57. טענות הנתבעים בתחום התכנון והבניה, לעניין היעדר אפשרות להקים מבנים בשטח הקיים בין החלקות שבבעלות הנתבעים לבין דרך הגישה, הינן טענות שלא הוכחו ע"י הנתבעים, נשמעו לראשונה רק בסיכומי הנתבעים, וממילא אין בהם כדי להצדיק את המשך השימוש של הנתבעים במקרקעין נשוא המחלוקת בהיעדר זכות קניינית המקנה לנתבעים לעשות כן.
58. הוא הדין ביחס לדרך הגישה, שלטענת הנתבעים היא מאוד חיונית וחסימתה תאלץ אותם לטפס על הרבה מדרגות ותמנע מהם לקבל שירותים חיוניים. טענה זו של הנתבעים כלל אינה קשורה להליך משפטי זה, שכן לא הוכח כי בכוונת התובעת לבטל ו/או לחסום דרך גישה זו, ולא הוכח כי סילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין של התובעת עשוי למנוע מנתבעים אלו לעשות שימוש בדרך הגישה, כך גם לא הוכח מבחינה תכנונית כי דרך גישה זו תבוטל או תחסם בתוכנית הת.ב.ע החלה על המקרקעין, ולא ברור באם הנתבעים מיצו את ההליכים בטרם אישור הת.ב.ע החלה על המקרקעין. מכל מקום, לטעמי, שיקולי נוחות של הנתבעים ביחס לדרך הגישה לדירותיהם אינן יכולות להצדיק את השימוש שלהם במקרקעי התובעת ללא קבלת הרשאה, ולכן אני דוחה את טענות הנתבעים הקשורות לדרך הגישה.
59. טענות הנתבעים בקשר להסתמכותם על שתיקת התובעת והשקעתם במקרקעין משך שנים, אין בה כדי להשליך על התוצאה של סילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין, ולכל היותר אילו הנתבעים היו מוכיחים באמצעות ראיות את גובה השקעתם, הדבר יכול היה להשפיע על האפשרות שבית המשפט יתנה את ביטול הרשות ע"י מתן פיצוי בגין ההשקעות שבוצעו בגין ההסתמכות על הציפיה שיצרה התובעת אצל הנתבעים להמשך הרישיון לאור התנהלותה הפסיבית (ראו לעניין הזה, מאמרה של זלצמן, שם עמ' 57). ואילו בענייננו, לא מצאתי מקום להתנות את סילוק ידם של הנתבעים בתשלום פיצוי כלשהו, שכן הנתבעים לא העלו טענה כזו, לא הוכיחה את גובה ההשקעות, לא דרשו פיצוי בגין השקעות ולא הגישו תביעה שכנגד.
60. באשר לדרישת התובעת לפיצול סעדים לשם העלאת טענות כספיות, סבורני כי יש מקום להורות על פיצול סעדים, שכן לפניי נידונה שאלת עצם הזכאות להחזיק במקרקעין ע"י הנתבעים, ועתה ככל שיעלה בידי התובעת להוכיח זכאות לדמי שימוש ראויים, איני רואה מקום לחסום אפשרות זו.
יחד עם זאת, ראוי לציין בעניין הזה, ומבלי לקבוע מסמרות, כי מאחר ונקבע כי השימוש אשר נעשה ע"י הנתבעים במקרקעי התובעת למשך שנים היה בהתאם לרשות מכללא, הרי ששאלת זכאות התובעת לעתור לדמי שימוש אמורה להיבחן החל ממועד ביטול הרשות בלבד, מועד שכפי שהובא לעיל הינו בתכוף לפני הגשת התביעות נגד הנתבעים.