--- סוף עמוד 63 ---
Schwinn & Co., 388 U.S. 365, 379(1967))); וכעשור לאחר מכן נקבע כי יש לסווגם תחת כלל הסבירות (Sylvania, at pp. 58-59). הסדרים הנוגעים להכתבת מחיר מרבי סווגו תחילה כאסורים per se (Albrecht v. Herald Co., 390 U.S. 145, 151-153 (1968), ולאחר מכן נקבע כי יש לסווגם תחת כלל הסבירות (State Oil Co. v. Khan, 522 U.S. 3, 22 (1997)); כך גם הסדרים הנוגעים להכתבת מחיר מזערי (ראו תחילה - Miles Medical Co. v. John D. Park & Sons Co., 220 U.S. 373 (1911) (להלן עניין Miles); ובהמשך - Leegin Creative Leather Prods. v. PSKS, Inc., 551 U.S. 877, 907 (2007) (להלן עניין Leegin). אמנם ברי, כפי שציינתי מעלה וכפי שמציין חברי, כי המגמה ברורה, והיא נוטה לבחינת רובם המוחלט של ההסדרים האנכיים תחת כלל הסבירות; אולם סבורני כי יש חשיבות לתהליך, אשר נמשך בארצות הברית כמאה שנה ונדון במספר גדול עד מאוד של פסקי דין, וראוי שלא לעבור באבחה אחת מן הגישה שנהגה כאן עד כה, לפיה ככלל, הסדרים אנכיים, על סוגיהם השונים, יכולים להיבחן תחת החזקות החלוטות שבסעיף 2(ב), לגישה בקצה האחר של המנעד אותה מציע חברי, לפיה אף הסדר אנכי לא יוכל, בכל מקרה, להיבחן תחת חזקות אלה.
קיד. סבורני כי פסק הדין שניתן בארצות הברית בעניין Leegin ממחיש בצורה מיטבית את חשיבות התהליך. באותו עניין נדונה שאלת סיווגו של הסדר במסגרתו מכתיב היצרן לקמעונאי מחיר מזערי שבו עליו למכור את מוצריו; זו הייתה מדיניות היצרן, אשר ככלל סירב למכור את מוצריו לקמעונאים שמיאנו להתחייב שלא למכור את מוצריו לציבור מתחת למחיר מזערי אותו קבע. בפסק דין Miles שניתן כמאה שנים קודם לכן, נקבע כי הסדר מעין זה אסור per se. בעניין Leegin, מצאה דעת הרוב להפוך את ההלכה, ונקבע כי יש לבחון הסדר זה תחת כלל הסבירות; למעשה, נקבע כלל רחב יותר, לפיו "Vertical price restraints are to be judged according to the "rule of reason (Justice Kennedy, at p. 907). ואולם, ההלכה נקבעה על חודו של קול, ודעת המיעוט, לאחר חוות דעת מפורטת, סיכמה כך:
"The only safe predictions to make about today's decision are that it will likely raise the price of goods at retail and that it will create considerable legal turbulence as lower courts seek to develop workable principles (Justice Breyer, at p. 929)"