כ. לעניין הרשעתו בעבירות של הפרת תנאי מיזוג מכוח סעיף 48 לחוק נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו שגידור לא עשה כל שביכולתו כדי להבטיח את שמירת החוק, שעה שנקט בכל האמצעים הסבירים לשם הבטחת החוק ואף מעבר לכך, על-ידי יצירת קוד אתי ותכנית אכיפה העולים בקנה אחד עם דיני ההגבלים העסקיים; בדיון בפנינו הדגישה באת כוח גידור כי הוא לא ידע על שעשה רוזנהויז, ולכן לא יכול היה לנקוט צעדים מפורשים נגד מעשיו. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בכך, שלא נתן דעתו להבדל שבין האמצעים הסבירים אותם על המנהל לנקוט כאשר מבצעה העיקרי של העבירה הוא אחד הכפופים לו, לבין מעשים שצריך לנקוט מנהל הכפוף בעצמו למנהל אחר, אשר הוא המבצע העיקרי של העבירה, כבענייננו. מטעמים אלה, כך נטען, יש לזכות את גידור גם מעבירות אלה.
ע"פ 5823/14 – שופרסל נ' מדינת ישראל
כא. ערעורה של שופרסל על הכרעת הדין מושתת במלואו על ערעורם של רוזנהויז וגידור, וכלשון הודעת הערעור התמציתית: "על מנת שלא לשוב על הנימוקים ללא צורך, הרי שככל שהדברים נוגעים להרשעתה של המערערת היא מצטרפת לערעורים שהגישו רוזנהויז וגידור, על הכרעת הדין...". מלשון ההן נשמע הלאו – שופרסל אינה מערערת על האופן שבו עשה בית המשפט המחוזי שימוש בתורת האורגנים על מנת למצוא אותה אחראית בפלילים, שעה שרוזנהויז וגידור נמצאו אשמים במיוחס להם. לכן, הדיון לעניין הכרעת הדין יתמקד בערעורם של רוזנהויז וגידור.
עמדת המדינה
כב. במסגרת עיקרי הטיעון, השיבה המשיבה ביום 15.3.15 לשלושת הערעורים יחד. לעניין הניסיון לעריכת הסדרים כובלים נטען, כי חומר הראיות מצביע בבירור על כך שרוזנהויז ניסה להשפיע על מבצע מגה ולהביא לסיומו באמצעות הספקים. בנוסף,
--- סוף עמוד 13 ---
ניכר כי שעה שלא עלה בידו לשכנע את הספקים, הגיב רוזנהויז בהורדת חלק ממוצריהם ממדפי שופרסל. לעניין יסודות העבירה נטען, כי די בשיחות הטלפון שהתקיימו כדי לבסס את הטענה שמדובר בניסיון להגיע ל"הסדר" כנדרש על-פי סעיף 2 לחוק ההגבלים העסקיים; אשר ליסוד ה"כבילה", נטען כי הדרישה מספקים לפעול על מנת להפסיק את מבצע מגה, דהיינו להעלות את המחירים בהם מוכרת מגה את מוצריה לצרכן, עולה כדי כבילה. בדיון בפנינו הודגש, כי יש לדחות את טענת רוזנהויז לפיה מעשיו נעשו בלהט הרגע ולא באופן מתוכנן; לעמדת המדינה, העובדה שרוזנהויז התקשר לספק אחר ספק במשך שלושה ימים והביע מורת רוח בפני הספקים על מבצע מגה, מצביעה על כך שמדובר במהלך מתוכנן ולא בהתקף זעם רגעי. אשר לטענה כי סעיף 2 אינו חל כיון שהספקים הם שהיו נדרשים לכבול עצמם ואלה אינם מתחרי שופרסל, נטען כי טענה זו שגויה מבחינה משפטית. זאת, כיון שפעמים רבות במסגרת הסדרים כובלים אנכיים, כבענייננו, נפגעת התחרות דווקא בצדו של הנהנה מן ההגבלה ולא בצד המוגבל; כך, בהסדרים כובלים שבין ספק ומפיץ, משכיר ושוכר ועוד.