פסק דין
מבוא
1. לפני תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן עסקה לרכישת מערכת קירור.
2. התובעת / הנתבעת שכנגד הינה חברה פרטית העוסקת בפיתוח וייצור כלי יהלום לחיתוך, קידוח ועיבוד של אבן, זכוכית ומתכות (להלן: התובעת).
3. הנתבעת מס' 1 הינה חברה פרטית העוסקת בייצור, פיתוח ושיווק של מערכות לייצור קרח נוזלי ומערכות אגירת אנרגיה (להלן: קרייטק). לבקשת התובעת, ביום 25.7.17 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד קרייטק. יוער כי הנתבעת מס' 2 שלחה הודעה לצד שלישי לקרייטק, אך היא זנחה הודעה זו ולא הגישה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה או כל בקשה או הודעה אחרת ולפיכך פסק דין זה עניינו התביעה נגד הנתבעת מס' 2 והתביעה שכנגד.
4. הנתבעת מס' 2 / התובעת שכנגד הינה חברה פרטית העוסקת בייצור, ייבוא ומכירת ציוד חימום וקירור (להלן: הנתבעת).
5. לשם הבנת הדברים, תחילה, אסקור בתמצית את שני ההסכמים שבבסיס הסכסוך בין הצדדים:
6. האחד, הסכם רכישה מיום 16.3.08 שלפיו רכשה התובעת מקרייטק מערכת לייצור קרח נוזלי ואגירת אנרגיה המורכבת משתי יחידות, יחידה A – TESS-6000A ויחידה B – TESS-6000B (להלן בהתאמה: הסכם הרכישה – נספח א' לתצהירו של העד מטעם התובעת, מר מוטי יחזקאלי; מערכת הקירור או המערכת). על פי הוראות הסכם הרכישה, התחייבה התובעת לשלם לידי קרייטק סך של 600,000 ₪ עם התקנת המערכת והפעלתה (סעיף 6.1.1) וסכום נוסף, המהווה 50% מהסכום הנחסך מצריכת החשמל בכל חודש עקב השימוש במערכת הקירור על ידי התובעת, למשך 15 שנים ממועד החתימה על ההסכם או עד החזר מצטבר לידי קרייטק בסך של 810,000 ₪, לפי הקודם ביניהם (סעיף 6.1.2). מנגד, התחייבה קרייטק לספק לתובעת את מערכת הקירור, כאשר הוצהר כי המערכת הינה בהספק אקוולנטי של 160 טון קירור לשעה וכן כי המערכת תביא להקטנה בהוצאות האנרגיה החשמלית של התובעת לצורכי קירור ומיזוג אוויר, וזאת עקב הסטת העומס החשמלי לייצור הקירור משעות השיא והגבע לשעות השפל בתעריפי החשמל.
7. השני, הסכם פשרה מיום 8.11.09 שלפיו התובעת תשלם לידי הנתבעת סך של 10,000 ₪ מדי חודש, וזאת עד להחזר החוב בסך של 810,000 ₪ על פי הסכם הרכישה שנחתם בין התובעת לבין קרייטק (להלן: הסכם הפשרה – נספח 2 לתצהירו של מנכ"ל הנתבעת, מר פסח זיידל). מנגד, התחייבה הנתבעת לתקן ליקויים שונים במערכת הקירור, באופן מידי, עד לסוף שנת 2009, לרבות אספקת מאייד נוסף שיוצע לתובעת במחיר מיוחד ואחסון אצלה למקרה הצורך ובהחלפה מהירה. כמו כן, הוסכם, כי התובעת תבצע את תחזוקת המערכת בעצמה תחת הנחיית הנתבעת ומשכך היא לא תשלם לנתבעת 2,500 דולר לשנה בגין תחזוקה ולא תחייב את הנתבעת בגין הוצאות התיקון.
טענות התובעת
8. על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן (להלן: כתב התביעה), קרייטק הפרה את התחייבויותיה על פי הסכם הרכישה וסיפקה לתובעת מערכת קירור פגומה שכלל לא תאמה את המערכת שהוצגה לה על ידי קרייטק בעת רכישתה. לא זו בלבד שקרייטק הפרה התחייבויותיה כי המערכת תפעל בהספק אקוולנטי של 160 טון קירור לשעה ותחסוך בהוצאות החשמל של התובעת, אלא שמיד לאחר הפעלתה עוד בשנת 2008, החלו להתגלות במערכת תקלות רבות אשר גרמו להשבתתה ולהפסקת השימוש בה בתדירות של שלוש-ארבע פעמים בחודש. לטענת התובעת, למעשה, במועד הגשת התביעה, המערכת במצב קריסה והיא תאלץ לרכוש מערכת קירור חדשה במקומה, כפי שעולה מחוות דעתו של המהנדס צביקה שפאץ אשר צורפה לכתב התביעה.
9. התובעת טוענת כי לא יעלה על הדעת שנוסף על סכום התמורה על פי הסכם הרכישה, היא תישא בהוצאות כבדות ומיותרות ובכללן סך של 400,000 ₪ בגין יצירת תשתית שתתאים למערכת הקירור וסך של כ-136,629 ₪ בגין עלויות התיקונים שבוצעו – ולבסוף תקבל לידיה מערכת במצב של קריסה שאינה ראויה לשימוש.
10. טענה מרכזית של התובעת היא, כי במהלך שנת 2009 ומסיבות שאינן ידועות לה, הסבה קרייטק את זכויותיה וחובותיה על פי הסכם הרכישה לידי הנתבעת, וזאת מבלי לקבל את הסכמת התובעת לכך ובניגוד להוראות ההסכם. כיום, הנתבעת מכחישה את המחאת הזכויות והחובות לידיה וטוענת להמחאת זכויות בלבד.
11. עוד טוענת התובעת, כי עקב התנערות הנתבעת מהוראות הסכם הרכישה לאחר הסבת ההסכם אליה ועקב ויכוחים שהתגלעו בין התובעת לבין הנתבעת בעניין גובה החיסכון החודשי, ביום 8.11.09 הגיעו הצדדים לידי הסכם הפשרה שלפיו התובעת תשלם לידי הנתבעת סך של 10,000 ₪ בכל חודש בגין רכיב החיסכון בחשמל ובלבד שהנתבעת תספק לתובעת פתרון קבע לתקלות החוזרות והנשנות במערכת ולפגמים שבה. אלא, שהנתבעת לא עמדה בהתחייבותה כאמור ואף פנתה אל התובעת בטענה חסרת שחר כי היא חייבת לה כספים.
12. לטענת התובעת, ככל שטענת הנתבעת בדבר המחאת זכויות ללא חובות תתקבל על ידי בית המשפט, הרי שדינו של הסכם הפשרה להתבטל מחמת טעות, הטעיה, מצג שווא, זיוף ומרמה, שכן קרייטק והנתבעת הציגו בפני התובעת מצג לפיו קרייטק המחתה לנתבעת הן את זכויותיה והן את חובותיה על פי הסכם הרכישה. לו התובעת הייתה יודעת, בעת החתימה על הסכם הפשרה, כי הנתבעת לא נטלה על עצמה את התחייבויותיה של קרייטק אלא את זכויותיה בלבד, התובעת לא הייתה חותמת על הסכם זה. כמו כן, אם תתקבל הטענה להמחאת זכויות בלבד, הרי שאין ולא הייתה לנתבעת, מלכתחילה, כל סמכות לחתום עם התובעת על הסכם הפשרה ומשכך הוא בטל מעיקרו.
13. לאור האמור לעיל, מבקשת התובעת בכתב התביעה להורות על בטלות הסכם הרכישה והסכם הפשרה ולחייב את הנתבעת בסך כולל של 1,338,008 ₪ על פי הפירוט שלהלן: סך של 400,000 ₪ בגין החזר ההשקעה של התובעת לצורך יצירת תשתית שתתאים להתקנת המערכת; סך של 701,379 ₪ בגין תשלומים ששולמו לידי קרייטק והנתבעת בניכוי מחצית מהחיסכון בהוצאות החשמל של התובעת החל ממועד הפעלת המערכת ועד להגשת התביעה; סך של 136,629 ₪ בגין הוצאות והשקעות ששולמו על ידי התובעת לצורך תיקון המערכת; סך של 100,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
14. לחילופין, ככל שטענת הנתבעת בדבר המחאת זכויות ללא חובות תתקבל, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בגין מלוא נזקיה של התובעת כפי שפורטו לעיל וכן להורות על בטלות הסכם הפשרה מחמת טעות, הטעיה, מצג שווא, חוסר תום לב, רשלנות ומרמה וכפועל יוצא מכך על השבת הכספים ששולמו על ידי התובעת לידי הנתבעת מכוח הסכם זה, סך של 210,000 ₪ בתוספת מע"מ.
טענות הנתבעת
15. לטענת הנתבעת, עסקינן בתביעה משוללת יסוד ונעדרת תום לב, אשר הוגשה לאחר שהנתבעת הגישה כנגד התובעת בקשת פירוק בשל חובה כלפיה, במטרה לסכל את הליכי הפירוק ותוך ניסיון להציג את החוב כחוב השנוי במחלוקת.
16. בכתב ההגנה המתוקן (להלן: כתב ההגנה), טוענת הנתבעת כי דין הסעדים המבוקשים בכתב התביעה להימחק, בהיותם נסמכים על הסכם הרכישה שנחתם בין התובעת לבין קרייטק, כאשר הסכם הפשרה שנחתם בחלוף למעלה משנה וחצי לאחר מכן בין התובעת לבין הנתבעת, גובר על ההסכם הקודם. במסגרת הסכם הפשרה, הודתה התובעת בחובה כלפי הנתבעת בסך של 810,000 ₪ בתוספת מע"מ, ויתרה על מכלול טענותיה וקיבלה על עצמה את תחזוקת המערכת.
17. לנוכח הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים, טענות התובעת בעניין אי ידיעתה כביכול על הסבת הזכויות בלבד לנתבעת אינן רלבנטיות ומשוללות יסוד. למיטב ידיעתה של הנתבעת, כך נטען, קרייטק עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובעת, סיפקה והתקינה מערכת תקינה והעניקה לה שירותי תחזוקה ותיקונים ומנגד, התובעת שילמה לקרייטק סך של 600,000 ₪ בתוספת מע"מ ונותרה חייבת לה את ההפרש.
18. לטענת הנתבעת, במהלך השנה הראשונה לתקופת הסכם הרכישה, שכרה קרייטק את שירותיה של הנתבעת, כקבלן משנה מטעמה, לצורך מתן שירותי תחזוקה ותיקונים למערכת. במהלך עבודתה זו של הנתבעת, היא נחשפה לחריגה מהותית של התובעת מהוראות הסכם הרכישה ומן ההנחיות שניתנו לה על ידי קרייטק. במשך תקופה ארוכה, חרף החיסכון באנרגיה שהושג באמצעות השימוש במערכת, מיאנה התובעת לשלם לקרייטק את יתרת התמורה על פי סעיף 6.1.2 להסכם הרכישה.
19. בתוך כך, בחודש אוקטובר 2009, הומחו זכויותיה של קרייטק בלבד, לקבלת כספים מן התובעת, לנתבעת. המחאת הזכויות נעשתה בגין חובות כספיים של קרייטק כלפי הנתבעת. ביום 8.11.09 גובש ונחתם הסכם פשרה בין התובעת לבין הנתבעת. הסכם זה מאוחר להסכם הרכישה ונועד לשים קץ למחלוקות בנוגע לאופן מדידת החיסכון שהושג על ידי המערכת. במסגרת הסכם הפשרה, התחייבה הנתבעת כלפי התובעת לתיקון ליקויים במערכת עד לסוף שנת 2009, כאשר כבר במועד החתימה על ההסכם, כפי שניתן לראות בהערות בכתב ידו של מר זיידל, שהנו המהנדס הראשי של הנתבעת, על גבי ההסכם, התיקונים כבר בוצעו, תוך שהנתבעת נשאה בעלויות אלה.
20. הנתבעת טוענת כי התובעת שילמה לה סך של 210,000 ₪ בתוספת מע"מ בלבד מתוך חוב בסך של 810,000 ₪, כך שנותרה חייבת לנתבעת את ההפרש, כלומר סך של 600,000 ₪ בתוספת מע"מ. החל מחודש מאי 2010, חדלה התובעת לשלם לנתבעת, תוך הפרה יסודית של הסכם הפשרה ועל אף הפריסה הרחבה שניתנה לה לבקשתה. חשבוניות תשלום ששלחה הנתבעת לתובעת לא נפרעו ומכתבי התראה, לא נענו. התובעת לא צירפה לכתב התביעה ולו אסמכתא אחת המלמדת על דרישותיה לתקן ליקויים לכאורה, בזמן אמת, לאחר החתימה על הסכם הפשרה.
21. ביום 24.11.10 הגישה הנתבעת בקשת פירוק כנגד התובעת, בעילה של חדלות פירעון. ביום 30.11.10 הגישה התובעת את התביעה דנן. ביום 21.12.10 מחק בית המשפט המחוזי את בקשת הפירוק על הסף, תוך שנקבע כי המדובר בחוב השנוי במחלוקת הטעון בירור ועל כן אין הוא יכול להקים עילה של חדלות פירעון.
22. לטענת הנתבעת, נוכח העובדה כי התובעת הפרה את הסכם הפשרה עמה, יש לחייבה בסך של 600,000 ₪ (חוב בסך של 810,000 ₪ בתוספת מע"מ בקיזוז סך של 210,000 ₪ בתוספת מע"מ ששולם). לחילופין, ככל שייקבע כי הנתבעת מחויבת מכוח הסכם הרכישה, יש להפחית את סכום התביעה לסך של 500,000 ₪ לכל היותר (בהתאם לסעיף 7.4 להסכם הרכישה) ומסך זה יש לקזז את חובה של התובעת כלפי הנתבעת העומד על סך של 600,000 ₪, תוך חיוב התובעת בגין ההפרש.
23. בכתב התביעה שכנגד, מבקשת הנתבעת לחייב את התובעת לשלם לה סך של 600,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.10 (סך של 653,514.51 ₪ נכון למועד הגשת התביעה), וזאת בגין הפרת הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים.
24. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, חוזרת התובעת על טענותיה כפי שנטענו בהרחבה בכתב התביעה כמפורט לעיל.
25. הנתבעת שלחה הודעה לצד שלישי לקרייטק ובה טענה כי ככל שהיא תחויב בתשלום כלשהו בגין התחייבויותיה של קרייטק כלפי התובעת, על פי הסכם או מכוח כל דין אחר, יהא על קרייטק לשפותה. אלא, שהנתבעת זנחה את הודעתה ולא הגישה כל הודעה או בקשה ביחס להודעה זו, לרבות בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד קרייטק.
בית משפט השלום בטבריה
ת"א 58195-11-10 טולגל דגניה יהלומי תעשיה בע"מ ואח' נ' קרייטק בע"מ ואח'
תיק חיצוני:
בפני כבוד השופט סאמר ח'טיב
טולגל דגניה יהלומי תעשיה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד זאב סלילת - התובעת/הנתבעת שכנגד נגד 1. קרייטק בע"מ 2. אורן ציוד חימום בע"מ ע"י ב"כ עו"ד חיה שפיגל ועו"ד יניב שבו -נתבעת מס' 1 (ניתן פס"ד) נתבעת מס' 2 / התובעת שכנגד