מכל מקום – אין בכל אמור כדי לגרוע מחובתו המלאה של הנוסע, הוא המערער, לעלות לטיסתו במועד שנקבע בכרטיס העלייה למטוס.
20. באשר לכבודה – אני מקבל את האמור בפסק דינו של בית משפט קמא גם בעניין זה.
הרי לשיטת המערער עצמו הוא הורה בכתב לשלוח את הכבודה לדלהי. טענתו היא כי עשה רק רק לאחר ששמע שמזוודות נשלחו ליעדן.
ברם מתברר שההודעה כי המזוודות נשלחו ליעדן, לא כוונה בהכרח אל המערער עצמו, אלא הופנתה לקבוצה נוספת של 30 נוסעים אחרים (בהם גם המערער) שהמתינו יחד עמו באולם המכס.
המערער לא פירט האם בירר האם ההודעה כוונה גם אליו, ולא היה עליו להסתפק באמירה הכללית הזו.
בית משפט קמא הצביע על הקשיים העולים מגרסת המערער (ראו סעיף 23 לפסק הדין), ועליהם לא מצאתי להוסיף.
21. מכל מקום, ולאור כל האמור לעיל – דינו של הערעור להידחות.
אני מחייב את המערער בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 20,000 ₪.
הפיקדון יועבר למשיבה באמצעות באי-כוחה על חשבון ההוצאות.
המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ז שבט תשע"ט, 23 ינואר 2019, בלשכתי, בהעדר הצדדים.
עודד מאור