הפרת חובת הזהירות של הנתבע באה לידי ביטוי בבחירתו זו כבעל שליטה ומנהל באשר לאפיק שנבחר להחזקת כספי התמורה של התובעת – שאין ולא יכול להיות חולק כאמור כי היו צריכים להיות מועברים לתובעת – בחשבון בנק כללי של החברה המשמש את האחרונה להוצאותיה השוטפות וזאת חלף החזקתם בחשבון בנק נפרד (בין אם ספציפי לתובעת ובין אם כללי שיכלול את כספי התמורה בגין מכירת רכבי לקוחות אחרים ואותם בלבד).
במילים אחרות, מקום בו הנתבע כמי שאמון על הניהול של כספי החברה, לא הקפיד לקיים הפרדה ברורה ומוחלטת של כספי התמורה שמגיעים לתובעת באופן שינוהלו במסגרת של "משק סגור" וחלף זאת בחר להחזיקם באותו חשבון המשמש את החברה לתפעולה השוטף, הרי שהתנהלותו זו לוקה בהתרשלות המבססת עילה נזיקית כלפיו באופן אישי. גם אם לא עולה כי יש לראות בהתנהלות זו ככזאת שהייתה "במטרה להבריח כספים", הנתבע כבעל השליטה ומנהלה של החברה בהחלט נושא באחריות בנזיקין בשל האופן הרשלני שבו התנהל בכל הנוגע לניהול הכספי של התמורה המוגדרת ממכירת רכביה של התובעת. לא ברור למה התכוון הנתבע עת השיב כי התנהלות זו נבעה על רקע "שיקול עסקי" (ר' ע' 12 שו' 29 ו-35 לפרו'), כשנראה כי כוונתו הייתה לשיקול חד צדדי שקשור לכדאיות העסקית של החברה לבדה, תוך התעלמות מנתון בסיסי לפיו כספי התמורה הינם בגדר כספים "צבועים" (בניגוד לעמלות שגזרה החברה מהמכירה), ועל כן הם לא היו יכולים בשום קונסטלציה לשרת את החברה לצרכיה השוטפים.
13. הנדבך הנוסף והמשלים של קביעתי זו, הינו מצבה הפיננסי של החברה בסמוך לפני מועד מסירת השיקים לתובעת. ובמה דברים אמורים? מעיון הדפי החשבון של חשבון החברה, עולה כי במהלך ששת החודשים שלפני מועד הנפקת השיקים בגין מכירת הרכבים בסמוך ליום 21/8/15, ובפרט במהלך חודש אחרון זה, היה מצוי חשבון החברה במרבית התקופה ביתרת חובה אשר הגיעה בשיאה לסך של כחצי מיליון ש"ח ויותר (ר' למשל יתרת החובה מיום 20/4/15; מיום 14/5/15; מיום 31/5/15 ומיום 14/6/15).
הבחירה של הנתבע להחזקת כספי התמורה בחשבון שכזה המאופיין בפרק הזמן הרלוונטי במצב "כרוני" של יתרות חובה, מעידה בעיני על חריגה ממתחם הסיכונים העסקיים הסבירים שנטל על עצמו הנתבע בשם החברה. לא נעלמה מעיני הפנייתו של הנתבע לכך שביום מועד עריכת השיקים דווקא חשבון החברה היה ביתרת זכות, אולם במקרה דנן, יש לראות בחלון זמן קצר זה בן ימים ספורים בלבד ושבו יתרת הזכות עמדה על כ-14% בלבד מסך התמורה שהגיעה לתובעת בגין מכירת רכביה – בבחינת חריג שאין בו להעיד על הכלל ונוכח אופי מצב החשבון בחודשים האחרונים אשר אופיין כאמור ביתרות חובה תמידיות ולא מבוטלות. ודוק, ככל שהנתבע תלה את האשם לקריסת החברה בגין הפעילות המוחלשת בחודש אוגוסט וימי העבודה המועטים בתקופה של חגי תשרי (היקף פעילות שלנוכח שנות פעילות החברה לא היה אמור להיות בבחינת 'הפתעה' בעבורו), הרי שמקום בו מועד הנפקת השיקים היה בתווך שבין שני תקופות 'חלשות' אלה מבחינה הפעילות העסקית הצפויה, יש בבחירה להותיר את כספי התמורה ממכירת רכבי התובעת בחשבון, כדי להעצים עוד את האופן הרשלני שבו התנהל הנתבע בכל הנוגע לניהול כספי התמורה.
ויודגש, כי גם אם נוהג זה של הפקדת כספי התמורה מהמכירות היה מיושם על ידי הנתבע ביחס ללקוחות החברה, בכלל וביחס לתובעת במהלך השנים ,אין בכך כדי להקנות לנתבע "נקודות זכות" בבחינה שאלת הפרת חובת הזהירות שלו כלפי התובעת; זאת מקום בו תמורה שאין חולק כי לה הייתה זכאית התובעת בגין מכירת תשעת הרכבים נשוא התביעה, לא הועברה לידיה בסופו של יום בשל השילוב הקלוקל שבין הפקדת כספי תמורה מובהקים בחשבון החברה ששימש אותה להוצאות שוטפות, לבין ידיעה והכרה כי המדובר בחשבון שמצוי באופן קבוע ביתרות חובה לא מבוטלות ותוך התעלמות מצפי הפעילות הירודה, בסמוך לפני ואחרי מועד מסירת השיקים.
14. לאור כל האמור, הנני מוצאת שיש בחומר הראיות אשר הובא בפניי ובראי ההלכה הפסוקה, כדי לבסס את המסקנה שיש להטיל על הנתבע, בעל המניות ומנהלה היחיד של החברה, אחריות אישית עקב מעשיו ומחדליו ולחייבו באופן אישי בתשלום התמורה שהתקבלה ממכירת תשעת הרכבים של התובעת.
ג. סוף – דבר:
15. לאור כל האמור, התביעה כנגד הנתבע מתקבלת במלואה.
16. הנני מחייבת את הנתבע לשלם לידי התובעת סך של 355,725 ₪ (הסך הכולל של השיקים כשהוא נושא ריבית והפרשי הצמדה ממועד הזמ"פ של כל שיק ושיק בהתאמה).
17. בזיקה לפסק הדין שניתן כנגד החברה ביום 20/4/16, מובהר כי החיובים של השניים יהיה ביחד ולחוד. כן, מובהר כי התשלום כאמור יהיה כנגד השבת מלוא השיקים המקוריים לידי הנתבע.
18. כן יישא הנתבע בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ט, 04 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.
אשרית רוטקופף