבועה בסעיף 226(א1) לחוק); סעיף זה מסמיך את בית המשפט לפסול אדם מכהונת דירקטור "בשל הרשעה בעבירה אחרת אשר בית משפט קבע כי מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש כדירקטור בחברה ציבורית". בע"פ 4783/09 שולשטיין