16. טענות המערער כי המטוס עדיין לא יצא מהשער, וניתן היה להעלותו לטיסה אין בהן כדי לסייע למערער.
המצהירה מטעם המשיבה, הצהירה בסעיף 6 – ועדותה זו לא נסתרה בחקירתה, כי סגירת השער 15 דקות בטרם מועד ההמראה נדרשת על מנת להכין את המטוס והנוסעים לטיסה, בין היתר לאחסן את הכבודה בבטן המטוס, לאפשר לנוסעים לאחסן את כבודת היד בתאים שבתא הנוסעים, לוודא כי כל הנוסעים חגורים ולבצע פעולות בטיחותיות נוספות, ובסעיף 26 לתצהירה הוסיפה כי נקודת סגירת השער היא נקודת האל-חזור בה מבוצעים חישובים אחרונים של משקל, מקום ותפוסה, ובדיקות והכנות נוספות לפני המראה.
מערך הטסה הוא מורכב, ולעיתים קרובות תלוי גם בגורמים חיצוניים (מערך טכני, תנאי מזג אוויר, מרחב אווירי), וככלל על הטיסה לצאת בזמן. העובדה שהטיסה מתעכבת אינה מהווה שיקול אם לפתוח אותה עבור נוסע בודד, ולבטח שלא בנסיבות רגילות ושאינן יוצאות דופן.
17. משלא התייצב המערער בשער העלייה בזמן שנקבע בכרטיס העלייה למטוס, וגם אחרי שהטיסה נסגרה, והכוונה היא – משלא התייצב בדלפק הטיסה שבשער היציאה עצמו – ולא בשהות באזור השער - אין לו להלין אלא על עצמו בלבד.
18. המערער הביא לפני בית משפט קמא, דוגמא של חברת תעופה אחרת (יונייטד) המציינת באופן ברור וחד על גבי כרטיס העלייה למטוס כי השער נסגר "30 דקות לפני ההמראה". המערער טוען הביא זו כדוגמא לגבי אופן הציון הראוי ביחס לשעת סגירת השער.
דווקא מראייה זו אני למד כי המערער ידע שסגירת השער היא 30 דקות לפני שעת הטיסה, כי אז מדוע לא התייצב המערער 30 דקות לפני כן, אלא בחר להתייצב 15 דקות טרם שעת הטיסה, אם לשיטתו לא ראה את הכיתוב שהיה "באותיות מיקרוסקופיות", כלשונו, על גבי הכרטיס עלייה למטוס, ובמקרה שלפנינו – כפי שקבע בית משפט קמא – לאחר מכן, ולאחר שעת סגירת השער.
19. גם טענות המערער על העדר הכרזות ברמקול או בכלל לעלייה לטיסה אין בהן, לטעמי כדי לסייע לו.
ראשית דבר, המדובר בשדה תעופה זר, ולא הובאו הנהלים שם, וההוראות שחלות שם לגבי הכרזות לטיסה.
שנית, המדובר בשדה תעופה שקט, שממילא ההכרזות אינן כלליות אלא לכל היותר באזור שער היציאה, ומכל מקום – אינני סבור שיש לקבוע קטגורית שחובתה של חברת התעופה להכריז על העלייה למטוס ולהאיץ בנוסעים; טוב שהדבר נעשה, אולם עם המעבר לשדות תעופה שקטים, ככל הנראה יימצאו דרכים אחרות ליידע את הנוסעים, אולם כאמור, אין חובה שכזו.